בחרדה ותקועה עם עצמי

לפני כמה זמן סיימתי קשר עם גבר נשוי- לא מכבודי להיות שם זה התפוצצ אחרי שספרתי לאשתו כי לא יכולתי לחיות עם המצפון שלי ולהמשיך להיות שותפה לשקר הנתעב הזה. אנ ייודעת שעשיתי צעד חכם בשביל הבריאות הנפשית שלי אך אינני מסוגלת להמשיך הלאה. לאותו בחור עד כמה שידוע לי לא קרה כלום הוא ואשתו המשיכו הלאה. מה שלי קרה וקורה זה מחשבות מטריפות שאני הפסדתי פה את האביר על הסוס הלבן- אהבת חיי שלא מומשה, שאשתו יותר טובה ממני שהיא שווה יותר וכו ואני הדפוקה מבין שלושתינו כאן. יש שיגידו לי כל הכבוד שלא נשארת שם ומה את בכלל מקנאה באשתו- היא צריכה להתמודד עם בעל מפוקפק (בוגד, הסתבכויות עם משטרה הוא נהג משאית, עישן גראס הרבה למרות שטען שהפסיק בקיצור כאלה דברים), יש שיאמרו שאשתו אמיצה או חזקה, אני יודעת שאני לא מוכנה לחיות ליד משהו עליו צריך לשמור כל הזמן של יסתבך שמשקר שצריך גלגל הצלה...יש להם ילדה 1 ביסודי, שאולי יבגוד שוב אבל ועם כל זאת אחרים יאמרו שאשתו מסכנה ופאטתית, אב לעם כל ההבנה הזו אני מרגישה תחטשת פיספוס שאם היה עוזב את הבית והוא השלה אותי לא מעט בהתחלה אמר שלא יעזוב אך עם הזמן שינה את גירסתו וטען שאני אהבת חייו שהוא מוכן לשינויים אבל לא עשה עם זה כלום הבנתי שהוא רוצה אותי רק בתור מאהבת ומורח אותי בסיפורים. אציין שגיליתי לבד את היותו נשוי הוא הסתיר זאת בהתחלה וטען שכשפגש אותי היה פרוד ואני לא מאמינה לו ככ (התקשר מחסוי וכו..)
אני כל הזמן בהרגשה שבגלל שהם לא נפרדו אז הם הצליחו לתקן הכל והכל טוב ויפה אציין שאשתו לא באה מבית של מחסור כלכלי להפך, אז אני לא ככ מבינה למה לה להחזיק בבעל שהוא צרה צרורה. כאילו אני מקנאה בה ועל מה?!
אני לא מצליחה להבין שגם בעתיד אם הוא יתגרש ויבוא אין לי מה לבחור באדם כזה הרבה פעמים אני שואלת האם אשתו מאושרת? אני חושבת שרק שאגיע למסקנה שהוא "ממש אוצר" שישאר אצל אשתו ולא אצלי אני אוכל לשחרר. אשמח לתגובות מועילות אבל אל תפטרו אותי בתשובה כמו שאתם עושים פה הרבה פעמים ב...ללכת לטיפול....
אם משהו יצליח להסביר לי איך אפשר להתכחש או להיות גאה ולהמשיך עם בעל כזה אני ישמח (ברור לי שהילדה זה אולי הדבר היחיד שמחזיק אותם) ואם תצליחו להסביר לי את עצמי ואת תחושת הפיספוס שלי (גם לגביי עתיד אתו הנשוי הבוגדני) אני אודה לכם מאוד
חג שמח