ולפעמים האהבה נגמרת..?

אחרי שקראתי את ההודעה שלך הרגשתי שאני מאוד מתחברת למילים שלך לדילמות שלך אמנם בצורה קצת שונה , אבל עדיין אני מרגישה שאותה הודעה יכלה להיכתב על ידי.
אני אקדים ואומר שאם זה יעניין אותך את יכולה לקרוא את ההודעות הקודמות שלי ולהבין את כל הסיפור אבל בגדול התחתנתי עם בנאדם מדהים בידיוק כמו שאמרת האיש אגדה!
ואחרי הכל ולמרות הכל האהבה פשוט נגמרה.
השינוי הקריטי ביני לבינך הם שלושת הילדים ואורך הנישואים.
ההרגשות הזוגיות והתהיות שלך הם שלבים שגם אני עברתי עם עצמי.
יצא לי להבין מהמילים שלך שאת אישה נבונה וחכמה שיודעת מה היא מרגישה ולא מנסה לייפות את המצב. ואני אשתמש במילים שקיבלתי משאר המגיבים פה כשאני יגיד שאין פיתרון פלא! הפיתרון הוא אצלך בלבד.
אני לא כותבת מנוסה ובודאי לא יועצת מוסמכת אבל אני חושבת שבסיטואציה שלך לפני שמגיעים לדבר על גירושים קודם כל חושבים על הילדים. לפרק נישואין זה גם ככה דבר כ"כ קשה אני לא מתארת לעצמי מה הייתי עוברת אם היו ילדים בסיפור שלי.
אני יודעת שזה קשה.
קשה להיתעורר בבוקר ולראות אותו מסתכל עליך בעיניים גדולות של אהבה ולרצות. לרצות כ"כ להיות מסוגלת להיסתכל עליו באותם עיניים. לרצות להרגיש את מה שהוא מרגיש אליך. כי אחרי הכל ולמרות הכל אמרנו האיש אגדה. אבל זה לא עובד ככה, לפחות לא מבחינתי.
מה שאני מנסה להבין בעצם ולא כ"כ הצלחתי מהסיפור שלך הוא האם את חושבת שישנו סיכוי לשנות את המצב? האם את חושבת שטיפול זוגי או כל אופצייה אחרת שקיימת בנושא הזה יכולה לעזור לך?
אני בדעה שאין מישהו בעולם שיכול להגיד לי איך אני יכולה להיתאהב שוב ואיך אני צריכה להיתנהג בכדי להרגיש אילו דברים שמבחינתו הם ברורים מאילו. אבל שוב כאן נכנס נושא הילדים והבית המשותף שהקמתם ביחד במשך כל התקופה הזאת.
אני מקווה שקריאת המילים שלי תנחם אותך בהרגשה שאת לא לבד בכל הסיפור ולצערי במדינתינו הנאורה והצעירה כמעט כל זוג שלישי 0אם אני לא טועה) בסופו של דבר מפריד כוחות.
אשמח אם תוכלי לשתף במחשבות שלך לגבי הנושא....
בכל מקרה שתהיה לך שבת שלום ואם עזרתי במשהו אני שמחה...
שרה!

חברה שלי, ברגע שהפנמתי שאני פנויה להתאהבות מבחינה רגשית הבנתי שיש פה בעיה,
אנחנו נשואים 13 שנה ושלושה ילדים, ואני מודעת לזה שאין באמת במה לטפל, אני לא חושבת שמגיע לגבר שלי שאני אתנחם באהבתו,
אני מאוד מקווה שיהיו בי את תעצומות הנפש לקום ולומר בקול רם:
איש שלי, אני לא בטוחה שלמה שאני מרגישה אליך קוראים אהבה יותר!
אני בטוחה גם שזה יפתח חזית מלחמתית מול הילדים- הוא לא יוותר עליהם לרגע, ומאוהבת אהפוך לאוייבת.
האיש לי לא לא יקבל את זה לעולם
אני כל עולמו
!

