שנה אחרי גילוי הבגידה

האי טעמה את הטעם ותטעם אותו שוב בינתיים תקנה לה ג'יפ חדש כדי שיהיה לה נוח להדפק בו עם הבא בתור, תעבוד מספיק קשה כדי שיהיה לה כסף לרכוש לבנים סקסיים שיטריפו אותו, ואתה תבוא הביתה ותקבל כאב ראש גם למטה וגם למעלה.
וכמו שנאמר הפראיירים לא מתים רק מתחלפים

נהגתי בערך כמוך, אומנם לא חיזרתי אחרי אישתי, אלא אשתי חיזרה אחרי.
כמסקנות:
אין שום טעם לבגוד כנקמה, זה לא יעזור לאף אחד. אני לא עשיתי זאת.
כדאי לטפל טיפול מקצועי אנו לא עשינו זאת לכן הדבר רובץ כעננה.
עד היום אני מתלבט אם נהגתי נכון כשחזרתי הביתה, אולם כשאני רואה את הילדים והנכדים אני חושב שנהגתי נכון, כשאני לבד עם עצמי אני באותם ספקות כמוך.
התעלם מהתגובה של רואי, נכון היה חשדן, אולם זה לא אומר שאשתך תבגוד שוב.
אני לא רוצה להאריך אולם הרבה תלוי בהתנהלות של שניכם, ובתקשורת בינכם.
הספקות ימשכו הרבה זמן, וכפי שאמרת בהתנהלות נכונה הזמן יתקצר.
בהצלחה

הבט ימינה בלילה, אם אתה עדיין ישן איתה (או שמאלה) ותראה את פרצופה של הבוגדת שלך ותחשוב על הזיונים שלה עם המאהב, ותגיד אם היה שווה. אתה בן אדם מבוגר שאולי אין לו הרבה בחיים חוץ מלהביט על ילדיך ונכדיך ואני מקווה שלכותב הקודם מחכה עתיד קצת יותר מזהיר.
כעובדה 30 שנה אחרי ואתה עדיין כואב את העניין ומסתובב בפורומים שלכאורה אינם קשורים אליך, אבל רק לכאורה. כי אם היית מטיס אותה אותה אז היה לך סוג של סגירה וגם אם היה כואב היית יודע שעשית את הדבר הנכון ולא היית מסתובב בפורומים האלה, לא לך בגילך המתקדם, סבא'לה...

שלא יהיה לך ספק בחור יקר,מי שבגדה פעם אחת וטעמה את טעמו של הטעם האסור תבגוד פעם שניה ושלישית..שלא יהיה לך ספק בכך.אם אתה מודע ומוכן לבאות קח הכל בחשבון...

זה לא עניין של נקמה, ולא עניין של אימון, אלא עניין שהיא לא מסוגלת להבין מה עובר עליך, תודות ל"התנהגותך האצילית" ,ולכן בגלל שהיא לא נדרשת לשלם את המחיר, ואתה מקבל את העניין בשלווה יחסית, ועברת לסדר היום, המסקנה הטבעית מבחינתה, שאפשר לחפש את הריגוש הבא, ואת ההיסחפות הבאה, ולא חסרים כאלה, במיוחד לאחת שכבר היתה שם וטעמה את הטעם.
כל עוד אתה מחזר אחריה, ומרגיש אחראי למשבר, איזה סיכוי יש שהיא תחזור בה מדרכה הרעה?
"פראייר", זה בכלל ביטוי עדין ומנומס.

אסי שלום,
מדבריך משתמע שרק אתה לקחת אחריות לבגידה ונראה שמתוך כך הנך מרגיש שפוט כי אתה נותן. מה קורה עם אשתך ? איפה האחריות המשותפת שלכם? האם פניתם לטיפול זוגי ע"מ להבין את הסיבה לבגידה וכדי להביא לידי ביטוי את כל הרגשות הקשים שמתעוררים בך.ברור שבהתחלה עולה הרצון לחזור לשגרה ולאחוז בקיים אבל ללא טיפול נכון נראה שבאופן הזה אתה עשוי לשחזר דפוסים מהעבר של העדר שיתוף , העדר דיאלוג, ניסיון לפתור את הדברים במעשים טובים מצידך. כמו כן יש מקום לדבר על אובדן האמון ולחפש דרכים משותפות לשקמו. נראה שיש לכם הרבה עבודה אך היא חד צדדית ולא ברור לי מדוע היא כזו. אני ממליצה בחום לפנות לטיפול זוגי.
בהצלחה
תמי אורן

