מבולבלת לא יודעת כיצד להמשיך...

הבעייה שלנו,לעניות דעתי,זה שהאהבה הראשונה תמיד מלאת עוצמה ורגשות שלא תמיד יש להם ביסוס,יותר כמו פנטזית ילדות.

אני יכולה לערוב לך שאם תחזרי היום להיות בקשר זוגי עם האקס-הרבה דברים יתנפצו לך הכוונה שלי כמובן כל מה שחשבת עליו,או ידעת...יתגלו כלא בדיוק נכונים...

לפי איך שאני רואה את זה יש לכך השלכה ישירה על הקשר עם בעלך,ואולי אתם צריכים למצוא את הדרך חזרה.

הפיתרון שיש לי להציע לך באם הינך מעוניינת לשמר את הקשר עם בעלך ולא מתוך פחד להיות לבד זה לנתק כל קשר או מגע עם האקס שלך.מיידית.

מעבר לזה טיפול או ייעוץ זוגי יכול לעזור לשניכם למצוא אחד את השנייה שוב.

בהצלחה

אך מה עלי לעשות כאשר אני נמצא במצב בו אני לא נמשכת לבעלי כבר הרבה הרבה זמן. עוד מלפני החתונה הרגשתי ככה וכבר אז לא היינו מקיימים יחסי מין כמעט ובכלל.
כשהוא הציע לי להתחתן הסכמתי ובאותו רגע וויתרתי לעצמי על חיי מין מספקים.

לפני בעלי הייתי בחורה מאוד מינית ולא הייתה שום בעיה.
כיום אם אני ובעלי שוכבים זה רק לאחר שבעלי כבר "מתחנן" ןאני מרצה אותו כדי לא להרגיש אשמה.

גם עכשיו אני מוצאת את עצמי מלאה ברצון לשכב עם אדם אחר.
בקשר לאקס אני יודעת שהוא לא טוב עבורי הוא אף פעם לא העריך אותי באמת והבין את האהבה שלי כלפיו אך זה בלתי נשלט מהרגע הראשו לפני 11 שנה שראיתי אותו אהבתי אותו גם אלחר שהוא עשה לי הכל גרם לי להרגיש הכי חרא בעולם גם אז אהבתי אותו והיום בדיעבד אני יודעת שעברו 4 שנים שבהם לא היינו יחד והשנים האלה קריטיות להתבגרות של בנאדם אבל עדיין אני מרגישה שהוא אהבת חיי האמיתית ואיתו הייתי צריכה להיות פשוט לא נלחמתי מספיק על רצונותיי והתפשרתי על חיים עם בעל אוהב והכל אבל בלי משיכה ואהבה שצריכה להיות בין גבר לאישה.

אך מה עלי לעשות כאשר אני נמצא במצב בו אני לא נמשכת לבעלי כבר הרבה הרבה זמן. עוד מלפני החתונה הרגשתי ככה וכבר אז לא היינו מקיימים יחסי מין כמעט ובכלל.
כשהוא הציע לי להתחתן הסכמתי ובאותו רגע וויתרתי לעצמי על חיי מין מספקים.

לפני בעלי הייתי בחורה מאוד מינית ולא הייתה שום בעיה.
כיום אם אני ובעלי שוכבים זה רק לאחר שבעלי כבר "מתחנן" ןאני מרצה אותו כדי לא להרגיש אשמה.

גם עכשיו אני מוצאת את עצמי מלאה ברצון לשכב עם אדם אחר.
בקשר לאקס אני יודעת שהוא לא טוב עבורי הוא אף פעם לא העריך אותי באמת והבין את האהבה שלי כלפיו אך זה בלתי נשלט מהרגע הראשו לפני 11 שנה שראיתי אותו אהבתי אותו גם אלחר שהוא עשה לי הכל גרם לי להרגיש הכי חרא בעולם גם אז אהבתי אותו והיום בדיעבד אני יודעת שעברו 4 שנים שבהם לא היינו יחד והשנים האלה קריטיות להתבגרות של בנאדם אבל עדיין אני מרגישה שהוא אהבת חיי האמיתית ואיתו הייתי צריכה להיות פשוט לא נלחמתי מספיק על רצונותיי והתפשרתי על חיים עם בעל אוהב והכל אבל בלי משיכה ואהבה שצריכה להיות בין גבר לאישה.

שלא היית צריכה להתחתן איתו מלכתחילה.

אל תחפשי פתרונות פלא.התשובות אצלך.