כמו כולנו, בנישואים ארוכים לפעמים נדמה לנו שהאהבה נגמרת.
יש הבדל מאוד גדול בין התאהבות ורצון לתשוקה לחיזור ולהתחלה חדשה, לבין לאהוב מישהו באמת.
נשמע מדברייך שאת עדיין אוהבת את בעלך ועם זאת עדיין חסר לך משהו התשוקה הזאת שכולנו מייחלים לה.
הפואנטה בנישואים ארוכים היא לנשוך שפתיים לפעמים ולהמשיך הלאה.
האהבה לא נשארת אותה אהבה אלא זה מגיע לרגשות אחרים ואולי חזקים יותר.
אז ייתכן ואת נמצאת בתקופת משבר, אולי בעלך כבר לא נראה לך כמו שהיה בהתחלה. וכולנו עוברים את זה. אם את אומרת שאלו תחושות שמלוות אותך כבר המון זמן אז עשי צעד לקראת האושר האמיתי שלך. אבל קחי בחשבון שיכול להיות כשתשחררי אותו תרגישי כמה את אוהבת אותו באמת.
אז אני הייתי ממליצה לך לא למהר לגירושין, וממש לא בגלל הילדים, כי עדיף אמא מאושרת וגרושה מאשר אמא נשואה וממורמרת. בנוסף אולי תנסי לדבר עם בעלך על התחושות שלך ותנסי יחד איתו להחזיר את האהבה שהלכה לה לאיבוד.
מה שקורה לרוב הזוגות במרוצת השנים.
מקווה שהבנת את הכוונה שלי, ושהבנתי אותך נכון.

החיים לא אמורים להיות סידרה של נשיכות שפתיים, וחיים עם בת זוג בוודאי לא אמורים להיות כאלו.
יש מספיק סיבות בחיים לנשוך שפתיים. כולנו יודעים שלפעמים לא טוב ולא במהירות מוותרים, כי הלא אמור להיות טוב, אבל אם הטוב הזה איננו צריך לוותר, לשחרר ולנשוך שפתיים בגין סיבה אמיתית

מירב שלום,אני כותב לך מנקודת מבט שלי כגבר.אני הייתי בסיטואציה כזאת(אני האוהב )וחשתי מרומה לאורך השנים כאשר בת הזוג שלי הפגינה זלזול וחוסר הערכה על אף כל מה שהענקתי בחומריות והתשוקה והחלטתי לשנות גישה,פחות שקוף,יותר מסתורי,טיפוח האגו הגברי .וראי איזה פלא הקערה התהפכה והפכתי להיות נערץ ובת זוגי שינתה גישה לחלוטין שהבינה שיש לה מה להפסיד ובעצם החליטה שזה הטוב בשבילה.נשים אוהבות גברים ביצ'יים עובדה.!

מירב שלום,
את מתארת מצב מאוד מבולבל ושואלת את השאלות הקשות ביותר עבורך אך התשובות לשאלות האלה נמצאות אצלך. האם את מוכנה לוותר על תשוקה ואהבה גדולה?
האם את מוכנה להשאר במערכת היחסים הזאת כדי לא לפגוע בבעלך המאוהב?
אף אחד מלבדך לא יכול לתת תשובה לשאלות האלה וההחלטה תיהיה בהתאם למה שבוער לך יותר.
אין פסול ברצון שלך לאהבה גדולה ולתשוקה ואין חוק שאומר שלמען המשפחה/ הילדים את צריכה לוותר על עצמך. בשום מקום לא נקבע שאת עושה טוב לילדים בזה שאת נשארת למרות שרע לך. נכון כל ילד מעדיף שהוריו יהיו יחד בכל מחיר אבל זה לא אומר שהחלטה להפרד תעשה להם נזק בלתי הפיך.
רק את יודעת עד כמה לא טוב לך במערכת היחסים הזו והמקום שלך הוא לשים על כף המאזניים את עצמך מול שאר הדברים ולהחליט. אם תקבלי את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך תוכלי בלב שלם להוביל את שלושת ילדייך בדרך שלך ותכלי לנהל את הפרדה בצורה נכונה.
נסי לפנות ליעוץ אישי קצר כדי שיהיה לך קל יותר למצוא את הדרך שלך.