ראשית תודה על התגובות, אני לא חושב שטעיתי בזה שנשארתי בזוגיות, כמובן שלהחריב זה הכי קל אבל לא בטוח שהכי חכם, בזמן הגילוי (ואני יודע בוודאות שזה לא הגיע למצב שהיא שכבה איתו, ואני האחרון שינסה ליפות את הסיטואציה, בגידה זו בגידה זו בגידה)שכל הסיפור התפוצץ הרגשתי שאני לבד צריך לנסות להציל את המשפחה שלי, בין לבין הרגשתי שהמעשים שלה דוקרים אותי, הרגשתי שכל יום מבחינתי הינו יום אחרון עליי אדמות, הסיטואציה שאני לבד מנסה להציל ליוותה אותי בחודשים הראשונים, היינו בטיפול זוגי ופרטני ולאט לאט החיים חזרו ל"מסלולם" (בנסיבות הקיימות). היום שכבר הבינה את מעשיה והתחרטה עליהם (ואני מאמין שמכל הלב) נותר לי זמן ל"התעסק" ולהתפנות למה שבעבר לא הצלחתי לחשוב עליו בצורה מחושבת, מבחינה שכלתנית אני יודע שהיא היום אינה בוגדת ושהיא אומרת למשל שהיא הולכת לקורסי ערב אז היא בוודאות שם אך מבחינת אמון אני חיי במצב של חשש תמידי וחוסר ודאות.
כל מריבה (שלא על הנושא הזה) אני חיי בסיטואציה שעכשיו "תתנחם" אצל מישהו אחר, מבחינתה כיום הלוואי ש"פרק" זה יעלם מזכרוני ומזכרונה ונדע להמשיך הלאה, מבחינתי ישנו חוסר אמון וכל מילה שלה נלקחת בערבון מוגבל.
לרואי, בעבר (ששמעתי על מקרים דומים או דימיינתי את עצמי בסיטואציה כזאת) הייתי חושב ומתנהג כמוך (ושוב אני כועס ש"השפלתי" את עצמי ולא ידעתי להתנהג אחרת) אך כיום אני חושב שנהגתי נכון, עדיין ישנם 2 ילדים בבית ואף אחד לא מבטיח לי שבמערכת זוגית אחרת לא אקלע לסיטואציה דומה.
אבל כן ישנם רגעים שאני כועס עליה שהביאה אותי להתמודד בסיטואציה כזאת, יש את החוסר האמון, יש את הרצון לבגוד (לא כדי שתגלה ותפגע דווקא אלא כדי אולי "להרגיע" את עצמי שאנחנו שווים). לא הכל מובן לי אך אלה ההתמודדיות שאני חיי אותם לעיתים מדיי יום.

אני לא מאמין באלוהים אבל מודה לו מכל הלב שמנע ממני את התענוג המפוקפק של הסיטואציה הקשה שבה אתה נמצא. למזלי הרב, לי לא היו ילדים ואשתי כלל לא הייתה מעוניית לתקן. לכן לא נאלצתי לחיות עם הדילמה שלך.

אני הייתי מתעלם מן התגובות הגבריות הקלאסיות של "יצאת פראייר", אם כי אני מאוד מעריך את המגיבים עצמם. אני לא חושב שרגש הפראייריות הוא רגש אמיתי ואותנטי, אלא הוא רגש מלאכותי שמלובה על ידי התניות חברתיות. במקרה הזה, הכבוד הגברי כפי שמשתקף בחברה הישראלית.
בכלל, אני טוען שזהו הכוח המניע החזק ביותר בתרבות הישראלית המודרנית: לא לצאת פראייר. זה מה שמשפיע על ההחלטות שלנו בכל התחומים: בפוליטיקה, בביטחון, בכלכלה, אפילו בבית ובכביש.
אני לא אומר שאני חסין בפניו, אבל מקווה שברוב הפעמים אני מצליח להימנע מלהכניס אותו למע' השיקולים שלי.

