אבודה

ראשית ליבי איתך.
אינני מבין מדוע את מפקפקת באיכויות שלך ??
אני משוכנע כי המעלות שלך גבוהות ברמה שלא תתואר, ועצם הבגידה של אישך גרם לך להרגיש נחותה ולא שווה.
עוד תהייה שיש לי היא מדוע לכל השדים והרוחות את מתעקשת ונשארת עם הנבל הזה שגרם לך לזעזוע רגשי כל כך גדול.
יהיה בסדר אישה יפה ! אני משוכנע שתקבלי תובנות בקשר"לאיש שלצידך"

בהתחלה חשבתי שאני לא שווה, היום אני מסתכלת במראה ומרוצה ואוהבת מה שאני רואה, אבל אני לא רוצה רק להסתכל על עצמי ולאהוב, רוצה שעוד מישהו יסתכל ויאהב ויעריץ, ויש על מה, אני מסוגלת לתת הרבה יותר מימה שקיבלתי, למרות שנתתי 17 שנה יש לי מספיק ל 170!
גם אני גיחכתי על המשפט "זה קרה לי", מה החלקת על קליפת בננה ברחוב??!!!! בגדת בי, עזבת אותי פיזית וריגשית בשביל כלום! אפס מאופס שלא מבינה מהחיים שלה!
תאמין לי שאני לא מתעקשת להשאר איתו, המצב שלי סבוך מאוד, יש גם ילדים קטנים שמאוד אוהבים וצריכים אותו ואת ההורים שלהם לידם, הם ממש ממש קטנים, כואב לי שאני לא אוכל לתת להם את מה שמגיע להם, וזה משפחה שלמה, כי אני יודעת שבסופו של דבר, אני לא אחזיק מעמד ואני אעזוב אותו, הלוואי ואפשר היה פשוט ככה לקום וללכת, יש הרבה דברים לסכם ולפתור לפני......מקווה לטוב

אני חייב לצטט משפט של אישך שגרם לי לפרץ צחוק במשך שעה שלמה
"הוא אומר שבעצמו לא יודע איך זה קרה לו, זה פשוט קרה, הוא לא חיפש את זה, אבל זה קרה"

האמת ?!?! כעת אינני יודע אם לצחוק או לבכות ! כמה שהוא פטאתי !

בושה

כמה שעצוב לראות אדם כל כך שפל סטודנט לפסיכולוגיה בן 25 שצריך היה להיות מאושפז כבר לפני זמן רב.
זאת הדרך שלך לפגוש נשים?
אתה אפס חסר מעצורים נשמח כולנו שתעשה עם זה משהו.
לך תתאבד - אדיוט
בטח כל החיים שלך קיבלת מכות ועכשיו מאחורי המסך אתה גיבור
ברצינות לך לטיפול שחרר את עצמך ואותנו ממחשבותיך
את החשבון יסגור איתך כבר אלוהים שכן הוא לא עשה את האדם כדי שיהיה בוגד אבל גם לא כדי להיות כל כך רע. תקן תקן את מעשיך ותהיה בריא

כסיל בתול שכמוך בעל מנת משכל של יתוש במחזור

שים לב לשירשורים שאתה כותה שבמות בדויים, אתה לבטח לא ידעת שבכל פעם שאתה מחליף כינוי הכינוי החדש מלווה אותך בכל שירשור

הפלא ופלא !! בעבר שמחה הנקבה היתה זכר !!!

המשיח הגיע !!!

נ.ב.
בורא עולם כבר נתן לך את המכה שלך ידידי הבתול...... ומי יודע אולי הוא ימשיך להכות בברזל כל עוד הוא חם

דביל יש לך עוד מה ללמוד בחיים.
אני גבר ואשאר גבר כל חיי
הסיבה שהחלפתי שמות ( כמה פעמים ) היתה כדי להעביר מסר של שינוי מתחושת הנבגד
לתחושה של האושר בו אני מצוי כיום.
ולענינינו עצה חברית העבר את זמנך בטיפול טוב עזוב אנשים פצועים בשקט
את הכח שלך תקבל ממעשים טובים ולא מלפגוע באנשים פצועים.
כולי כאב עליך אשמח לשמוע בעוד מספר חודשים שעלית על דרך המלך וחזרת למציאות
בכל הזדמנות אחרת היית מקבל סטירה מזמן אבל למזלך אתה מסתתר מאחורי מסך עלוב.
הנשים האלה במצב נפשי קשה ובמקום לעזור אתה בוחר להרוס
שב עם עצמך ותבדוק מאיפה הרועה הזה בא...

