הבעל עוזב את הבית

סימה שלום,
לא ברור לי מה ניסיתם לעשות עד כה האם התעלמתם מהבעיה עד שהגעתם למצב בלתי נסבל? מדוע פרידה תתן את התשובות. אני ממליצה בחום בפרט לאור העובדה שיש שני ילדים קטנים לפנות לטיפול זוגי להבין מה קרה בזוגיות שנגמרה האהבה ומה עובר על בעלך שמבחינה רגשית הוא בתחתית כפי שציינת.
לפחות תיהיה לשניכם היכולת בעתיד להתבונן בעיני ילדכם ולהגיד שניסיתם הכל כדי לשמור על שלימות המשפחה. נראה לי שתמכת בהחלטתו לעזוב ממקום של נקמה , שירגיש בחסרונך ואולי יחזור. כך לא פותרים בעיות.
בהצלחה
תמי אורן

יכול להיות שאת צודקת לגבי התעלמות מהבעיה, בעלי בשנתיים האחרונות נתן לי כל מיני איתותים לעובדה שאינו מרוצה מחיי השגרה שנשאבנו אליהם ואילו אני לא בהכרח התייחסתי, היה לי קל לקבל הכל כמובן מאליו. אבל הכל החל למעשה לפני חצי שנה שבה נסע לכריתים וכנראה שם הוא חווה מעין שכרון של חושים, בילה,היה על האופנוע כל היום, לא היה צריך לחשוב על כלום ואילו אני מצידי לא פרגנתי ואף חשתי פגועה לאור העובדה שציין בפניי שהוא נהנה שם כמו שלא נהנה מעולם בחייו. אך בחצי שנה שלאחר מכן באמת שניסיתי דיי הכל, ניסיתי להבין איפה הבעיות שלי וניסיתי לשפרן, ניסיתי להיות תומכת ואוהבת ואף גם ניסית את הגישה של לתת לו מרחק, אך כנראה כבר היה מאוחר מידיי והוא כבר היה בקצה ולא יכל הביא את עצמו בלנסות כלל.
אני לא חושבת שהעובדה שאני אומרת לו לעזוב הינה ממקום של נקמה, להיפך הוא הנכון הנ"ל בא ממקום של תקווה שאולי אכן הוא יבין מה הוא מפסיד או שלא, אבל הוא לפחות יהיה שלם עם עצמו, אחרת אם זה לא יקרה עכשיו זה יקרה מאוחר יותר, קיימת בו האובססייה לעזוב ומה שמנע ממנו עד כה זה הילדים. אני באמת לא יודעת מה הנוסחא להצלחה הרי זה לא מדע מדוייק, מה שכן אני יודעת שאני רוצה אותו ואת מה שהיה לנו בחזרה ואולי אם יחווה את החיים בלעדיי אולי ייזכר באמת כמה אהב אותי ולא כמו היום שאני זמינה עבורו בבית והוא מצידו אומר לי שאינו מסוגל לשחזר את אהבתו אלי (מה שמעליב מאוד לשמוע). הייתי רוצה לשמוע את חוות דעתך אחרי שמסרתי פרטים נוספים.

כתבתי לך תגובת המשך להתייחסות שלך, מאוד אשמח לקבל את חוות דעתך. תודה!

בשבוע שעבר הוא שאל אותי האם אני בטוחה בעובדה שאני רוצה שיעזוב את הבית ולאחר שחידד לי שהוא כרגע לא מעוניין לעזוב וזאת בגלל הילדים, לאחר וחידדתי לו שאיני מעוניינת שיישאר בשביל הילדים, וציינתי בפניו שאם הוא מתחרט ורוצה לנסות אז אני מוכנה, הוא סגר חוזה שכירות במלון דירות. כולי כואבת ואיני יודעת כבר איך להתמודד עם המצב, מצד אחד ההגיון אומר שאם אינו אוהב אותי אז אי אפשר להישאר יחד, אך אני מסרבת להאמין שזה נכון, מבחינתי הוא הכניס את עצמו לסיטואצייה והוא זורם איתה, הוא קודם ירה את החיצים ואח"כ כיוון את המטרה (החליט שהוא לא מאושר, שלא טוב לו, ואז הכל בגללי ולכן אינו אוהב אותי יותר). בסופו של דבר אף פעם לא טיפלנו בזה כמו שצריך, במשך חצי שנה נתנו לזמן לעבור מבלי שמבחינתו הוא ייעשה משהו ע"מ לשפר ועל כך אני כועסת עליו מאוד. בהמשך לתגובה בנושא כישופים, אני הלכתי גם לקוראת בקפה וגם לאיזהשהוא רב אשר שניהם הגדירו באופן מפתיע את אותו הדבר - צויין כי אנו זוג שורשי הכתוב למעלה בשמיים מה שלא קיים אצל כל בני זוג, וגם אם ניפרד הלבד לא ייעשה לא לו ולא לי טוב, צויין שהוא מאוד מבולבל ועטוף בחומה שלא ניתן לחדור אליה מה שבהחלט נכון, אף אחד לא יכול לדבר איתו הוא מאוד עקשן ומשדר איתנות בדעתו מה שלטענת הרב ההיפך הוא הנכון. ואילו אני , אני מנסה להיאחז בעובדה שאולי יש עוד סיכוי, בפועל אני אוספת את עצמי ע"מ לתפקד ולו רק בשביל שני ילדיי הקטנים והמקסימים שכרגע לא מרגישים דבר.