במקרה שלך אתה מזכיר את הנושא של הילדים כסיבה לא לפרק את הנישואים. מבלי להיות אבא, אני מרשה לעצמי לטעון כנגד - לילדים שלך מגיע אבא מאושר! כיצד תהיה אבא מאושר אם תישאר בנישואין שמסבים לך סבל? והסיבה השנייה שהצגת, שיכול להיות שזה יקרה שוב במערכת היחסים הבאה שלך, זוהי סיבה שמבוססת על שני דברים:
1) פחד
2) חוסר ההפנמה שגם לך יש אחריות לכשל של נישואיך

לגבי הפחד, אין לי מה לומר חוץ מלחזור על אמרתו של צ'רצ'יל: אין לנו ממה לפחד מאשר מהפחד עצמו. ולגבי האחריות שלך, אם לא תבין את חלקך בכשל שאירע, הרי שבוודאות נידונת לחזור על טעויות כמו בנישואים הנוכחיים. לא בטוח שזה יוביל לבגידה, אבל זה בטח לא יעשה טוב.

תחשוב על הדברים האלה ותגיב לי אם תרצה, נמשיך לשוחח.

אני באמת מנסה להיות כן ואמיתי עם עצמי ולהתמודד עם מה שכתבת.
1.לא נשארתי רק בגלל הילדים, אהבתי ועדיין אוהב את זוגתי. אע"פ שלדעתי (וזה לא הסיטואציה בה אני נמצא) עדיף בבית "אבא לא מאושר" מאשר אדם זר שמגדל את ילדייך וכל מה שכרוך בזה.
2.לא ה"פחד" הוא שמניע אותי לא להמשיך למערכת זוגית חדשה אלא האימרה ש"מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין", זוגתי עברה "מהפך" הבינה את המשמעויות את ההשלכות (אומנם באיחור), הבית "עבר" טלטלה, הילדים היו חשופים לרגשות "רעים בבית", בקיצור אני מאמין שהתקופה הזאת לא היתה קלה גם עבורה ובגלל זה אני מאמין או יותר נכון (בעקבות בעיית אמון ) אני רוצה להאמין
שהיא לא תגיע לסיטואציות דומות בעתיד.
3.לגבי האחריות- בתחילת הפרשה לקחתי על עצמי חלק מהאחריות אך היא ניצלה את זה ודי רכבה על זה ש"בגלל שהיית....אז אני....." החלטתי שבליבי אני יודע את נק' הכשל אך לא אתן לה להעמיס עלי חלק מהאשמה ושתתמודד אם מעשיה באופן מלא, "אני לא ההייתי שותף למעשייך אז אל תשתפי אותי באחריות לכך" (אע"פ שכל הסיבות שבעולם לא ישכנעו אותי שכך צריך להתנהג וכך גם לא התנהגתי שהיה לי רע, לא טוב לך תקומי ותלכי, תכבדי אותי בתור אב ילדייך גם אם בתור בעל נכשלתי בעינייך).

אנשים שיביטו מהצד (ללא הידיעה על העבר)יקנאו בזוגיות שלנו אך בני לבין עצמי ישנם רגעים שאני עדיין כועס, פגוע, אולי באזשהו מקום אני פשוט לא יודע לסלוח, אולי בגלל שאחרי כל המקרה הזה הרגשתי שניסיתי לבד, אולי באזשהו מקום השפלתי את עצמי יותר מידי (אולי כאן נכנס גם ה"אגו") ופשוט אין לי רצון לסלוח, אולי בעקבות כל הגילויים לפרטי פרטים הכוללים תאריכים, שעות, ומעשים העמסתי על עצמי משא שקצת קשה לי להתמודד איתו (מאידך אם לא הייתי יודע הכל אני יודע שהמח שלי היה עובד ללא הפסקה). בקיצור הרבה דברים פתוחים אבל ידיעה ברורה אחת שהמטרה שהצבתי בתחילת ה"פרשה" הושגה (כמובן לא מבחינת הרגשות הפרטיים שלי שהדרך עדיין ארוכה).
ולעיניין הקונפליקט שאם הושגה המטרה אז למה ישנם רגעים שגם אני רוצה לבגוד ? אולי לבחון שאם היא תהיה במקומי גם "תלחם עליי", אולי להרגיש שאנחנו שווים ואולי בגלל יצר נקמה.

ואולי, הרצון לבגוד אינו קשור ביצר הנקמה?