בגרוש

אני מזדהה עם כל מילה שלך, גם אני עברתי בגידה דומה לשלך שבימים אלה זה שנה לסבל הבלתי פוסק שלי, כבר שנה שאני קמה עם כאב צורב והולכת לישון עם דמעות בעיניים, ובעלי זה 27 שנים, לא מצליח להבין למה אני עדיין סובלת, שהרי הוא כל כך משתדל לרצות אותי ולפצות אותי, ואני עדיין עם כאבי, לטענתו הבגידה שלו לא כללה סקס, אלה רק הרבה דיבורים בטלפון ובמפגשים אחרי העבודה, ולכן אני לא צריכה לסבול כל כך, אבל כמוך אני לא שולטת במחשבות שלי וברגשות שלי ואני מרגישה שמאותו יום שגיליתי את הרומן שלו נהרסו לי החיים ואני לעולם לא אצליח להיות מאושרת באמת, אלה רק כלפי חוץ, כדי שאף אחד לא ירגיש מה מתחולל אצלי בלב. גם לי אמרו שהזמן יעשה את שלו אבל אני כבר שנה אחרי ואני עדיין סובלת כמו לפני שנה, אני גם לא יודעת יותר מה לעשות.

לא קל לי לקרואת את מילותייך, אני יודעת שהנשמה שלי לא תסלח ולא תשכח, עצוב לי לדעת שגם אחרי שנה עדיין הכאב חד כמו בהתחלה, אבל זה ברור כי אנחנו נותנות את כל האמון והבטחון בבן זוג שאותו אנחנו אוהבות כל כך ושזה נהרס קשה להחזיר או יותר נכון בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור, לצערי אני נמצאת במצב מאוד סבוך שלא מאפשר לי פשוט לקום וללכת, אבל אני מרגישה שזה מה שהייתי רוצה לעשות, שהוא ירגיש איך זה שעוזבים אותך פיזית וריגשית
אני חושבת שגם לסלוח זו גדולה, מי שיכולה כמובן, אבל חשבתי על זה, על מה אני צריכה לסלוח? זה לא איזה ריב שמשלימים בסוף, קיבינימט, הוא התאהב במישהי אחרת. הוא נגע במישהי אחרת, הוא דאג למישהי אחרת, הוא התלהב, חיכה לרגע לראות אותה לנשק אותה,לחבק אותה לשמוע את הקול שלה, לחוות איתה, ריבונו של עולם בגלל כל הדברים האלה התחתנתי איתו, והוא עשה את זה עם אחרת בזמן שאנחנו נשואים עם 4 ילדים קטנים שאני מגדלת אותם כמעט לבד (הוא רוב הזמן עובד) הוא בקושי נמצא בבית בשבילי ובשביל הילדים שסוגדים לו, וגם הילדה הטיפשה שהתאהבה בו, מה היא מבינה מהחיים שלה, הוא לא התכוון להתחתן איתה ולהביא לה ילדים, לפחות ככה הוא אמר, שהיא הכניסה אותו לבלבול ועיוורון והוא לא הבין מה הוא רוצה, אבל אני לא התבלבלתי ולא התעוורתי, אני יודעת טוב מאוד מה אני רוצה, אני רוצה שיאהבו אותי, שיתרגשו ממני, שירצו להיות במחיצתי, וכל זה היה לי עד לפני שנה, ועכשיו אין לי את זה איתו, צריך איכשהו להמשיך הלאה
אני מקווה שיבוא ואהיה מאושרת כמו שהייתי ואני מאחלת גם לך, מגיע לנו יותר, לא פחות מימה שאנחנו נותנות, ואם משהו או מישהו עושה לנו רע אנחנו לא צריכות להיות שם, יהיה מה שיהיה, צריך לשים סוף לכאב ולסבל ולהמשיך הלאה