לסימה, אומנם מצבי אינו כשלך אני כן עברתי בגידה, אך התוצאה של פירוק/כמעט פירוק משפחה וזוגיות הינו זהה, היום בראייה יותר מפוקחת (מה שלא קיים בזמן ש"הכל מתפוצץ"וההרגשה שאין לך שליטה בדברים שקורים. את כבר לא "שחקנית" מרכזית בחיי המשפחה אלא נסחפת יותר במה הוא רוצה ומה הוא אמר ואיך הוא מתנהג וכל הזמן צריכה להתמודד עם דברים ואמירות חדשות של "הוא אמר לי..." ו"הוא משכיר דירה..." ) צריך להבהיר שהזוגיות והמשפחתיות חשובה אך את לא צריכה לנסות "בכוח" לא הכל צריך ליפול כמעמסה והרגשה שאת אשמה במצב שהגעתם, אני היום לאחר שנה מרגיש שדי פגעתי בעצמי, די השפלתי את עצמי וגם כך שידרתי וכמובן כך גם התנהגו אלי, לפי דעתי המסר שלך צריך להיות ברור וצלול- אני מוכנה לשינוי, אני מוכנה לטיפול זוגי ולהבין בתוכך שגם הוא צריך להגיע להחלטה דומה, אי אפשר ל"כפות" עליו להרגיש כך והכי חשוב שההרגשה הזאת צריכה להגיע אליו מתוך הכרה שלו ולא בגלל ש"מכריחים" אותו להרגיש כך. מנסיוני הדל ככל שלוחצים יותר כך הצד השני מתרחק יותר. אני מבין את הרגשתך שהקרקע נשמטת מתחת לרגלייך אך תהיי חזקה ותנסי להיות בשליטה!!!!

ניכר ממה שאת כותבת שהינך אשה חזקה מאוד שלא מוכנה להרים ידיים,
המקום בו את צריכה לשפוך את כאבך ולקבל כלים כדי לדעת איך להתמודד הוא בייעוץ מקצועי,
אני מבין ותקני אותי אם אני טועה שטרם הלכת ליעוץ מקצועי לפחות ברמה כזאת שאם ח"ו היית זקוקה לטיפול רפואי מן הסתם היית הולכת לרפא הגדול והטוב ביותר בתחום,
לכן קחי יוזמה ולכי לייעוץ אפי' לבדך ורק אחרי שתתחזקי ניתן יהיה לצרף את בעלך לתהליך,
יפה כתבת על זה שהוא ירה את החיצים ואח"כ סימן לעצמו את המטרה, ייתכן ומשהו נשבר אצלו והוא מעוניין בשינוי, אבל הוא לא למד שניתן לבצע שינוי בתוך המסגרת הנוכחית, והיא הרבה יותר מאתגרת ומשתלמת, וזה עיקר עבודת הנישואין, להתחדש ולרענן כל יום את הקשר ולעלותו לגבהים חדשים,
אז אנא ממך עשי את הצעד הנכון, ובטוחני שלא תתחרטי,
ב ה צ ל ח ה

קודם כל ואחר כך תראי אם הוא מוכן להצטרף מה טוב, לדעתי רב הגברים חוזרים לזוגיות לאחר עזיבה מהסיבה הפשוטה שהם רואים שלא הכל ורוד בחוץ ובחורות וריגושים לא עומדים בתור בשבילו ואז הוא מחפש חזרה את היציבות והרוגע והנוחות שהיו לו. קודם כל תני לו אוויר ואל תלחצי. תבהירי שאת רוצה טיפול זוגי ותני לו לחשוב על זה. בינתיים כדי שתוכלי לתפקד ביום יום - לכי לטיפול זה יעזור לך. שווה את הכסף כדי לשבת מול מישהו שרואה ושומע עשרות כמוך בשנה ויכול לייעץ לך.

הרגע הקריטי הגיע, למרות שאני מסרבת להאמין זה קורה, הוא שכר דירה במלון דירות ששוהים בו רק רוווקים ורווקות עם כל הפסליטיז (בריכה, חדר כושר...), אני שבורה ומרגישה דיי בהכחשה שהנה עוד רגע זה יעבור והוא יחזור. הוא מסרב שנודיע לילדים וגם מסרב לקבל את העובדה שהוא לא יגיע כל יום לראות אותם. אני דיי עובדת עצות מה לעשות האם ללכת לפי דרכו שהיא בעקרון דיי טובה לילדים אבל גם בשבילו להשקיט את מצפונו או להתחיל לחשוב קצת על עצמי משהו שלא עשיתי כבר מעל חצי שנה. אני שוקלת לפנות ליועץ משפטי כבר להתחיל בשלב הבא שהוא גירושין למרות שהוא עדיין אינו מדבר על כך..