לא רוצה להתגרש

שלום לך לימור,
מדברייך ניתן להתרשם כי מאוד לא קל לך כעת.אינני חושבת שאת טועה כשאת מנסה להניע את בעלך מלעשות צעד כה החלטי לפני שנקטתם בכל הצעדים המתבקשים.
נסי להסביר לבעלך כי יתכן וכל אחד מכם עשה טעויות במהלך הנישואין, אך את מוכנה לשמוע איפה טעית, במה שגית, ומה עליך לעשות על מנת לתקן את הטעון תיקון.חשוב מאד לשים לרגע אחד את כל הכעסים והתיסכולים בצד, מאחר ויש לכם בנוסף ילדה משותפת אשר עלולה לסבול טלטלה שיתכן והינה מיותרת ותשאיר עליה את חותמה.
אמרי לבעלך כי להתגרש תמיד תוכלו,ואת תכבדי את החלטתו, אך לפני כן חשוב לדעת שעשיתם וניסיתם הכל, לפני שפרקתם את משפחתכם.
אפשרי לו לבחור מטפל/ת שנראית ומקובלת עליו, והוספי וכי כל טיפול נעשה מתוך הבנה והסכמה הדדיים בין המטפל למטופליו.
בהצלחה רבה!
מיכל פאטל-מטפלת זוגית ומשפחתית.נייד:050-5475155.

גם לי זה הגיע בהפתעה, וגם אני התחננתי וניסיתי להסביר שלהתגרש תמיד אפשר.

לא עזר לי.

אם הצד השני החליט, אז זהו זה. אחת הדעות שהושמעו בפני הייתה: למה שתרצה להיות עם מישהי שלא רוצה להיות איתך?

זו נקודה למחשבה.

תודה על התייחסותך, זו גם אחת הדעות שהושמעו בפניי לא פעם, אתה כותב שהיית במצב כזה וזה לא עזר, כמה זמן עבר מאז? ואיך בכל זאת מצליחים להשלים עם המצב ולהתרומם?
אני נמצאת במצב קשה מאוד, מצב רוח ירוד, לא מצליחה לעכל את העניין, עצובה וחסרת תאבון.
יכול להיות ש"הכל לטובה" אבל איך אפשר להתגבר עכשיו ולקום על הרגליים?

ראשית, אני לא בטוח שהתרוממתי עדיין...

קודם כל והכי חשוב לזכור - כמו ביוגה, להמשיך לנשום.

בקצרה הסיפור שלי הוא שלפני ארבעה חודשים אשתי הפתיעה אותי (מאוד) וביקשה שנלך לטיפול זוגי. אחרי שלוש פגישות גיליתי שהיא בוגדת בי עם קולגה (רומן ממושך, לא סטוץ). ביום הגילוי היא עזבה את הבית ומאז לא חזרה. בתוך עשרה ימים מעזיבתה, הוחלט כי מתגרשים.
מאז עברו בערך שלושה חודשים ואני עדיין לא מאמין שעבר כל כך מעט זמן, כשזה מרגיש כמו חיים שלמים.
גם אצלי התפתח דיכאון שהוביל לחוסר תיאבון (אבל לפחות ירדתי 12 ק"ג!), מחסור בשינה ופריון נמוך בעבודה. הייתי במצב קשה מאוד והדברים שאני מייחס להם את העובדה שאני עדיין בחיים הם אלו (לא לפי סדר חשיבות):
1. תמיכה של המשפחה - במקרה שלי, ההורים.
2. טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי - 3 פעמים בשבוע (היום כבר פעם בשבוע)
3. כדורי הרגעה במרשם פסיכיאטר, לתקופה קצרה.
4. שיחות עם חברים וידידים.
5. כתיבה וקריאה בפורומים כמו זה.
6. פעילות גופנית - יוגה, הליכה, מדיטציה, מה שעובד.

כל הדברים האלו מאוד עזרו לי ביציאה מהמשבר הראשוני. השלב הבא הוא יציאה מהמשבר המתמשך, כלומר התקופה הנוכחית שבה מה שמפריע בעיקר זו הבדידות והגעגועים. מה שמחזיק אותי כיום זה הסחות דעת שאני מייצר לעצמי ומונעות ממני את הזמן לשקוע במחשבות נוגות. למשל, קניתי לי אייפון שמעסיק אותי מאוד. גם התחלתי קשר פרובלמטי עם מישהי שלמדתי איתה וההתעסקות בזה לוקחת את רוב משאבי הקשב שלי. על טלוויזיה וויתרתי לגמרי, וגם על עיתונים (למי יש כוח לצרות של אחרים?) אבל ספרים ומוזיקה חזרו לתפוש מקום של כבוד בחיי.

אבל יותר מהכל הדבר היחיד שעוזר, וגם אני לא האמנתי כשאמרו לי את זה בהתחלה, זה מעבר הזמן. זאת בתנאי שעושים איזשהו תהליך פנימי תוך כדי, שאם לא כן, אלו סתם ימים מבוזבזים, מלאים בעצב וכאב.