אשמח לסייע ,
דליה שוורץ ועצת אישית וזוגית
054-4220259

מירב יקירתי, זה נורא לאמר את זה בקול, אבל כל כך שמחתי שאני לא לבד, יש עוד כמוני, אם יעניין אותך אז כתבתי כאן בעבר וסיפרתי את הסיפור שלי, בגדול די דומה לשלך, יש לי ילד אחד ואנחנו נשואים 4 שנים, אני יודעת שהמשבר תקף אותנו יחסית מוקדם, אבל מיד אחרי שילדתי הרגשתי שעשיתי טעות, שהייתי פזיזה , שהתחתנתי פחות או יותר עם הגבר היחיד שהייתי במערכת יחסים.
נתפלתי לכל מיני דברים קטנים כדי להוכיח לעצמי שמשהו בו לא בסדר, בסוף הבנתי שאני פשוט לא אוהבת אותו כמו שאישה צריכה לאהוב גבר, עזבתי את הבית לפני 4 חודשים ואני בדילמה, פתאום הבנתי שזה לא כל כך פשוט, כולם יודעים שזה קשה אבל עד שלא היית שם לא תדעי, קשה מכל הבחינות, נפשית, כלכלית,פיזית. עומד מולי גבר (בעלי) יפה (בלשון המעטה) חכם, חזק, נחוש בדעתו, מצליח בכל מקום בו דורך, ומטורף עלי ,אני רואה את כל זה וזה לא עושה לי כלום!!! איך זה יכול להיות?? אין משיכה, אין סקס (חודשים לפני שעזבתי), אין תשוקה, פשוט אין כלום, אני מעריכה אותו, מכבדת, ואוהבת כמו בן משפחה -אח או מישהו קרוב אבל לא כמו בן זוג. אני מאוד רוצה לחזור אליו רוצה לשקם אבל פשוט לא יודעת איך. את חושבת שאפשר למצוא אהבה כשאת גרושה עם שלושה ילדים? אנחנו חיים בחברה בה הגרושים נחשבים לפגומים, בטח ובטח אם יש לך ילדים, מי יתן לעצמו להכנס למערכת יחסים כזאת שמלכתחילה צפויים בה קשיים. צר לי אם אני פסימית, פשוט מנסה להיות ריאלית.תכתבי לי אשמח לשמוע מה דעתך.

אני לא יודע היכן את חיה אבל באי הקטן עליו אני חי גרושים אינם נחשבים כבעלי מום או לחילופין "פגומים" כהגדרתך, קשה לחיות לבד את צודקת, כלכלית ורגשית, אבל אם היה כלכך טוב מדוע עזבת, האם קשיים רגשיים שיחלפו עם הזמן עדיפים על ריק רגשי?הייתי עושה חשבן נפש אמיתי לפני שהייתי חוזר. נסי לראות את חייך לצידו לדמיין אותך שוכבת אתו. לפחות עפ"י דבריך ועקבתי אחרי מה שנכתב על ידך, זו אינה כוס התה שלך not any more