עם כל הצער שבדבר שלדעת רבים לא יימחק לעולם,,, יש לך אפשרות למצוא בתוכך מקום לסלוח לו ובכך גם לשחרר את נשמתך מייסורים מתמשכים עד אין קץ,
נכון שהוא זה שעשה את המעשה הנבגד והמאוס ביותר כלפייך, ויהיה זה לא צודק להאשים אותך אפי' במשהו קטנטן ולכאורה להצדיק את המעשה השפל הזה, אבל,,,
אני מציע לך גישה שונה אך מנוסה, שיאפשר להתמודד עם הכאב ממקום אחר,
תנסי לדמיין או ע"י דמיון מודרך או מדיטציה או כל ריכוז אחר שאת בוחרת, ש,,, שאת זו שעשית את המעשה בכאילו כמובן,,, מה עובר עלייך,,, כמה את רוצה לקוות שזה היה חלום ולא במציאות,,,כמה היית מוכנה לרצות כדי שייסלחו לך,,, תרגישי את הסבל שעובר אדם שמעד ועשה שטות גם עם זו היה מבחירה כלשהיא,,, גם זה היה יום יום, אבל עדיין טעות של שטות של עיוורון, של חוסר הבנה של חוסר רגישות, כמה מצטער האדם הזה על מעשיו,,, כמה הוא מתחנן על נפשו ומבטיח שזה לא יישנה שוב,,,
בשל מה הומצאה הסליחה,,,?
כיצד אנחנו בשר ודם, גידים ועצמות, יכולים לשלוט בעצמנו למול כל הפיתויים והתאוות, הרצונות החלומות,,,
אמת, אדם מועד לעולם ואינו פתור מעונש, אבל מה קורה אחריי,,, אין סליחה אין קבלה ?
איזה צער עובר אדם שלא מקשיבים לתשובתו ולסליחתו, האם באמת אין לזה תיקון, האם אפשר למחוק 17 שנה של חיים משותפים מלאים באהבה ובנתינה---???????
אין ולא תהייה הצדקה למעשה של בגידה אבל יש בהחלט מקום לסלוח, והוא נמצא אצלך, ואת יודעת שכשתסלחי לו בלב שלם כשתביני שגם הוא בסבל נוראי לא רק עכשיו אלא גם אז,,, את חושבת שקל לחיות מתוך שקרים,,,? ואני לא צוחק,,, אני בטוח שהוא היה מת שתתפסי אותו כבר אז ותורידי לו את הראש, הרי כפי שניתן להבין ממך יש בינכם אהבה גדולה,
אני מקווה שדברים שיוצאים מן הלב ייכנסו אל תוך הלב שלך, ותעברי את הימים הבאים בהקלה שניתן ואף רצוי לעבור סוג של סליחה מחדש, ולא לסחוב את השק הכבד הזה כי זה פשוט ימוטט אותך וכך תאבדי גם בגוף וגם בנפש, ח"ו,
ב ה צ ל ח ה

אבל איך מלי ממשיכים הלאה, איך מתגברים על הכאב, אני כבר שנה לא מצליחה להתגבר על הכאב הצורב, אני כותבת לך ובוכה, אני כל יום כל שעה כל דקה חושבת על ה"בגידה" שלו בי, וזה לא משנה עכשיו אם היה מגע גופני כזה או אחר , עצם השקרים שהוא סיפר לי רק בשביל לזכות להיות במחיצת ה"פרוצה" אשה נשואה) הזאת עוד שעה עוד שעתיים אחרי העבודה, במקום למהר הביתה לאשה שמחכה לו כבר 27 שנים ל4 הילדים המקסימים והטובים שלנו( אנחנו נשואים מגיל 18 שלי והוא 21), מוציאים אותי מדעתי, הוא לא מפסיק לדקלם לי שהוא לא עשה שום דבר גופני, מלבד איזה נשיקה ואיזה חיבוק...., אבל אני לא מטומטמת ואני יודעת ששני אנשים מבוגרים נשואים, לא משקרים לבני זוגם ונפגשים בסתר, ועושים כל מיני מניפולציות במקום העבודה כדי שלא ירגישו שיש בינהם איזה קשר, רק בשביל לדבר..... וזה אחרי שהם מדברים כל היום בטלפון.... כשאני חושבת על זה אני פשוט נשברת לרסיסים ואני מרגישה שאני נעשית חולה מהסיפור הזה שלא מרפה ממני, אני מרגישה שזאת הפעם הראשונה אחרי שנה שמצאתי מישהי שמרגישה בדיוק כמוני, אותך, כי בעלי היקר, מאוד מאוד משתדל לרצות אותי, אבל הוא לעולם לא יוכל להבין את הכאב שלי עד שהוא לא יחווה את אותה החוויה, הוא פשוט הרס לי את החיים, והוא לא מצליח להבין למה אני כל הזמן עצובה למרות שהוא כל כך משתדל להיות איתי טוב והוא כל כך מצטער על המעידה הקצרה שלו (קשר של כחודש) בזכות האינטואיציות החזקות שלי גיליתי את זה מהר, אני מרגישה שלעולם כבר לא אוכל להיות מאושרת באמת מהחיים שלי אלה רק להמשיך להתנהג בצביעות כאילו "הכל בסדר", ובקשר לסליחה-סלחתי!!!!! אני איתו וזאת הסליחה הכי גדולה, אבל הכאב הכאב!!!!!!!!!!!! לא מרפה ממני אפילו לא רגע אחד, מה עושים מה את עושה בשביל להתגבר על הכאב, אני כל הזמן רואה אותו איתה במחשבות שלי ואני מרגישה שאני הולכת להתמוטט
מה לעשות?

