לטל

זה נכון. אין הצדקה ואין לגיטימיות. אבל זה קרה וזה קרה לי. ולמרות שאני לא מאשים את עצמי במה שהיא עשתה, אני מתחיל להבין למה ואיך. זה חשוב לי להבין את זה, כדי להפסיק לפחד מזה.
הלוואי ולא היו בגידות בעולם והלוואי ואנשים היו נוהגים כפי שכתבת: לחתוך בבשר החי ולהיפרד.
השאלה שמציקה לי היא האם הייתי עובר את השינוי שאני עובר כעת והאם הייתי מקבל את התובנות שאני מקבל, לו לא הייתי חוטף "סטירה" כל כך חזקה.
זה מסע של ייסורים וסבל אבל בסופו רווח גדול. יש לי ההרגשה שאילמלא הייתי חווה את החוויה הנוראה הזו, לא הייתי יכול להגיע לסוף הדרך הזו. כנראה שהייתי נידון לחזור על אותן השגיאות שוב ושוב.
היום אני יכול להסתכל על מה שהיה בינינו ולומר שאני יודע איפה טעיתי, מה עשיתי לא בסדר. אני יודע כיצד אני פגעתי בה לאורך זמן ואני יודע כמה היא פגעה בי. אני לא תולה את כישלון הנישואים בגורם חיצוני (כמו המאהב למשל) אבל אני מכיר בכך שהיו גורמים תורמים.
בסופו של דבר, הכל בחיים זה בחירות. ואני בחרתי בחירות מסויימות שהביאו אותי למקום בו הייתי לפני חודשיים. ואז בחרתי בחירה נוספת: למשוך את עצמי מהשערות ולחלץ עצמי מהביצה בה החלתי לשקוע. החלטתי ללמוד מן העבר אך לא לתת לו לשלוט בי. החלטתי לחיות בשביל העתיד שלי.
אז היום אני אדם מפוכח יותר, שלמד הרבה דברים בשכר לימוד יקר מאוד, ועדיין ממשיך ללמוד כל הזמן.