הרוסה. איך ממשיכים הלאה? ? ? : (

היי יעל,
תרשי לומר לך שאני מבינה איך את מרגישה וכרגע זה בטח נראה לך כמו סוף העולם. קודם כל, תני לי לנחם אותך בכך שזה בכלל לא נורא להיות בת 28 ולבד. גם אני באותו מצב.בנוגע ליחסים שלכם אני יכולה לייעץ לך דבר אחד: תשאלי את עצמך שתי שאלות- 1. "האם אני רואה באדם הזה בעל טוב?" 2. "האם אני רואה באדם הזה אב טוב לילדיי?". אם על שתי התשובות-אבל רק אם על שתיהן התשובה היא "כן"-שווה מאמץ ולנסות להילחם על הקשר הזה. למה אני אומרת? הייתם\אתם עדיין בשלב מאוד מתקדם של זוגיות- משהו ארוך טווח ומגורים יחד וכו'...כמעט נישואין לכל דבר (לא שונה, מניסיוני), כך שאי אפשר לשחק יותר בנדמה לי ואולי...
אם אחת מהתשובות היא "לא" או "לא יודעת", שווה לקחת את עצמך בידיים ולעשות חושבים, עם כמה שזה קשה. בסוף מתגברים... בסופו של דבר המטרה היא חיי זוגיות ומשפחה מאושרים, לא?
בהצלחה רבה
שמחה ואושר
תמר

קודם כל אני מאחלת גם לך שתזכי לזוגיות טובה בקרוב... : )
אני באמת לא יודעת מה לענות על השאלות האלה. ברגעים שבהם הוא מתנהג בצורה מתחת לכל ביקורת (צעקות ריבים כעסים), קופצות לי השאלות האלה לראש והרבה פעמים הייתי במצב של כמעט עוזבת (עד לעכשיו). זו בדיוק הבעיה שלנו (או לפחות חלקה). הוא יכול להגיע למצבים כאלה של תיסכול ממני/מאיתנו ,לא לפתור אותם כמו בנאדם "נורמלי" בשיחה דוגרי (הרי אני אבין ורוצה בטובת שנינו), ומה איתי, "הסופגת".? ואם נמשיך יחד ויהיו ילדים הם יהיו עדים לכל זה? אני לא רוצה לדמיין את זה אפילו כי זה כל כך כל כך נוראי בעיניי! (גם בלי כל קשר לילדים).
זה חלק גדול ממה שאני רוצה להסיר בקשר הזה (ואני לא יודעת אם זה בכלל אפשרי. הוא בנאדם קשה. אמר לי את זה אפילו על עצמו).
מצד שני, הוא ואני בעלי דיעות מאד דומות בכל הנוגע לחינוך ילדים, למה שחשוב ולמה שלא, למה היינו רוצים להקנות לילדים, איפה מציבים גבולות, איפה עושים כיף וחלוקת התפקידים ביננו (אני באמת לא יודעת אבל איכשהו הגענו לדבר על הנושאים האלה מדי פעם). עם האחיינים שלו הוא נהדר.
כן, בסיפור שלנו יש הרבה התלבטות והרבה אפור. הבעיה שאני בת 28 ואני מרגישה שהגיע הזמן לעשות מעשה. מצד שני אם כן מנסים אזי יש לנו עוד דרך ארוכה שסופה בכלל לא ידוע . אז אולי כדאי לוותר כבר עכשיו? (ולא בגיל 29)? אולי ניסינו מספיק? אולי אני משלה את עצמי שזה בכלל בר שינוי? ואולי אני בכלל אומרת לעצמי, זה לא אמור להיות ככ מסובך וככ לא בטוח וככ אפור. יודעים שזה זה. פשוט יודעים. ואם באמת באמת אוהבים ורוצים אז מתעקשים ונלחמים ומשנים בעצמך דברים שלא חשבת שתוכל.
אולי.
בטח שלא קל לי, והלבד שוב יחכה לי. מרגישה פשוט חסרת מזל.!

יעל שלום,
האם את רוצה רוצה להתפשר רק בגלל שאת בת 28? מדברייך אני מתרשמת שהדבר שבאמת מטריד אותך זה הגיל ולא זה שאת לא מסתדרים ולא שהוא לא מקבל בך דברים מסויימים, את לא מוטרדת ממה שקורה בינכם אלא רק מזה שאת בת 28.
האם עניין הגיל שווה את החיים עם בן זוג שיש בינכם כ"כ הרבה מריבות וקשיים?
אז את בת 28 ועדיין רווקה אך האפשרות השנייה שלך היא לחיות עם גבר שמעניש אותך,
הבחירה היא שלך.

