איבדתי את עצמי

היי לי
קראתי את המקרה שלך.אני מבין אותך כל כך כי אני נמצא היום באותה סיטואציה.
אני בן 28, נשוי +2 והתאהבתי באישה מדהימה, עמיתה לעבודה.
לא חיפשתי את זה וגם היא לא פשוט התאהבנו אחד בשניה.

לא מאמין לך ולא לזו שמעליך. לא חיפשת את זה? מה אתה אומר... סתם כך פתאום התאהבת לך במישהי מהעבודה....
קשקוש מקושקש.


אין קו אדום אחד שאותו חוצים בדרך לבגידה. ישנם הרבה מאוד קווים אדומים. אולי זה מתחיל בפלרטוט לא-מזיק, אולי זה מתחיל בשיתוף קולגה מהעבודה בקשיים עם הבעל. זה בכלל לא משנה. זה לא משהו שקורה סתם כך ולהגיד שלא חיפשתם את זה זו היתממות, בריחה מאחריות והתקרבנות.

לפחות לזו שמעליך הייתה ההגינות לומר שידעה שרע לה. אבל פה בדיוק נגמרה ההגינות. אם רע - עוזבים! או מנסים לתקן ואז עוזבים!

לא בוגדים!!!!!!!!!!!! יא אללה שלכם.


אוף! נמאס לי כבר להיכנס לפורום הזה, בחיי.

בדרך כלל....קורה משהו ....בזמן הריון גם יש נשים שלא מסוגלות להסתכל על הבעל שלהן/או לגעת בו.
זה גם עלול לקרות אחרי ההריון,ויש לזה הסברים ביולוגים( איזון הורמונלי) ומה לא.

במקרה שלך...התאהבת בגבר אחר

אבל אני לא רואה למעשה כמעט שום דבר רע במה שכתבת מלבד דבר אחד.

למה את לא מתגרשת? אם טובת הילד עומדת לפנייך-עדיף שהילד לא יחיה במסגרת משפחתית שבה לאם לא טוב בה והיא מצוייה במתחים .

ניסיתם,אפילו היועץ כבר הציע חיים בנפרד. מתי לומדים להרפות?????

לי נראה שאת מוכנה להמשיך הלאה בחייך,כי אם התאהבת-את היית פנוייה ריגשית.תדאגי להיות גם פנוייה מוסרית ומצפונית-ז"א תדאגי לגט!!!!!

נמאס לך להכנס לפורום הזה, כך רשמת, אז מה בעצם גורם לך להכנס לקרוא ואפילו להגיב,אם שכחת אז אני מזכירה לך שהפורום הזה מיועד לאנשים כמונו, רק במקום הזה אנחנו יכולים להביע את עצמנו, את הרגשות הכמוסים שלא מעיזים לספר לאף אחד, פה יש לנו מקום להתבטא ואולי גם לבקש עזרה. אף אחד לא יכול להבין מה אנחנו עוברים, כן אנחנו הבוגדים הרעים, חסרי הלב, אמרתי ואני אומרת שוב שאני לא מחפשת תירוצים ולא מנסה להצדיק את מה שעשיתי, היה לי רע בבית ואת המפלט מצאתי בעבודה, ולא כדי לפלרטט עם אנשים או לשתף זרים במה שעובר עלי, פשוט לא רציתי לחזור הביתה אז הייתי עובדת כמו חמור, שעות על גבי שעות, ימי שישי ומוצשים רק לא להיות שם במקום הקר הזה שנקרא הבית שלי, להיות ליד האיש המקסים הזה שלא מזיז לי והוא בעלי, האיש שמהיום שהתחתנו חשב שמתחתנים כדי לחסוך כסף ולבנות בית גדול ולקנות אוטו יקר,שכח שאישה צריך לאהוב ולפנק, ואם ביקשתי לצאת לנופש כדי לצאת מהשגרה ולהיות קצת ביחד קצת חיבוקים ונשיקות וטיולים ומסעדות, הוא תמיד אמר לי איך נחסוך כסף עם כל הטיולים שיש לך בראש, ואם ביקשתי שנצא יחד לשתות קפה אמר לי " למה אי אפשר לשתות קפה בבית, זה הרבה יותר זול" ובשבתות הולכים לישון כדי שיהיה כח לעבוד, כך התנהלו החיים שלי עד הרגע שהחלטתי לעזוב, ורק אז הוא הבין שעשה טעות,אלוהים עדי שניסיתי, דיברתי, הסברתי לו שרע לי, הוא חיבק אמר שיהיה בסדר ולמחרת כאילו כלום,אם הוא היה שומע אותי בוכה אף לא ניגש לשאול מה קרה? הוא לא בן אדם רע, בכלל לא, להיפך הוא איש מקסים ויש לו תכונות נפלאות,אבל הוא שכח אותי, שכח לאהוב אותי, לקח אותי כמובן מאליו,והוא יודע את זה, נכון שיכולתי לעזוב ולא להפוך להיות בוגדת אבל קרה שבכל השעות שביליתי בעבודה נקשרתי לבחור והוא אלי, ולא ,לא, לא תיכננתי לבגוד,לא היה בינינו מגע פיזי חודשים התנהגנו כמו עמיתים לעבודה שנינו מנסים להדחיק את הרגשות שפיתחנו אחד לשני, בסופו של דבר הוא עזב, התפטר, אמר שלא יכול להיות יותר בקירבתי,אמר שהוא אוהב אבל הוא יודע שלא יהיה בינינו כלום, שנינו לא היינו מוכנים לפתח מערכת יחסים ידענו שזה לא בסדר,נפגשנו שוב במקרה ואז זה כבר היה גדול מאיתנו, אני אוהבת אותו, הוא עושה לי טוב, כמו שלא היה לי אף פעם, אבל אני מפחדת כל כך מפחדת לעשות טעות, בעלי אומר שהוא השתנה ומבקש שנחזור ואני לא יודעת מה לעשות.