כשתביני את התשובות אצלך,תוכלי לפעול בהתאם.העיקר שתרגישי שלמה ומאושרת.

שרה שלום,
אני לא בטוחה שאת מבולבלת, אני חושבת שאת יותר מבוהלת, את כנראה מבוהלת מהמצב שנקלעת אליו. אני מציעה שתשאלי את עצמך מדוע בחרת להתחתן דווקא עם בעלך. מה היה בו שמשך אותם? מה היה בו שגרם לך להגיד כן למרות שידעת שאת לא נמשכת אליו? כנראה שהוא ענה על צורך מסויים שלך ולכן הסכמת. ננסי למצוא מהו הצורך הזה וכך תוכלי לנתח טוב יותר את המצב ולקבל החלטות לגבי המשך הדרך שלך. יכול להיות שאת לעולם לא תתחתני עם האקס המיתולוגי כי את יודעת שהוא לא בשבילך אך אולי תוכלי למצוא לך גבר אחר אותו תאהבי באמת?בדקי את המצב שלך וקבלי החלטה מה באמת טוב לך מבלי לפחד מה יגידו ואיך זה יראה כי בסופו של דבר אלה החיים שאת צריכה לחיות.
אני מאוד ממליצה על אימון אישי כדי שתוכלי לקבל כלים שיעזרו לך להגיע להחלטות

אשמח לעזור יותר,
דליה שוורץ-יועצת אישית וזוגית
054-4220259

דליה תודה על ההבחנה שלך היא כ"כ מדוייקת...
במבט לאחר אני חושבת שהסכמתי להתחתחן דווקא עם בעלי בגלל הביטחון.
לדעת שיש גבר שיהיה איתי 100% שיהיה חבר טוב לחיים ויעניק לי סביבה בטוחה מה שלא היה לי כ"כ כשגדלתי.
אבל באיזה שהוא מקום בהחלטה הזאת ויתרתי על כל המרגש בחיים.
ויתרתי על חשקים ותחושות בשביל "נחת ושלווה"...
מן הסתם אני לא אתחתן עם האקס אולי אני אפילו לא אהיה איתו בקשר אבל זה לא מה שמטריד אותי אני אסתדר מה שמטריד אותי זה איך ליישם את ההחלטה שלי? איך לעמוד מולו ולהגיד לו שזה באמת נגמר? איך להתחיל לפרק את כל ההתחייבויות שיצרנו במשך 4 שנים איך לפרק את המינוס המשותף וכל הבעיות הטכניות האלה. אני בכלל לא מדברת על כל "הטיפול" שאני יקבל מהמשפחות והחברים זה מאוד מפחיד.
אבל מצד שני אני לא מאמינה שאני צריכה לשלם כל החיים על טעות שעשיתי בגיל כ"כ צעיר. ואני לא מאמינה שאם אני אמשיך לשתוק כמו שהיה עד עכשיו ואנחנו נביא ילידים לעולם זה יפתור את המצב. נכון זה ימלא אצלי חלק שחסר אבל לא את החלק הנכון וזה לא הוגן כלפי אף אחד.
אני פשוט מנסה להבין איזה רגל שמים קודם...

יקירתי , אני מציעה לך להתגרש ולעזוב את בעלך עכשיו, לפני שהבאתם ילדים ולפני שהכל יסתבך עוד יותר, בלי שום קשר לאקס שלך בין אם יש לכם עתיד או לא, עצם העובדה שאת לא נמשכת לבעלך לא משנה מה יקרה את תמיד תמצאי את עצמך מפנטזת על מישהו אחר, את בחורה צעירה ולא תוכלי לחיות במסגרת שבה את לא מסופקת מינית, אני אומרת לך מניסיון, אם אין לכם כימיה במיטה אין לכם עתיד,למה לסבול ולמנוע מעצמך את אחת ההנאות הגדולות של החיים,גם אני התחתנתי צעירה ולא ייחסתי חשיבות לכל מה שקשור לסקס, עוד כשהיינו חברים הוא אף פעם לא ידע לספק אותי מינית, אם רק הייתי אוזרת אומץ ועוזבת אותו כבר בהתחלה הכל היה נראה אחרת,היום אני עם ילד מה שהופך את המצב להרבה יותר מסובך,אז התחתנת ועשית טעות, לא נורא, את צעירה תתחילי מחדש, כל עוד אין ילדים כל ההליך לא כזה מסובך, כמובן שזה לא נעים אבל שוב אני אומרת לך עדיף עכשיו.