קח בחשבון שיכול להיות שלמרות שאתה אוהב את אשתך (תאמין לי שאני מבין את זה, גם אני עדיין אוהב את אשתי, למרות שאיננה איתי, למרות שבגדה, למרות שלעולם לא נהיה יותר יחד), יכול להיות שאין באמת תקומה למערכת היחסים שלכם כזוג.
לא חסרים זוגות שהבינו בסופו של דבר שהאהבה אינה מספיקה והחליטו להיפרד.

נסה את התרגיל הבא: האם לדעתך, לולא הייתה בוגדת בך, האם עדיין היית מרגיש חש את הצורך לבגוד?

מה שאני מתכוון לומר הוא שהנכונות שלך ללכת בכיוון הזה וודאי מושפעת מהצורך "להשתוות" מולה, אך אין זו בהכרח הסיבה היחידה. יכול להיות שאתה פשוט לא מרוצה בנישואים האלה. מהעובדה שאתה חי עם חישהי שאינך בוטח בה, מהעובדה שכפי שהזכרת נכווית ברותחין בעבר.
אם אלה הסיבות, מהן התוצאות?

נשארת עם אשתך מהסיבות שציינת. ענית כבר על ההשערות שלי ולכן לא נחזור לדיון הזה. אהבתי את העובדה שהזכרת "מטרה" שהושגה בכך שנשארת. האם המטרה הזו עדיין תושג גם לאחר שתבגוד בה? האם זה ישפר במשהו את המערכת הזוגית? האם זה ישנה את יחסך לאשתך או את יחסה אליך?
סביר להניח שלא. ואז תגיע לנקודה שבה תבין שכמו שאתה עושה את זה בשביל עצמך וללא קשר אליה, כך גם היא בזמנו עשתה את זה בשביל עצמה, וללא קשר אליך. אולי ההבנה הזו תקל עליך.

שני דברים אחרונים:
1. אם כל הקושי שבדבר, למרות שכתבת שאתה יודע בוודאות שלא שכבה איתו, הרשה לי לומר לך שזה קשקוש. בוודאי שהבגידה היא בעיני הנבגד ואתה רשאי לראות כל התנהגות כבגידה, אבל אל תשלה את עצמך: היה סקס. אין שום סיכוי שלא. זה לא 99%, זה 100% מוחלט. מצד שני, מה זה משנה בכלל?
2. אני כן חושב שלילדים שלך מגיע אבא מאושר ויותר מכך, הורים מאושרים - גם אם הם לא חיים יחד. ילדים קולטים הרבה דברים (אין לי משלי, אבל מכיר מספיק הורים גרושים משני המינים) ומתחים כדוגמת אלו שאתה מתאר נקלטים היטב. לא בטוח שהעזיבה שלך תוביל בהכרח לכך שיהיה אדם זר בחייהם כל כך מהר, ובכלל חשוב לזכור שכשאתה מתגרש מאשתך, אתה ממש לא מתגרש מילדיך. תוכל להמשיך ולהיות מעורב בחייהם, בדיוק כאילו נשארת נשוי. זה תלוי (בעיקר) בך.

את המשפט הזה, אלא פרנקלין רוזוולט, בהקשר לתכנית ה"ניו דיל" הכלכלית.
העניין של "פראייר" הוא רק סלנג, אבל מאחוריו יש רעיון שלם, שלא ניתן לפתוח באמת דף חדש, אם האחריות למשבר נופלת על צד אחד, קל וחומר הצד הנבגד.
תמיד יש צד אחד שרוצה לשמור בכל מחיר על הנישואים, למרות שהם עומדים על כרעי תרנגולת, ואתה טל בוודאי מכיר את העניין, ויש תמיד צד אחד, שהוא עם רגל אחת בחוץ, לפני ואחרי המשבר.
הפראיריות ,זה לא רצונו של "אסי" "להציל" את משפחתו, אלא חוסר רצונו והפחד שלו, להביא לידי ביטוי את רגשות הכעס הטבעיים, ובזה שהוא כביכול "מתעלה" על עצמו, כדי לשמור על המשפחה, הוא בעצם זורע את זרעי הבגידה הבאה.
מה לעשות כשיש פצע מוגלתי, צריך לפוצץ אותו ולנקז את המורסה, אבל "אסי" בוחר לשים פלסטר על הפצע, ולכן הוא פראייר ,שלא לומר פחדן ואידיוט.