אני מרגישה כאילו את כותבת במקומי, אנחנו באות ממקום של כאב כי אנחנו מאוד אוהבות את הבעלים שלנו, גם בעלי מאוד משתדל ומנסה שהכל יהיה בסדר אבל אני לא מוצאת מנוח, אין יום ואין דקה שאני לא חושבת על זה. בימים טובים יותר אני מדברת בתוך עצמי ואומרת "די, את חייבת להניח לזה, מה שחשוב שעכשיו הוא איתך ולא איתה, הוא בחר בך על פניה, היא עכשיו הפגועה כביכול ולא את, אל תתני לילדה טיפשה, אפס מאופס,לקבוע לך את רמת האושר בחיים, תחשבי שזו עוד חברה שהייתה לו בעבר וזה נגמר", ואז קורה לי משהו שמחזיר אותי לימים הלא טובים, מספיק שהוא יגיד משהו שלא ימצא חן בעייני ואני ישר תוקפת אותו על הסיפור ואומרת לעצמי שזה היחס שמגיע לו, שיסבול גם הוא קצת, ואז שוב המצב רוח יורד, אני עצבנית, עצובה,נמאס לי מהכל, אני נזכרת בכל מה שהיה ונכנסת לצערי לתוך המעגל הרע הזה שוב. אני חשבתי שיש לי הכל, חשבתי שהוא אחד האנשים המקסימים שקיימים והוא באמת אהוב על כולם, אף אחד מהמשפחה וחברים ששמע את הסיפור לא האמין, הוא האחרון שחשבו שיעשה דבר כזה, אני הייתי שומעת ועדיין שומעת לצערי על בגידות כמעט כל שבוע, כולם בוגדים מסתבר, מעטים אלה הנאמנים לבני זוגם וחבל
גם הקשר שלו התחיל בעבודה (כחודש-רק דיבורים), עבר לטלפון(7 חודשים של שיחות גם במחשב), כי היא נסעה לארץ שלה (וחבל שחזרה...) וכשהיא חזרה הוא עבד איתה שוב ואז התחיל הקשר להתחזק, 3 חודשים הם עבדו ביחד, הוא טוען שקיים איתה יחסים רק פעמיים, אבל בינינו, מה זה משנה כמה פעמים הוא שכב איתה, הוא ראה אותה כל יום בעבודה, נישק,חיבק,אהב,ריצה,חיזר,ליטף,כל מה שהוא אמור לעשות עם אשתו, שאנחנו באינטימיות קשה לי שלא לחשוב, מה הוא עשה איתה, איך הוא עשה, עצם העובדה שהוא נהנה מלהיות איתה,מקרבתה של מישהי אחרת מחליאה אותי, אני הרגשתי כל השנה שמשהו לא בסדר, שהייתי שואלת הוא היה מבטל את זה ברגע והאמנתי לו אבל לא הייתי שקטה, רציתי לעקוב אחריו והתביישתי לעשות זאת,אבל בטח זה היה נגמר רע אם הייתי תופסת אותו על חם, הוא בכלל חשב לצאת מיזה בלי שאני אדע בכלל אבל זה נודע לי מגוף שלישי, ושהתעמתתי איתו הוא הודה בהכל
מה אני אגיד לך מתוקה, לא קל לי בכלל, אולי צריך להניח לזה ולהתכז בהווה, למרות שהעבר הוא חלק מאיתנו וזה מקלקל את הזכרונות מהעבר שלנו.....חבל.....שאי אפשר לשים פלסטר וזה יעבור...