לי תודה על התובנות שלך אני שמחה שיש אנשים שמוכנים לחלוק את כאבם האחרים לטובת לימוד מן הניסיון.
משתמע מכל הדיון הזה שאני עוזבת אותו רק בגלל סקס וזה ממש לא ככה.
נכון הסקס הוא זה שהדליק אצלי את כל המנורות האדומות אבל ישנם עוד הרבה דברים שלא ייחסתי אליהם חשיבות בזמנו כשהיתחתנתי.
אנחנו זוג צעיר עוד לא רכשנו בית בכלל הרכוש המשותף היחידי שיש לנו הם האוטו שלי שעולה בערך 10,000 ש"ח וכל השאר זה מינוסים משותפים שגידלנו כאילו היו ילדינו.
אני נמצאת במצב בו עלי להחליט אם אני מוכנה פשוט לשבור את הכלים ולהתחיל הכל מחדש .חסכונות אין לנו כך שעלי לחזור לבית ההורים לתקופה מסויימת שזאת עוד היסתייגות מאוד גדולה שיש לי. הקשר עם ההורים שלי הוא טוב מאוד אבל מצד שני הם לא רואים את הדברים כפי שאני רואה מבחינתם זה מתחתנים וזהו אין דרך חזרה ואין להתחרט.
אני לא מעוניינית לקחת שום דבר מהבית המשותף שלנו את הכל קנינו יחד מאז שעברנו לגור ביחד מוצרי חשמל רהיטים וכו'...
אני לא מרוויחה משהו ואני מפחדת שעם תחילת התהליך הזה אשאר ממש ללא כלום.
בסופו של דבר אני פשוט מפחדת אין לי מישהו מוסמך לדבר איתו וכרגע גם אין לי כ"כ אפשרות לשכור מישהו אז אני מנסה לבד. אני מתנצלת אם אני שופכת כאן את הלב שלי אבל בשלושה ימים האחרונים הפורום הזה נותן לי מקלט ועידוד.
אני בסך הכל בת 24 אפילו לא, היומולדת שלי היא רק בעוד שבוע וחצי.
אני מפחדת להישאר לבד אני מפחדת להיות גרושה בת 24 אני פחדת לעשותאת מה שאני כ"כ רוצה....

אבל אמיתי.
את מבינה שסה"כ את ארבע שנים עם בחור, שבתוך הארבע שנים האלה הספקת לצאת איתו, לגור איתו, להתחתן ולפתח רומן עם האקס, כל זה בארבע שנים, כשאת בת 24 בסה"כ.
חבר'ה בגיל הזה, בקושי סיימו את הטיול שאחרי הצבא, מתחילים רק את שלב הלימודים, בקושי מבינים מי נגד מי, ואת כבר בתוך סרטים, שאחרים עוברים במשך חיים שלמים.
לאן את רצה? מי רודף אחרייך?
עדיף לך להתגרש, ממילא אין לכם רכוש וילדים, כל החתונה היתה מוקדמת מדי, קחי לך את הזמן, תחשבי מה את רוצה בחיים, לא הייתי מציע לקפוץ ישר אל האקס, להתרחק מהכל וזהו, לארגן את החיים מהתחלה, עם תכנון, עם בדיקה מה את רוצה בחיים שלך, מתי כמה ולמה.

חשוב לי לציין שלא פיתחתי רומן עם אף אחד לא בגדתי בבעלי ואני לא רוצה לבגוד בו אני פשוט רוצה להישתחרר כבר מכל הבלגאן הזה.
אני לא מצליחה לעבוד לא מצליחה לאכול לא מצליחה להתרכז בכלום.
בנוגע לאקס מבחינתי שילך #@#$ הוא לא זה שייתן לי את תשובות שאני רוצה מקסימיום הוא יכניס לי עוד כמה שאלות לראש שלי שכבר עומד להיתפוצץ.
בסך הכל אני רוצה שקט. אני רוצה להרגיש שלמה . רוצה להרגיש נאהבת נחשקת וחושקת.
אני רוצה להרגיש כמו בנאדם ולא כמו פיסת זבל מהלכת שהורסת את כל מה שהיא באה איתו במגע.

איך יוצאים מהברוך הזה שהכנבתי את עצמי אילו?
אני שואלת כאן שאלות שאני יודעת שלא יכולים לענות לי עליהן.
אני מרגישה שאני רוצה פשוט לאסוף את מה שנשאר ממני וללכת להיתחבא באיזה פינה חשוכה.

