כן. תגובתי היא לתשובת מיכל פאטל

כתבתי כאן בפורום ב-4.1.2010 בערב (בערך בשעה 21:00) ומיכל השיבה למחרת, ב-5.1.2010. תשובתי עשתה שימוש בכמה מהמשפטים של מיכל בתשובתה, שהכילו עצות או הצעות, שאת רובן כבר ניסיתי, לשווא. היו בינינו קונפליקטים... בעצם כבר אין זוגיות חודשים לא מעטים ! אהבה היא מרכיב מאד חשוב בחיי זוגיות, כאשר היא קיימת אצל שני בני-הזוג... כרגע יש נתק מוחלט ביני לאשתי, להערכתי כי היא פוחדת שאם תראה אותי, רגשות-הלב שלה יחזרו להציף את שיקולי-השכל (כך אמרה לי בעבר). מיכל פאטל הסכימה אתי שמוקדם מדי לפתוח פרק חדש ולמצוא אהבה חדשה, במיוחד לאור העובדה שאני מאוהב באישתי ויש לנו 6 ילדים משותפים. אשתי מטופלת לבדה בטיפול פסיכולוגי כבר שנים רבות באופן אינטנסיבי (פעם-פעמיים ואפילו לפעמים 3 פעמים בכל שבוע) ולדעתי הפסיכולוג שלה נתן לה את העצה להפרד ממני. היא לחצה גם עלי להתחיל טיפול. הסכמתי בתקווה שלאחר זמן נוכל להמשיך ביחד,גם בטיפול. אבל אחרי 6 חודשי טיפול שלי (פעמיים בשבוע על-פי דרישתה), כאשר הצעתי לחבר את הטיפולים, אצל מטפל/ת על -פי בחירתה (המטפל שלה, שלי, או מישהו שלישי), היא סרבה. לכן מה שהמליצה לי מיכל, להציע לאישתי לפנות ליועצ/ת לחיי נישואין ומשפחה ולטפל במשבר שהגיעה לשיא באופן מיקצועי, נוסה ונכשל. אני מבקש שלום-בית והיא תבעה גירושין בבית-משפט, ואין בינינו קשר ישיר. כתבת, דליה שוורץ, שחסרים לך פרטים לגבי המצב בינינו אך הצלחת להבין שאשתי אינה מעוניינת לשקם את הקשר ורוצה לסיים אותו. חשוב להבין שתהליך זוגי יכול להצליח רק כשבני הזוג רוצים בכך ואם היא אינה מעוניינת זה לא יוכל לעזור אבל, את מציעה שאנסה להבין מה מקור התסכול שלה ומדוע היא אינה מאמינה יותר בקשר הזה. אולי אם אדע למה היא לא נותנת לי צ'אנס אפשר יהיה לעזור ע"י טיפול במה שבאמת כ"כ מפריע לה עד כדי הרצון לפרק את הנישואין. אבל אין מצדה נכונות לשום הדברות ! תום.