אסי שלום,
לחוות בגידה זה לא נעים, אין על זה ויכוח אך השאלה מה עושים עם זה אחרי שזה קורה. האם מוכנים לחזור לתת אמון או לא, האם חיים עם הפחד שזה יקרה שוב או שמצליחים להתגבר על זה ולחזור לתת אמון בבת הזוג שלנו. הדרך הטובה ביותר היא לנהל שיחה פתוחה ואמיתית עם בת הזוג ולברר מה הרצונות שלה ולהבהיר מהם רצונותך. אם שניכם מעונינים לשקם את הזוגיות ולשים בצד את מה שהיה אז צאו לדרך עם אמון ועם הבנה שאת מה שהיה אי אפשר לשנות אבל כן אפשר לנווט את החיים לכוון שאתם רוצים בו. כך גם עם התחושות שלך. אם אתה מרגיש שהיית שפוט אז עליך פשוט להפסיק את ההתנהגות הזו ולהתחיל ללכת בדרך שתבי את הזוגיות שלך למקום שהוא טוב גם לך וגם לה. האם בגידה שלך תביא אותך למקום הזה. האם אחרי שתבגוד תרגיש טוב? כמעט בטוח שלא ולכן לפני שאתה מחליט על דרך שבה אותה נוקט תסמן אתהמטרה שלך ורק אז צא לדרך שתוביל אותך לעבר המטרה הזו.

ממליצה בחום על אימון זוגי,

עבר זמן מאז מה שנכתב פה.
עם זאת, הרגשתי צורך להגיב כי אני נמצא במצב דומה לשלך.
גם אשתי בגדה בי לפני כשנה.אני עזבתי את הבית לתקופה אך האהבה ניצחה וחזרנו להיות ביחד. גם לנו יש ילדים אך לא הייתי שומר על הקשר בשבילם, אני מאמין שזה לא בריא גם בשבילם.
הקשר הזוגי בנינו חזק מאי פעם והתקשורת מצויינת (מה שלא היה אף פעם והיה מרכיב עיקרי בבגידה). עברנו גם טיפול זוגי.
גם לי יש קצת את החוסר אמון באישתי, אם כי זה בשוליים. ההזדהות העיקרית שלי איתך נובעת מהרצון שלי לבגוד בה. זה בוער בי. אני לא יודע אם זו נקמה -מה שלא סביר כי אני מחפש קשר מעבר לסטוץ ("מחפש" - עוד לא עשיתי כלום, פשוט מרגיש את הצורך). עבר הרבה זמן מאז חזרנו אך הנושא מטריף אותי בימים האחרונים. למה זה התפרץ פתאום? מאוד טוב לי עם אשתי והילדים. אולי זה משבר גיל ה-40? אולי חשוב לי להבין איך היא הרגישה עם 2 מערכות יחסים במקביל? להבין את חיי השקר?
בכל אופן, אתה יכול להירגע עם נושא ה"פראייר". אני עזבתי את הבית, אשתי עשתה הכל כדי שאחזור ועברה תקופה מאוד קשה. עדיין, אני מרגיש כמוך כך שאתה ממש לא צריך להצטער על הדרך שבה נהגת.

אח שלי איזה פחד...
סיפור כל כך דומה עוד לא פגשתי כאילו מישהו כתב אותו בשמי...
אשמח לשמוע במידה ותימצא את הפיתרון
בהצלחה

לצערי לא, הכל בוער מבפנים, רואים לך את זה בעיניים, מרגישים את זה בכל תנועה שלך, אפילו במילותיך...
אתה חושב שאתה רוצה בזה, כנקמה אולי, להרגיש מה הרגישה, שהיא תרגיש מה שאתה הרגשת, לנסות להבין איך זה עובד מבפנים ומבחוץ...
זה לא שווה את זה, אחרי שתבגוד תרגיש רע כל כך, תצטער ולא תוכל להחזיר את הגלגל אחורנית
תהיה מי שאתה, תאהב, תעניק, תשמח, תחייך, אתה מושלם, אין רע בך...
תמשיך בזוגיות שלך עם אהבה (אם יש כמובן), הכאב ישאר, הוא יחלש כל פעם קצת, אבל ישאר...
השאלה היא אם תוכל לעמוד בזה ולאורך כמה זמן??? והזמן יגיד....
כל טוב