לי תודה על התובנות שלך אני שמחה שיש אנשים שמוכנים לחלוק את כאבם האחרים לטובת לימוד מן הניסיון.
משתמע מכל הדיון הזה שאני עוזבת אותו רק בגלל סקס וזה ממש לא ככה.
נכון הסקס הוא זה שהדליק אצלי את כל המנורות האדומות אבל ישנם עוד הרבה דברים שלא ייחסתי אליהם חשיבות בזמנו כשהיתחתנתי.
אנחנו זוג צעיר עוד לא רכשנו בית בכלל הרכוש המשותף היחידי שיש לנו הם האוטו שלי שעולה בערך 10,000 ש"ח וכל השאר זה מינוסים משותפים שגידלנו כאילו היו ילדינו.
אני נמצאת במצב בו עלי להחליט אם אני מוכנה פשוט לשבור את הכלים ולהתחיל הכל מחדש .חסכונות אין לנו כך שעלי לחזור לבית ההורים לתקופה מסויימת שזאת עוד היסתייגות מאוד גדולה שיש לי. הקשר עם ההורים שלי הוא טוב מאוד אבל מצד שני הם לא רואים את הדברים כפי שאני רואה מבחינתם זה מתחתנים וזהו אין דרך חזרה ואין להתחרט.
אני לא מעוניינית לקחת שום דבר מהבית המשותף שלנו את הכל קנינו יחד מאז שעברנו לגור ביחד מוצרי חשמל רהיטים וכו'...
אני לא מרוויחה משהו ואני מפחדת שעם תחילת התהליך הזה אשאר ממש ללא כלום.
בסופו של דבר אני פשוט מפחדת אין לי מישהו מוסמך לדבר איתו וכרגע גם אין לי כ"כ אפשרות לשכור מישהו אז אני מנסה לבד. אני מתנצלת אם אני שופכת כאן את הלב שלי אבל בשלושה ימים האחרונים הפורום הזה נותן לי מקלט ועידוד.
אני בסך הכל בת 24 אפילו לא, היומולדת שלי היא רק בעוד שבוע וחצי.
אני מפחדת להישאר לבד אני מפחדת להיות גרושה בת 24 אני פחדת לעשותאת מה שאני כ"כ רוצה....

תראי, אני באמת חושבת שנחפזתם קצת עם החתונה, תאמיני לי יש לך את כל החיים, לקחת על עצמך יותר מדי בשלב מאוד מוקדם, ושוב לצערי אני אומרת לך מניסיון גם אני נישאתי בגיל 24 אחרי שהיינו יחד 6 שנים, למה???? לאן רצתי, למה מיהרתי, למה לא עשיתי טיול? למה לא הכרתי עוד גברים, אנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו צריכים בשלב הזה בחיים, את לא באמת יודעת, היה לכם טוב ביחד אז החלטתם להתחתן, טוב שאין לכם הרבה רכוש משותף זה חוסך המון כאב ראש, ואת ההורים שלך תשאירי בצד, הם לא תמיד מבינים, נכון שהם רוצים בטובתנו אבל הם חיים בעידן אחר, כמו שאמרת ברגע שהתחתנת אין דרך חזרה, תחייכי ותגידי שהכל בסדר, תשריצו כמה ילדים תקנו דירה, תבואו בסופי שבוע ובזה נגמר הסיפור, אף אחד לא יודע מה מתרחש עמוק אצלך בבטן, שאת ישנה עם בן אדם שאת לא נמשכת אליו, ואם זה המצב לא נראה לי שזה ילך וישתפר אלא להיפך.
כשהחלטתי להפרד מבעלי ההורים שלי היו באבל, לא יצאו מהבית, לא דיברו עם אחד, בכל פעם שהייתי מגיעה אליהם הם היו מסתכלים עלי כאילו שהרסתי להם את החיים,היום הם איכשהו הצליחו להבין, אין להם ברירה, תשאלי את אמא שלך אם היא מעדיפה שתהיה אומללה כל החיים העיקר שלא תתגרשי, כי זה בדיוק מה שיקרה לך אם תישארי איתו, עם הזמן חוסר המשיכה שלך אליו יבוא לידי ביטוי בהתפרצויות זעם כלפיו, הוא אמנם לא אשם אבל גם הוא יסבול, את תשנאי אותו ואת עצמך שלא היית חזקה מספיק לקום וללכת.