הי מירב,
וואו, אני קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה בדיוק כמוך.
אני נשואה 5 שנים, עם 2 ילדים מקסימים ובעל שהוא באמת איש טוב. הוא מאוהב בי ומוכן לעשות הכל בשבילי. כשהייתי בדיכאון אחרי לידה הוא תמך בי וקיבל אותי באהבה. יש לנו בית מקסים...
ופתאום, אחרי טיפול של שנה וחצי, השבוע הרשיתי לעצמי להתחיל לחשוב באופן רציני על פרידה או גירושין. כבר שבוע אני מסתובבת עם המחשבות והדמיונות והפחדים בראש-
מה יהיה איתי? איך זה יעבוד? מצד אחד, אני קצת מפנטזת על התחלה חדשה, על האפשרות להכיר גבר אחר, שיאתגר אותי, שיתאים ל- 100W שלי (אהבתי את הדימוי שלך). אני אוהבת לצאת (הוא פחות) ואני חושבת שאוכל לפתוח דף חדש לגמרי ולהיות מי שאני- בלי כל הדברים שכובלים אותי כשאני איתו, וכשאני בתפקיד של אם ורעיה.
מצד שני, אני כל כך מבולבלת ולא יודעת איך להתמודד עם הפחדים. מה יהיה אחרי? האם אמצא מישהו אחר? מה עם הילדים כמובן, והבית, וכל השיגרה שיצרנו יחד? ובטח זה לא יהיה פשוט כשאמצא את עצמי גרה לבד- רגשית, כלכלית, חברתית...
מה עושים? אני לא יודעת,
אם תרצי אשמח לדבר איתך. מוזמנת להתקשר- 054-8020963.
מיכל

מדהים לגלות כיצד כולנו נמצאות באותה סירה, נשים חזקות, עצמאיות שגדלו לתוך מערכת זוגית עם גבר מקסים שאוהב אותן וחושק בהן ובכל זאת מרגישות ריק גדול בנשמתן. אני מכירה את בעלי קרוב ל-21 שנה, יש לנו ילדים מדהימים ומערכת יחסים שעל פניו נראתה יציבה, הזוג המושלם. הרבה שנים התחבטתי במידת האהבה והתשוקה שלי אליו. הרגשתי שזו אינה האהבה הגדולה עליה מסופר באגדות, אך הוא היה טוב אליי ואהבתי אותו כחבר, אח ,אבא,וכמובן שהיתה משיכה מסויימת, היום לקראת גיל 40 אנו במשבר בנישואינו, רוצים התנסויות נוספות, חושבים על פרידה ,מסתבר שגם הוא לא נמשך אליי כמו שחשבתי ,שנינו אנשים מושכים אך משהו בינינו כבה וכמובן-יש את הילדים ואנו לא רוצים לפגוע בהם ובינתיים אנו פוגעים אחד בשני,לדעתי בנות יקרות אם אתן לא ממש אוהבות את בעליכם המדהימים,כנראה שגם הם ,למרות מה שנראה על פני השטח, לא ממש מסנוורים מכן, בדקו זאת איתם לפני שאתן מציפות את עצמכן ברגשות אשמה ואז החליטו ביחד לאן פניכם מועדות.
לילדים יהיה טוב כאשר לכם יהיה טוב ןלכן ולבעלים שלכן מגיעה לחוות תשוקה ואהבה אמיתית

אולי זה לא עמדה פופולרית. אבל מאוד אמיתית...

נתינה מולידה אהבה. וזה פשוט עובד..

אי שם במהלך מרוץ החיים, אנחנו לפעמים נשחקים.והחכמה היא לדעת לחדש את הקשר, את האהבה.
נתינות קטנות שנובעות ממחשבה איך לשמח את השני - יוצרות קשר עמוק ואוהב ביותר.

זה מתבטא בהכל. בלהכין ארוחת ערב טובה שאת יודעת שהוא אוהב.
בלשים בושם בערב לפני השנה ... שמגרה אותו.
ועוד הרבה רעיונות שכאלו..

פעם שמעתי שכולנו בעצם אוהבים את עצמנו, כאשר אנחנו נותנים לשני מעצמנו - אנחנו אוהבים בו את החלק שלנו שאצלו..

זה אמנם דורש עבודה, אבל משתלם, לדעתי.
כי אמנם קשר חדש הוא מושך - אבל גם הוא בו החידוש ייגמר אחרי תקופה ואז מה?