בהצלחה!

תודה רבה על התגובה המפורטת, אנסה לאמץ כמה מהדברים שהזכרת,
יישר כוח.....

הבנאדם בטריפ להמשיך הלאה להתגרש, למצוא את האור בקצה המנהרה אם בכלל יש כזו.
ברור שהוא טועה, אבל הוא חייב לחוות את הטראומה, לכי איתו בקו שלו, אל תוותרי על הצרכים שלך (ממון, ילדים וכו) ותראי איך הוא יחזור כמו כלב אחרי שיהיה לך מישהו.
חזק ואמץ, ליבי איתך (גם אני הייתי חלאה)

תנגני על מה שהוא אוהב רק כדי שיקשיב וירצה בטיפול. אבל הטיפול ועבוד רק אם הוא רוצה בו.

מעניין אותי בתור אחד שגם נהג כמו בעלי לדעת מה עובר לו בראש עכשיו??
ואם בא לך לענות לי אז איך הגעת עכשיו למסקנה שטעית וכמה זמן אתם גרושים?
בעלי הוא אדם עם הרבה אגו כך שגם אם יתחרט לא נראה לי שיאמר לי זאת אלא ישמור את זה לעצמו........

אולי יש לו או הייתה לו או שמתכנן על מישהי ובשביל זה הפרידה.
אולי הוא רוצה לשדרג לטוב יותר, (חדש לפעמים זה טוב יותר למרות שהרבה פחות איכותי).
לדעתי אין ביינכם תקשורת להתחיל הדברות, שלא לדבר על טיפול זוגי אמיתי שיגרום לו לשנות את דעתו. הוא עזב, פשוט הסתלק זה קיצוני.
אני מניח שהוא חי בעולם הפנימי שלו, מן פנטזיה על חיי הרווקות והחופש שאחרי הגירושין.
אם יש בו אהבה או רצון לזכות בך חזרה, הבום יבוא לו אחרי הפרידה ואם לא אז הוא יהיה יותר מאושר.
את מספרת שהוא אדם עם אגו מנופח ואני מנחש שגם איש מצליח. הוא בוטח בדרכו ומשוכנע שעושה את הפעולה הנכונה בדרכו לגירושין.
אני בספק שיש בידך להשפיע עליו, הוא כבר קיבל החלטה וכל ניסיון שלך לשנותה גורם לו להרגיש יותר בטוח בהחלטה זו, יותר אגו ויותר עקשן.
אני הגשתי תביעת גירושין, נלחמתי, עברתי את כל המסלול הזוועתי שאני לא מסוגל אפילו לתאר. והיום אני קולט שפשוט נלחמתי בעצמי, הרסתי לעצמי. וכמובן שטעיתי.
לדעתי הבלתי מקצועית והילדותית בעליל... אם יש סיכוי שיחזור בו, זה רק אחרי סיום פרק זה בחייכם. את תאלצי להתגבר על הפרידה ועליו, ולהמשיך הלאה.
אם בכלל ירצה לחזור, תעשו את זה תוך טיפול אמיתי והדרגתי אחרת הסוף יהיה אף גרוע מהיום.

אתה כותב דברים ממש כאילו אתה מכיר אותו באופן אישי מה שתארת זה בדיוק המצב שלו וביננו.
אני מאחלת לך ולי שכל אחד יתגבר בדרך שלו במהרה ושמה שקורה באמת יוכיח את עצמו לטובה בטווח היותר רחוק.
אני עם עצמי החלטתי באמת לשחרר, כעצתך, כי הוא באמת נחוש בדעתו ונראה כי מפתח יותר אנטי ובטוח בצדקת דרכיו ומעשיו.
המון תודה שהשקעת מזמנך לענות לי.

כלל אצבע בדברים האלו - צריך לשחרר כדי לקבל. אם יש אהבת אמת בשנייכם, אתם תחזרו להיות יחד.
אני יכול לספר לך ולפורום שבינתיים עשיתי סדר עם עצמי, ושלום עם עצמי. וגם אם גרושתי לא תרצה בי, (ובצדק) את הגרוע מכל כבר עברתי (חודש ימים בערך).

אני חושבת שזה מאד תלוי האם המעשה נעשה בחשבה תחילה או בפזיזות. אם ההחלטה להתגרש נעשתה במחשבה והשלמה של אחד הצדדים בין אם ניסה או לא ניסה לשפר את המצב אז סביר גם כי לא יתחרט על המעשה. אם ההחלטה נעשתה בפזיזות, למרות העקשנות באותו רגע החרטה תגיע ולשקם קרע כזה מאד קשה. לפעמים זהו תהליך שאדם צריך לעבור כדי להתבגר ולא להכנס לאותו מצב בקשר הבא שלו. לדעתי להסתכל אחורה זה אבוד לפחות בטווח של כמה שנים. אם אחרי מספר שנין שהכל שכח והתמוסס אולי בני הזוג יוכלו לחזור לחיות יחד וגם זה קורה בדרך כלל רק כשיש ילדים.