ממי הזמן לא עושה את שלו אני לא מסוגלת להאמין לבעלי יותר ומדמיינת כל הזמן....
אין לי כוח אבל אני שורדת כי יש ילדים ועסק משותף.
נראה לי שבעלי גם משחק אותה מתחנף אבל לפעמים הוא זורק אני כאן בשביל הילדים{ולי הוא אומר אני אוהב אותך הכי בעולם}שקרן???
היה.
אולי עדיין?
לא מאמינה!
כמוך אחי אבדתי את התמימות ובא לי לנקום.אני במקומך כי אתה גבר ובאיזשהוא מובן יותר קל לך לבגוד הייתי עושה זאת ואז יש לי סוד מתוק!
אני לא בקטע של סקס אבל בקטע של קשר רומנטי בילויים העיקר שזה יהיה מאחרי הגב שלו.
אנ ימנסה לגרום לו לקנא אבל הוא לא !!!!הוא רק מאיים שימחוק לי את הפייסבוק!!!
גם אני אובדת עצות כמוך מצד שני...
אמרו לי פעם שהנקמה היא מתוקה שהיא לא מתממשת אחרי שנוקמים זהו הולך כל הטעם....של המחשבה על הנקמה.
אבל לדעתי נשר=ארים עם טעם מתוק.....
דבר איתי....כאן...

מרגיש בדיוק כמוך. תמיד היה לי ביטחון עצמי רב, פתאום אני מעורער. לא יודע איפה נגמרת האמת ומתחיל השקר.
אני רוצה להעניק חום ופינוק בלב שלם בלי לחשוב האם מגיע לצד השני לקבל זאת.

אני איבדתי אמון בפרוד שלי. הוא טען שלא בגד פיזית, אך מאחר ששיקר, איבדתי את האמון בו. לא יעזור מה שיגיד. הוא לא רצה לפגוע בי, אבל היה מוכן לשקר ומי יגיד לי שלא בגד פיזית?
התסכולים שלו התגברו, והיום אנחנו פרודים.
מה שלא ניסיתי כדי לקרב אותו, לא עזר. הוא היה מאוד מתוסכל, כספית, מבחינת מקצוע, מבחינת נישואין ראשונים עם ילדים, מבחינה שהיה מתוסכל שאנחנו גרים בדירה שאותה אני מימנתי.
לצערי, נפרדנו. היה קשה איתו, אבל חונכתי ל"אש ובמים להשאר ולנסות למשור על זוגיות" חשבתי, לתומי והיתה התקווה, שהוא יהיה חזק מספיק לעבור את כל המכשולים ובכך לחזק את הזוגיות, אבל הוא חלש.
וקפץ מהר מאוד למיטה אחרת, למי שטענה שאהבה אותו בילדותה, אחות של חבר
שכבר 30 שנים לא התראו.
הוא מצא אחות רחמניה אחרת, במקומי.
ואני בדרך למצוא אהבה טהורה של איש טהור.

היי עטיה

"הוא טען שלא בגד פיזית, אך מאחר ששיקר..." - את מתכוונת שגילית שהוא שיקר על הבגידה הפיזית אושכוונתך שהוא שיקר בכלל ואת לא מאמינה לו שלא היתה בגידה פיזית בכלל?

אני בסיטואציה מאוד דומה, גיליתי שלבת הזוג שלי יש מישהו אחר כמה חודשים. היא טענה שלא שכבה איתו, אבל קשה לי להאמין בכך.

הבן זוג שלך בכלל רצה לחזור?

גיליתי ששלחו לו אסאמאסים,
אני קראתי את האסאמאסים, אחרי שהבחנתי שהוא "מתפתל" בטענה, שאת האסמאסים שלח לו שותף לעובדה שלו.
גיליתי שנפגש עם שתי בחורות מהעבר, והוא ניסה להסתיר ממני
אחת שלחה לו ללא הפסקה אסאמאסים,
ואל השניה הגיע הביתה עם מקדחה חשמלית לעזור

ואני באקראי גיליתי.
אז אם הוא משקר, מעלים,
איך אדע אם לא העלים כבר קודם לכן, ואם הוא מעלים
אולי הוא מעלים כי היה קשר גופני?
אני מצידי איבדתי אמון באופן מוחלט. לא עזרו התחינות, הבקשות שאנסה להבין אותו
זה כבר לא היה אותו אמון עיוור מצידי.
היום יש לי בן זוג חדש, אמין.
עבור העלמות, הם בחינת שקרים לבנים, שלא מקובלים עלי.
אני בעד פתיחות, יושר בין בני זוג