אז לכן, כדאי להשקיע!

בהצלחה!

מירב שלום,
קראתי בעיון את בעייתך ואני מרגיש שאני נמצא בצד השני של המתרס מול אישתי,
אני מרגיש שהדברים שאת מארת בבעייתך קיימים מול אישתי,
האם מנקודת מבטך יש משהו שהצד השני, כלומר הגבר, יכול לעשות כדי לשנות את המצב.
אולי זה סתם משבר זמני וצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו.
ואולי זה לא, ואז כדאי עם כל הצער לפרק את החבילה...
ייתכן כמו אחת התגובת שראיתי בפורום , עלי לשחק אותה יותר מיסתורי ובלתי מושג?
אולי היא פשוט התרגלה אלי? ואני צריך לגרום לה להתאהב בי שוב.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא

לא זה לא הפיתרון להתרחק בשביל שהתקרבו אלה לתת בשביל לקבל לשוחח עם הצד השני בשביל להבין לפתור את הבעיה ביחד מתוך נסיון אישי כשבחרתי לשחק את משחק הילדים הזה והתרחקתי התרחקו ממני עוד יותר ובסוף התגרשתי נכון שלזה שכתב זה הצליח אז מה יש לנו פה ריזיקה של50% להצלחה או כישלון במשחק הזה לדעתי עדיף שלא אלא לנסות ולפתור את הבעיה מול הצד השני לעל הצד הטוב ביותר מאחלת בהצלחה לכאן או לכאן.

מירב שלום,
קראתי בעיון את בעייתך ואני מרגיש שאני נמצא בצד השני של המתרס מול אישתי,
אני מרגיש שהדברים שאת מארת בבעייתך קיימים מול אישתי,
האם מנקודת מבטך יש משהו שהצד השני, כלומר הגבר, יכול לעשות כדי לשנות את המצב.
אולי זה סתם משבר זמני וצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו.
ואולי זה לא, ואז כדאי עם כל הצער לפרק את החבילה...
ייתכן כמו אחת התגובת שראיתי בפורום , עלי לשחק אותה יותר מיסתורי ובלתי מושג?
אולי היא פשוט התרגלה אלי? ואני צריך לגרום לה להתאהב בי שוב.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא

אני יודעת שעברו כמה חודשים ובכל זאת סיקרן אותי לדעת איפה את היום? האם העזת ואם כן האם לדעתך זה היה הצעד הנכון?
כמו בכל הפורום גם לי סיפור מאד דומה רק נמשך כבר יותר מדי זמן בלי להחליט מה לעשות..........

לפני שאומר את דעתי חשוב לי לדעת האם מישהי שמה לב לכך שאף גבר לא הרגיש שהסיפור דומה לסיפור שלו מדוע כל המזדהים היו נשים?
האם מישהי מכן בדקה פעם לכמה נשים אחרי גיל 36-37 זה קורה?
אומנם אני יכול להבין על מה אתן מדברות אבל אני לא בטוח שבמידה והייתן יכולות לקחת פסק זמן
לא הייתן מגלות שאתן אוהבות אפילו אוהבות מאוד אבל פשוט רגילות .
חיי היום יום השכיחו ממכן את האהבה הרגש נשכח איפה שהוא בדרך והרצון התשוקה לריגושים ניראת לכן כמו אהבה שנגמרה.
המצב די טבעי בצורת החיים בשנים אלו אבל בכלל לא בטוח שלא ניתן לתקן.
למרות כל מה שכתבתי זיכרו כי אותו גבר טוב ונחמד לא צריך לחיות בשקר מגיע לו להיות נאהב לא פחות ממה שמגיע לכן.
זיכרו כי גם לילדים מגיע לחיות בבית בו יש אהבה ורגש ולא רק הרגל.
חישבו טוב וקבלו החלטה מהר
בהצלחה