דווקא אחרי הטיפול אנחנו נפרדים

מייקל שלום,
אתה מתחיל את הודעתך במילים"דווקא אחרי טיפול אנחנו נפרדים". אני לא בטוחה ש"דווקא" זו המילה המתאימה, אולי בזכות הטיפול הגעתם למצב שבו אתם יודעים להגדיר טוב יותר את המציאות והגעתם להחלטה.
אתה מדבר על כל שהפכת למובן מאליו ולכן אולי כדאי להפסיק להיות כ"כמובן מאליו. אולי עליך לשנות את הסטטוס שלך לפחות ברור. אולי מרגש יותר ויוזם יותר ...
אתה מתאר מצב מורכב במערכת היחסים ואתם אחרי טיפול זוגי ואשתך כרגע באישי ולכן אני לא בטוחה שלתת עצות על גבי הפורום זה הדבר הנכון אבל אני בהחלט מציעה לך לפנות בעצמך לאימון אישי כדי לנסות לברר איך אתה יכול לייצר ריגוש אצל אישתך ואיך אתה יכול להיות פחות מובן מאליו.


אשמח לסייע,
דליה שוורץ- מאמנת אישית וזוגית
054-4220259

לדעתי אתה לגמרי מנותק מהמציאות, חי לך בתוך בועה שנוח לך להאמין בה.
אני שם את ידי באש, אם אשתך לא עצרה רגע לפני שהם נכנסו למיטה, וגם שזה נמשך הרבה יותר משלוש פגישות.
אשתך לדעתי קיבלה כבר החלטה, מזמן, כעת לאחר שהרומן התגלה, היא מנסה להיפטר ממך בצורה הכי פחות פוגענית, וזה כולל טיפול זוגי, שהוא לפרוטוקול בלבד, היא הולכת לגירושים, ודקה אחת אחרי, היא תהיה במיטתו של אותו צעיר, עד אשר הוא יעיף אותה לטובת נשואה אחרת, אבל בלי קשר לאותו רומן, היא לגמרי לא נמשכת אליך, אולי אפילו סובלת כשאתה נוגע בה
ככל שתפנים ותשלים עם המציאות, כך תסבול פחות, גם השימוש במילים ספרותיות (אוהבת אבל לא מאוהבת) לא תקדם אותך לשומקום, והנסיונות שלך לעכב אותה, או להשתטח על הרצפה ולאחוז ברגליה כדי שלא תלך, לא יעזרו אלא רק יכאיבו יותר.
בעצם למה אני צריך להגיד, אם טל עדיין כאן, הוא יוכל להסביר טוב יותר, הוא היה בסרט הזה בדיוק.
בכל אופן ידידי, תאסוף את עצמך, יש חיים אחרי גירושים, מגיע לך יותר טוב.

אייל שלום
הייתי צריך את הניעור הזה, כמובן שאני מהרהר יום יום אם תרחיש בדיוק כמו שתיארת זאת האמת המרה.
אבל למעשה כבר השלמתי עם המצב ואני מנסה לאסוף עצמי ולהמשיך הלאה.
אין לי ספק שזה יהיה לי קשה אבל הפנטזיות של חיי הרווקות כבר מדגדגות לי...
אשמח לטיפים איך חוזרים לשוק לאחר 13 שנה? לתת לזמן לעשות את שלו או להתחיל לחלק כרטיסי ביקור ולהודיע על שינוי הסטטוס? הכרות מהירה של מישהי חדשה תעזור לי להתגבר? או לזרום עם סטוצים פה ושם?
אני חושש אבל מתחיל להתרגש ולזכור נשכחות...
יש סיכוי גדול שבאמת זה יעשה לי טוב ! וכמו הקלישאה כל סיום הוא התחלה של משהו חדש וטוב
תודה

אחרי נישואים ארוכים יחסית שהתפרקו בצורה מכוערת, הייתי מציע לך לא למהר לקפוץ לשוק הפנויים והפנויות לפני שתנסה להבין מה היה, למה, להפיק לקחים ,כדי לא לחזור על טעויות בפרק ב'.
סטוצים פה ושם, אולי כן, אבל קח לעצמך זמן כדי לעכל ולהתמודד עם המצב החדש, יש ילדים, אם אני זוכר, אז לאט, לאט.

אני עדיין כאן ובהחלט יש לי מה לומר. צדק איל יותר מפעם אחת בדברים שכתב.
ראשית, הסיפור שלך דומה לשלי הן בהתנהגותה של אשתך והן בהתנהגות שלך, שמזכירה לי מאוד את דרך ההתמודדות שלי. מן הדברים שכתבת עולה תמונה די ברורה של המצב, כפי שצייר אותה איל (בגדה, רצתה להיפרד ולא ידעה איך, השתמשה בטיפול הזוגי כאמצעי להקל עליך).
אני מכיר את הכאב שלך. אני מכיר את הפחד שלך. אני מניח שאתה מבוגר ממני ולכן אתה אפילו מפוחד יותר מן הרעיון של "לצאת לשוק". הייתי שם, חוויתי (ועדיין אני חווה) את הפחדים האלו שעליהם אתה מדבר.
אבל פחד אינו סיבה מספיק טובה לפעול או להימנע מפעולה. אחד הדברים הראשונים ששמעתי מבעלי הדעה (ובמצבנו, לכל אחד יש דעה וכל אחד משמיע אותה - בין אם ביקשנו ובין אם לא) היה כי בסופו של דבר אבין שאיני רוצה להיות עם מישהי שאינה אוהבת אותי. וזה נכון, כך אני מרגיש עכשיו. גם כיום, אני עוד מתגעגע לאשתי, אבל יותר מכך אני מתגעגע לחיי הנישואיםף קצרים ככל שהיו. ובכל זאת אני מבין כי את הנעשה אין להשיב.
לגבי הפיתויים של חיי הרווקות - שוב צדק איל כשהציע לך "תקופת צינון". אמנם אתה מחפש חיזוק לאגו הפגוע שלך, ואולי התהוללות קצרה תעשה לך טוב בטווח הקצר, אך עליך לזכור שאתה במצב רגשי לא פשוט ואת זה אני אומר לך מבלי להכיר אותך כלל.
אני יוצא עם מישהי, שלושה חודשים אחרי הפרידה מאשתי ולמרות שבימים הראשונים הייתי מסוחרר ונרגש, הרי שבחלוף הזמן אני מבין שזוהי אשליה בלבד. אין לי פניות רגשיות ואין לי היכולת להכיל את זו שאני יוצא איתה, שגם היא סוחבת על גבה שק של מטענים רגשיים (כמו כל אדם).