בהצלחה,

אני בהתלבטות, זה לא שאני סובלת סבל מתמשך ונשארת. יש לנו שבועות וחוויות נהדרים ביחד וזה חסר לי, וזה לא דבר שהיה לי עם כל אחד מן הסתם. לפניו היו לי כמה בני זוג, מתוכם אני יכולה לומר שאחד היתה אהבת נעורים והשניה באמת אהבה. ומדובר על טווח של עוד מעט עשור, אז זה לא שאני מוצאת את החיבור הזה כל כך בקלות. עוברות כמה שנים בדרך. מצד שני , באמת יש לנו קשיים ומריבות שמושכים אותי החוצה ואני מתלבטת האם שווה שנעבוד עליהם, או הוא יעבוד על עצמו (לא בטוחה שזה יקרה האמת). או שבאמת חבל על הזמן שלי ואהבה זה לא הכל. לא יודעת! זו החלטה קשה ואמיצה . אני צריכה להחליט שאני מוותרת על הקשר הזה בשביל למצוא אהבה במקום אחר , אם בכלל אמצא, ושגם נוכל להסתדר ביתר קלות (כלומר בנאדם יותר קל ויותר זוגי).

לא בטוח שהייתי מגיב, כי אין כל כך מה להגיד, וזה שאת עדיין צעירה ,אחרים כתבו, בכל זאץ מה שהפריע לי, זה לקרוא אותך, מנסה בשיניים לגרום לו להשתנות, ומנסה נואשות להשתנות בשבילו ואת התסכול שלך שזה לא עובד.
אז יעל יקרה, כדאי שתביני ותפנימי, את וכל הבחורות במצבך, מה שאת רואה, זה מה שיש, וזה מה שישאר איתך עד הסוף, כל החיים, תשכחי מכל הרעיונות שמה שלא עובד היום, כששניכם צעירים בשיא הרומנטיקה, יעבוד בעוד כמה שנים, אחרי שני ילדים, בעיות כלכליות, משכנתא, התערבות של המשפחה, קריירה וכו' וכו'

גם אני חוויתי מה שאת מספרת, כנראה שאהבה לא מספיקה כי היום אני עם ילד בתהליכי גירושין....
חכם לומד מטיפשותם של אחרים, אז עדיף שיהיה לך קשה עכשיו ולא אח"כ...
בהצלחה.

עדיף שתתפכחי כמה שיותר מהר ותעמדי חזרה על הרגליים. הבעיה היא שלפעמים ההתפכחות היא רגעית והרגש גואה על ההגיון. תאחזי בכל מה שאת יכולה ותעזבי אותו ואת הנסיון לתקן משהו שאינו עובד. מנסיון שלי זה יגרור אותך יותר ויותר לדכאון עד שלא תדעי איך לצאת מזה.

לאט לאט אני מתחילה להבין שכנראה אין ברירה וחייבים להיפרד כי זה לא משהו שעובד, פשוט. לא רגוע לי בבית, לא אהוב לי בבית. לא באופן שמספק אותי, לא כמו שחלמתי שיהיה לי. לא מספיק. ונמאס לי לחיות על הגדר. רוצה מישהו שבטוח בנו. שילך בשבילי באש ובמים. תוהה איך לא הגעתי לזה עדיין? מסביבי ככ הרבה זוגות מאושרים שנישאו. (איפה אני שוגה?)
איך אני יכולה לצפות לכזאת אהבה בקשר שלנו במצבו כעת?
בכל זאת נלך לפגישת ייעוץ . הוא קבע אותה אז אניח שזה סוג של רצינות.
אבל , אני מתחילה לאט לאט להפנים שאני בלעדיו כבר. גם ככה אני עדיין אצל הוריי (וכן מתחילה להסתכל על דירות), ואנחנו מתקשרים ברמה סופר-מינימלית בגלל המצב הרגיש שלנו, ומבחנים שלו (לומד לתואר שני במחשבים\).
צריכה את האומץ הזה, להסתכל למציאות בעיניים. להבין שאהבה זה לא מספיק, צריך גם בשלות,פשרנות והדדיות. זה קשה כי אני כל פעם צריכה להזכיר את זה לעצמי ברגעים של געגוע וזכרונות שצפים ודמעות שחונקות. הזמן הוא מרפא חלקי ביותר. ברור לי שכשאצא ממע' זו ואם (הלוואי) באמת יתמזל מזלי ואכיר בחור מקסים חדש שיענה על כל צרכיי ותהיה אהבה גדולה, רק אז (אולי) הלב קצת יתרפא.
איך איך עושים את זה..