כל מילה שאת כותבת גם אני מרגישה, גם אותי מחליאה המחשבה שהוא נגע ב"פרוצה" המגעילה, הזאת במשך כחודש היו בינהם טלפונים אין סופיים, כי הם היו נפגשים רק פעמיים בשבוע, כשהוא היה נוסע למקום העבודה הזה(זה לא מקום העבודה העיקרי שלו), זה היה אמור להיות רק כתוספת, ואז הוא הביא לי חוץ מכסף גם "פרוצה" מסריחה (סליחה על הביטוי המלוכלך) אבל זה מה שהיא, ואז שבוע לפני שגיליתי על הרומן הזה שלו, הוא באופן פתאומי התחיל לחזור מאוחר יותר בערב, אבל אני לא מטומטמת לגמרי, ומכיוון שאני מכירה את הבעל שלי מצויין, הרגשתי שמשהו לא בסדר, ולקח לי בדיוק 10 דקות לבדוק את המיילים שלו ואת הנייד שלו בשביל להבין שמשהו לא כשורה, לפעמים נדמה לי שהוא רצה שאני אגלה את ה"רומן" שלו כי הוא טוען שהוא רצה לצאת מזה אבל הוא לא הצליח, ולכן הוא לא מחק את המיילים המחשידים וגם לא החביא את הנייד שלו, אז מה? זה אמור לעודד אותי? אני רק יודעת שהנושא הזה לא מרפה ממני כבר שנה שלמה, והורס לי את כל שמחת החיים שהיתה לי פעם לפני שנה, והרס לי את האמון שלי בו, והרס לי את התמימות שחייתי בה, וחבל שאנחנו צריכות לאבד את התמימות שלנו בצורה כל כך פוגעת, את חושבת שתצליחי לשכוח פעם? אני מרגישה היום שיש לי את החיים לפני.... ויש את החיים אחרי... וזה פשוט הורג אותי מבפנים, עד שאני מרגישה שאני כנראה נמצאת כבר באיזה דיכאון ששולט לי בחיים...

תראי, זה אף פעם לא ינחם אותנו ממש שעוד אחת חוותה את זה, לי אישית זה כואב מאוד שכואב לך מבלי אפילו להכיר אותך, עצם העובדה שאנחנו בני אדם וחווים הרבה כאב בחיים לצערנו לא הכל ורוד, זה פשוט מקרב
קראתי על זה שבמקרה של בגידה עדיף לדעת את כל הפרטי פרטים של מה שהיה, נכון שאומרים "שמה שאתה לא יודע לא פוגע", אבל ברגע שאת לא יודעת את כל הפרטים הדמיון לא נותן מנוח, אני עוד מרגישה שאני לא יודעת בדיוק מה היה ולמה היה, אין בגידה סתם, זה לא קורה בטעות זה נעשה מתוך בחירה, אבל, אולי צריך להסתכל על זה ככה שמה שצריך לקרות יקרה, אם אנחנו אמורים להיות ביחד אז נהיה, ואם לא נועדנו להיות ביחד אז כל אחד הולך לדרכו
אם כרגע אתם ביחד זה מתוך בחירה שלך לקבל אותו והוא רוצה לתקן מה שהוא יכול, אבל תדברי על כל מה שמפריע לך בלי לחסוך, את חייבת לתת לנשמה שלך שקט וזה מה שאני מתכוונת לעשות, אני אשפוך החוצה את כל מה שיש בי כדי לא ליצור הר געש שפתאום יתפרץ ויגרום לנזק גם לכל הילדים והמשפחה הקרובה, אם לא נוח להם אם דרך ההתמודדות שלנו עם הבגידה אז מבחינתי הוא יכול ללכת, אבל אם נשארת ואתה רוצה לתקן, להחזיר את הטוב, בוא נשפוך את הרע החוצה, נזרוק למקום שממנו לא יוכל לחזור
אני מבטיחה להיות בשבילך כל מתי שאת תרצי
יום נפלא שיהיה לך!

דואגת לך, מקווה שהכל בסדר, בעצם בטוחה שאת בסדר, לא היית במקום שאת אם לא היית חזקה...
מקווה לשמוע מימך....

