כנראה שזה הגיע לי

לפני מספר חודשים בגדתי באישתי (פעם ראשונה, ואני מקווה שאחרונה), בגלל שהקשר שלנו פשוט כבוי, מינית ורגשית. האישה איתה בגדתי התגלתה כאישה מדהימה (גם היא נשואה), גם במיטה וגם מחוצה לה, והצליחה להחזיר לי חלק גדול מהבטחון העצמי שאבד לי מזמן. לא מזמן, החלטנו יחד בצעד משותף להפסיק את הקשר המיני, ולהסתפק בשיחות עמוקות ונעימות - הפכנו לידידים טובים (למרות שהתשוקה נמצאת ברקע, אנחנו לא מממשים).

באחת השיחות האחרונות שלנו היא גילתה לי שבעלה סובל משפיכה מעוכבת - לפי מה שהיא אומרת לוקח לו 20-30 דקות של סקס נטו (רק חדירה) לגמור. בתור אחד שמתאמץ להחזיק מעמד יותר מדקה, הייתי בהלם. היא גם אמרה שבתקופה שהיחסים ביניהם היו טובים יותר, היא מאוד מאוד נהנתה איתו במיטה (ועכשיו אני מבין למה), אבל עכשיו היא מאוד סובלת מזה.

מאז שהיא סיפרה לי את זה, אני מסתובב בתחושה מאוד קשה. אני מרגיש מוזר, אולי אפילו פגוע. אני יודע שהם עדיין שוכבים, ועצם המחשבה על זה גורמת לי כאב לב אמיתי. אני כנראה מאוד מאוהב בה, וה-"תוספת", שהוא סוג של איש-הברזל במיטה, ממש הורגת אותי.

בקיצור - למרות שאנו לא בקשר מיני יותר (גם לא נפגשים וכו'), המחשבה עליה גורמת לי לכאב לב תמידי. אני לא רוצה לנתק איתה את הקשר, כי באמת טוב לי עם הידידות העמוקה הזו, מצד שני כל הדיבורים (והמחשבות) על בעלה ממש עושים לי רע.

אני מנסה ממש בכוח לשפר את המצב בבית - שיחות עם אשתי, המון פינוק ותשומת לב (אפילו עשינו שיחה שבה אמרנו אחד לשני מה אנחנו רוצים לשנות בקשר - ואנחנו מנסים לשפר), אבל אני לא מרגיע שמשהו אמיתי משתנה. הקשר אולי יותר נוח, אבל ממש לא חם ואוהב.

בקיצור - הכל נראה לי כרגע רע, אפור ומר, ואני לא מצליח לראות איך משהו מכל זה משתפר בקרוב..

יש למישהו כמה מילות עידוד בשבילי?