לא יודע. באמת.

אולי זה כוח ההרגל. אבל כיום, כשאני מרגיש חזק בהרבה, אני לא צריך אותו כדי לחזק את עצמי. אני כן נהנה לחוות דעתי בפני אחרים ואולי לעזור לאחרים לראות זווית ראייה אחרת. אבל לפעמים האמירות של הבוגדים עוד מצליחות לדרוך על היבלת הפרטית שלי ולהקפיץ אותי.

לגבי הסיפור האישי שלך, הוא מאוד מזכיר לי את אשתי ומה שהיא חוותה. היום, אני חושב שאני מבין אותה טוב יותר ולכן אני יכול להזדהות עם מה שכתבת. אני מעוניין להגיב לדברים - אך אאלץ לשבת ולחשוב עליהם יותר לעומק, כי הנושא ראוי להתייחסות רצינית.

היי רן, אם תוכל לפרט קצת, מה קורה בבית עם אשתך, איך היחסים ביניכם, מה גרם לך להתאהב במישהי אחרת, האם אתה שוקל לעזוב?? אני אמנם מאוהבת אבל מרגישה שאני עוברת עשרה מדורי גהנום,ולפעמים לשתף אנשים אחרים שמבינים אותך, את מה שאתה עובר,יכול לעזור.
אז תשתף אותי.
יום טוב.

לי שלום,
לדעתי לענות על שאלה כ"כ גורלית לכם יהיה מאוד לא אחראי. כמו כן לשמוע דיעות של אחרים נותן פעם מענה לקול שאומר בעד ופעם לקול שאומר נגד. מדובר כאן בקונפליקט לא פשוט שלהערכתי נכון להביאו לטיפול כדי שאת תבחני מתוכך את כל ההיבטים ואז תצליחי לקחת החלטה בוגרת. ולידיעה כל בחירה שלא תיהיה יהיה בה ויתור והפסד של האחר וצריך להיות מאוד מגובש כדי להצליח אח"כ לעמוד במחיר הבחירה.
בהצלחה רבה
תמי אורן

בשביל מה כל הסיפורים המסובכים?
את חייבת להבין, ששניכם אחראיים ביחד למצב הנישואים שלכם, את ובעלך, ואם הנישואים במצב כזה, שאת לא מסוגלת לגעת בבעלך, והטיפול הזוגי הארוך והיקר לא הביא לשינוי, להיפך אפילו היועץ המליץ על פירוד, אז מה את עושה?
נשארת בנישואים "כי בעלך אומר שהוא אוהב" ,ובמקביל מנהלת רומן אסור?
התחתנתם צעירים, עם החבר/ה הראשון/ה, אינכם מנוסים, אינכם יודעים כיצד לתקן ולהשקיע, אין ביניכם כלום, אז קחי את הילד ולכי להורים שלך, תפתחי תיק גירושים, ואל תבגדי, ותבואי לחפש פה הבנה וסימפטיה, כי את את "בוכה ומרגישה אונס" עם בעלך.
את בזה למי שבוגד "למרות שאין לו בעיות", אבל אצלך זה כמובן בסדר, כי לך יש בעיות, (זה שאת אחראית להן, זה לא חשוב), יש לך בעיות, את לא נמשכת לבעלך, הוא לא משקיע מספיק, אז את בוגדת.
נו באמת, זה נראה לך לעניין?
האם פתרת איזו בעיה?
האם מצבך היום, השתפר במשהו?