תודה רבה על ההתעניינות שלך בי, פשוט בשישי שבת אני לא יכולה לכתוב, כי אני מאוד עסוקה בבית ואין לי פרטיות, קראתי את מה שכתבת לי ואני לא מאמינה שיש שתי נשים זרות אחת לשניה ומרגישות בדיוק את אותם הרגשות, כשאני קוראת את מה שאת כותבת אני מרגישה שזה אני כותבת בדיוק אבל בדיוק אני מרגישה מה שאת אומרת, אני גם כל דבר הכי קטן שהוא אומר או עושה ישר מחזיר אותי בדיוק שנה אחורה ואני פשוט נעשית חולה מזה אני לא מסוגלת לתפקד, אני בוכה מכל דבר, אני עצבנית ואין לי מצב רוח לילדה הקטנה שלי, וזה כל כך כואב לי, כשאני מנסה לדבר על הרגשות שלי, אז הוא מתמלא רגשות אשמה ואז הוא שוב מתחיל להגיד לי שזה היה "כלום", לא גופני ולא ריגשי, אז למה נפגשת איתה בסתר? למה שיקרת לי כל כך הרבה פעמים? ואין לו כל כך תשובות לזה, וכשאני שואלת אותו מה בכל זאת מה עשית איתה כשנפגשת איתה, אז הוא אומר שהוא כבר אמר לי הכל, והוא כבר לא זוכר פרטים, בקיצור אני מרגישה שאני טוחנת מים בנושא הזה, הוא כבר לא מחדש לי כלום, הוא באמת השתדל כנראה לספר לי כל מה שהוא יכול לספר, ואין לו כבר דברים חדשים לספר, ואני נשארתי אם הסימני שאלה שהורגים לי את החיים, ואז אני אומרת לעצמי כמו שאת אומרת, הרי סלחתי לו ובחרתי להשאר איתו, אז מה הטעם לטחון את זה שוב ושוב, אבל הכאב שלי הוא לא בשליטה ואני כואבת מאוד ולעולם לא אוכל לשכוח את זה וזה מעיב לי על החיים, זה כמו איזה סלע שמונח לי על הלב ושלא לא נותן לי להיות אדם שמח באמת כמו שהייתי רק לפני שנה, הייתי בטוחה שיש לי את הבעל הכי נאמן בעולם ושכולם מספרים על בגידות אני תמיד אמרתי לעצמי שלי יש את הגבר המושלם, שאף פעם לא "מסתכל" הצידה, עד שהוא פגש את העולה החדשה
הפרוצה הזאת אישה נשואה, שליטפה לו את האגו והחמיאה לו בלי סוף והוא בטבע שלו הוא בנאדם מאוד חביב וידידותי , אז הוא התלהב קצת יותר מידי, והרס לי את החיים, את מאמינה שאפשר לשכוח את זה פעם? חוץ ממך אני לא מדברת על זה עם אף אחד, ואף אחד גם לא יודע את הסיפור הזה, תחשבי כמה קשה לי לסחוב את המועקה הזאת בלב שלי, אני כבר לא יודעת איך להוציא את ה"פרוצה" הזאת מהראש שלי, (אני גם פגשתי אותה, אני כן עקבתי אחריו פעם אחת, אחרי שגיליתי בעצמי את הקשר הזה שלו, החלטתי לנסוע למקום העבודה הזה שהוא לא בעיר שלי, ולראות בעיניים שלי בשביל מי בעלי שיקר לי כל כך הרבה פעמים אחרי 27 שנות נישואים, ותפסתי אותם יוצאים ביחד מהעבודה, אומנם זה כבר היה אחרי שגיליתי אז הוא כבר לא נשאר איתה אחרי העבודה והוא ישר הלך לאוטו, ואז אני הופעתי, ולפי התגובה שלו, הבנתי שמה שיש לו איתה זה לא כלום, והיא זאת שהתעשתה מהר ולקחת אותי לשיחה ו"הסבירה" לי שלא היה בינהם שום דבר מלבד ידידות, אבל מי מאמין לשני בוגדים....)מאז נהרסו החיים שלי, למרות שהוא עזב באותו יום את העבודה הזאת, וזה לזכותו,שהוא הבין שזה או אני או העבודה במקום הזה, אני לא מצליחה לשכוח אפילו לא לשניה מה עושים?