יעל יקרה,
איך יוצרים איתך קשר בפרטי???...אני פשוט כל כך מזדהה איתך שזה מדהים.

אני אשמח לעיצה , אני על סף שבירת כלים (לא ברור לי איך לא עשיתי את זה עד עכשיו).
שוקלת ברצינות לגשת אליו עכשיו ופשוט להיפרד.
ההמשך שלנו הוא כזה : היינו בשתי פגישות ייעוץ שלא הביאו אותנו לשום מקום.
היועצת אמרה לנו שהיא לא יודעת איך לעזור לנו ואין לה כרגע מאיתנו קצה חוט אז היא מבקשת להיפגש עם כל אחד בנפרד ומשם לראות. אבל זה כנראה לא יקרה. אנחנו עדיין לא נתנו לה תשובה. הוא מפקפק בייעוץ הזה ולא רוצה ללכת בשלב הזה. וכרגע אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו בקשר מאד חלקי, נפגשים לפעמים ואני לא יכולה לצפות ממנו לשום דבר. כאילו אנחנו בפגישות ראשונות של קשר.
מאד מאד קשה לי עם זה. הוא אומר לי מפורשות (וזה ברור גם בלי שיגיד) שהוא לא יודע מה הוא רוצה. הוא מאד על הגדר בגלל כל ההיסטוריה שלנו (לא מסתדרים ,רבים,תקשורת לקויה וכו) וכרגע האלטרנטיבה היחידה מבחינתו זה להפגש למפגשים חיוביים ולראות משם מה יקרה.
ואני? אני לא מסתדרת עם זה. איך אני אמורה לעבור ממי שהיה הכי קרוב אליי למישהו "לצאת" איתו? ? אני לא יכולה לבקש ממנו שום דבר, לסמוך עליו, לצפות ממנו למשהו. רמת הנתינה שלו היא כמעט אפסית. הוא כרגע עושה מה שנוח לו ומתאים לו ולשנינו (רק שבד"כ מה שמתאים לו מתאים גם לי אבל לא להיפך). הוא כבר לא החבר שלי. בתאוריה, אפילו מבחור שאני מתחילה לצאת איתו אני מצפה ליותר ממה שהוא נותן לי כרגע.!
אז בשביל מה אני עוד פה אני תוהה? ? כזאת פתטית. בחיים שלי לא הגעתי למצב שהגעתי אליו כעת.
אני חשבתי שמישהו מאיתנו צריך להוביל את ה"כן" בקשר, להיות חיובי, ומן הסתם זו צריכה להיות אני. בינתיים גם זה לא הולך לי , קשה לי להגיד לו ולי "כן", כאשר אני מקבלת כ"כ הרבה מסרים לא ברורים מהצד השני. כ"כ הרבה דחיות וספקות. אחרי "דייט" אחד שהיה נחמד, הוא אמר שהיה נחמד אבל הוסיף ואמר שמזה עדיין לא נדע שומדבר. הוא התקשר אליי יום כן יום לא השבוע ,וכמה פעמים שלח סמס. נכון ,אני לא יזמתי תקשורת. אני ככ פגועה מכל היחס הזה שמרגיש לי ר-ע עוד ליצור קשר מיוזמתי. ביום שישי הציע שניפגש השבת, אבל את ההזמנה שלי למסיבת פורים הערב הוא דחה. מסתבר שלמעני הוא לא ילך. (הוא לא אוהב את החג הזה). אני לתומי ציפיתי שכדי לקדם את זה הוא יעשה משהו בשבילי ,גם אם הוא לא "מת" על פורים (אף אחד לא ביקש שיתחפש, רק ללכת למסיבה יחד). הצעה אחרת שלי לעשות משהו ששנינו אוהבים הערב הוא גם דחה . הוא מעדיף להיות לבד אחרי עוד ריב (ההזמנה שלי ללכת למסיבה והציפייה שלי שיאתר היו מאד מוגזמות מבחינתו). .
אז עוד ערב לבד ,וחסר לי הטוב שהיה לנו.
אני מרגישה מטומטמת וחלשה. חושבת בראש מצד אחד שאני מוכרחה להפרד וזהו! ומצד שני יודעת שהוא היה מסיים את זה אם היה רוצה אז אם ככה יש עוד קצה חוט ואני רק צריכה לשמור על הקצה חוט הזה ולחזק אותו בדברים טובים. (לא כדוגמה של מסיבת הפורים הזו). להבין לעצמי בראש שכרגע אין באפשרותי לצפות ממנו לשומדבר ושלא זו הדרך.

?
אשמח לעו דיעה