כניראה שאין המצאות חדשותכל הסיפורים פחות או יותר אותו הדבר
לצערי גם עלי נגזר לחיות עם הכאב כל פעם מחדש וזה כואב כואב מאוד אבל זאת היתה הבחירה שלי למעשה וכניראה גם שלכן.
חשוב לזכור שגם במידה יהייתי בוחר בלעזוב את הבית עדיין חוסר האמון והחששות היו עוברים איתי גם לדרך חדשה.
אתמול אמרתי לאשתי שהדבר שאני הכי כואס עליו הוא שהיא גרמה לי לחיות עם תחושות קשות וכאב כל חיי וזה יותר קשה מהבגידה עצמה.
עם זאת וכדי להיות הגון הזוגיות שלנו כיום טובה בהרבה ממה שהיתה בעבר
וכניראה שאין באמת מושלם בעולם.
אני מקווה שכל אחד לעצמו יצליח יום אחד להגיד לעצמו שבמקרה הזה בחירתו היתה נכונה.
בהצלחה

אני מבינה מההתכתבויות שעברת גם חוויה קשה, של בגידת בת הזוג, גל הכבוד לכוח שיש בך לקבל ולהמשיך הלאה, גם אני החלטתי לקבל ולהמשיך הלאה, אבל מרחף מעליי ענן כבד של כאב שילווה אותי כנראה כל חיי, וזה לא נותן מנוח לחיים שלי, כל שניה במשך היום אני חושבת על זה, ולא מצליחה להשתחרר מהמחשבות הקשות ומהתחושות הקשות למרות שכמו שאצלך גם אצלי הזוגיות היום הרבה יותר טובה, כואב לי שצריך לעבור כזה משבר קשה בשביל שהזוגיות תשתפר, בסיכומו של דבר מכל הדיבורים אני לא רואה שום מוצא לכאב ומבחינתי חיי כבר לא יהיו כמו שהייתי עד לפני שנה, למרות כל הנסיונות פיוס הכנים באמת של בעלי, ה"מעידה" הזאת שלו גם אם היא חד פעמית תלווה אותי כל חיי גם אם בחרתי להיות איתו וגם בלעדיו.

האומנם לכל שאלה יש לי כבר תשובה למעט שאלה אחת והיא האם הי פעם הכאב יחלוף האם הי פעם אפסיק לחשוב על המקרה ולו לשעה אחת במשך היום.
אם זאת צריך להבין שגם אחרי פרידה לא הייתי מצליח לסמוך באמת על כל בת זוג אחרת שכן על אישתי שמחתי בעיינים עצומות.
הכעס הגדול ביותר הוא על המצב אותו היא לקחה אותי על חוסר השקט חוסר האמון והידיעה שאני
בסיכון " לישון עם האויב "
עם זאת הזוגיות השתפרה וכל אחד מאיתנו לקח על עצמו את האחריות שלו למה שקרה.
בקיצור אין לי תשובה אמיתית לכאב אולי גם כאן רק הזמן יעשה את שלו...
בהצלחה ותודה על ההתיחסות אין ספק שרק אנשים במצבינו מסוגלים להבין אותנו באמת.

הי
אני לגמרי לא בטוח שאנחנו באמת רוצים לחזור לחיים שהיו לנו פעם שכן אם הדברים היו
טובים ונכונים קרוב לודאי שזה לא היה קורה ואולי דוקא עכשיו החיים יחד יהיו טובים יותר
ואף אחד מאיתנו לא יחפש השלמות בחוץ...
תחשבי על זה

אני מרגישה בדיוק כמוך, אני לא יודעת אם אי פעם יחזור לי האימון העיוור שהיה לי בבעלי, וזה בדיוק מה שמפריע לי וכואב לי וחסר לי, הוא הרס לי את התמימות שהיתה לי מהחיים, אני לא ילדה קטנה ואני יודעת על המון בגידות מסביבי, אבל הייתי בטוחה וזאת הטעות שלי, שדבר כזה לא יכול היה לקרות ביננו, אני הייתי בטוחה שבעלי מהבחינה הזאת הוא אדם נאמן ואמין והאכזבה הזאת פשוט הורגת אותי ולא נותנת לי מנוח ועל זה אני כל כך כועסת עליו, אני כבר לא שוקלת אם להפרד או לא, את ההחלטה להמשיך ולסלוח אבל לא לשכוח קיבלתי כבר לפני שנה, ואני לא אדם הפכפך בהחלטות שלו, אבל הכעס והכאב מפריעים לי מאוד בחיים שלי, ונכון שהזוגיות השתפרה מאוד, הרגשות שלי ממשיכים להעיב מידי פעם על היחסים ביננו, וכמובן שזה מעכיר את האוירה בבית,
אני מנסה לחיות את החיים שלי כרגיל אבל עמוק בתוך הלב שום דבר כבר לא יחזור להיות רגיל, והלוואי ואדבדה בהמשך החיים... מאחלת גם לך המשך חיים טובים עם עצמך ועם אישתך

זה מדהים כמה הסיפור שלנו זהה, לא יאומן, גם בעלי הכיר את ה"העולה החדשה" במקום העבודה, הוא יכל בשנייה להחליף מקום אבל בחר להישאר לידה (כי הם כבר היו בקשר טלפוני 7 חודשים קודם לכן וכבר נוצרו רגשות), הוא גם "נייס גאי" שכולם אוהבים ומעריכים, הוא תמיד נחמד לכולם ודואג בקיצור אין אדם בעולם שהוא לא הסתדר איתו, יש לו נטייה להאמין לכולם ולהכל, נאיבי לחלוטין, זה גם מה שאהבתי בו תמיד, שהוא יוצא מנקודת הנחה שכולם טובים אלא אם כן גילה אחרת. הוא אכל את כל הסיפורים של הילדה המפגרת הזו, כמה היא מסכנה וכמה חייה קשים וסיפרה לו על חבר שלה שמכה אותה, פשוט טיפוס זול, טיפש ומלוכלך שהייתה לה מטרה בראש והיא רצתה לעשות הכל כדי שהוא יוציא אותה מהחור השחור שהיא נמצאת בו, הוא נפל בפח שלה והיא סיבבה אותו חופשי, באיזה שלב הוא נאכל מיזה שהוא בקשר איתה, והיא ילדה שגדלה ללא אבא, הוא הרגיש אולי היא רואה בו דמות אבהית שתדאג לה, אבל ברוך השם יש לו 4 ילדים מדהימים והוא לא צריך בת מגודלת נוספת, הוא תפס את עצמו בידיים ויצא מהסיפור הזה, היא עזבה לחור שבאה ממנו 3 חודשים לפני שהוא סיפר לי הכל, הוא היה איתה בקשר טלפוני בלבד שוב וכנראה לא ממש ראה עתיד איתה, בכל מיקרה הוא חזר אליי, הוא ידע שהוא יפסיד הרבה מאוד, הוא עשה שטות והוא מצטער עד עמקי נשמתו, הוא רוצה שהכל יחזור לקדמותו והוא אומר שהכל תלוי בי אם אני מוכנה לקבל אותו למרות הכל, כרגע אני בוחרת במצב הזה, נכון שזה לא קל אבל אל תשכחי שזו בחירה שלנו לתת ל"פרוצות" להשתלט לנו על האושר בחיים, אבל אם נעבוד על עצמנו ונחליט סופית שלא חושבים על זה יותר ולא מדברים על זה יותר אז אולי לאט לאט זה יהיה זכרון רחוק, אני לא רוצה שבגלל האפס הזאת אני אפסיד את החיים שלי, החיים האלה שלי ואני מחליטה עליהם, אני לא יודעת מה צופן לי העתיד, אני רק יודעת שאני חיה את הרגע, אני יודעת שגם הוא לחוץ מיזה שאני כביכול לא "אחזיר לו" ואבגוד בו גם, אבל אני משאירה את זה פתוח, שידאג קצת מה יש? אני דואגת להראות טוב, להרגיש טוב עם עצמי, להראות לו שקודם אני, אני מספרת לו את כל הרגשות והמחשבות שלי שידע תמיד איפה הדברים עומדים בלי הפתעות, שידע שאני לא לגמרי שם, בכל זאת זה טרי אצלי, אני נותנת לזמן לעשות את שלו ויהיה מה שיהיה, כרגע טוב לי כך וכך זה ישאר, כשארצה אחרת זה יהיה אחרת.
תדעי שאם החלטת לחיות אם הכאב זו החלטה שלך ורק שלך, אם תחליטי אחרת ותשימי פס על הזבל הזאת, פשוט תמחקי אותה, אל תייחסי לאפס כמוה חשיבות כי לא מגיע לה, הוא איתך ואין קשר איתה והוא רוצה רק אותך ועושה הכל בשבילך אז שיתאמץ, תני לו גם סיבות לדאוג, גם את שווה לא פחות ממנו ואת זורמת עם מה שטוב לך.
מחבקת ומחזקת אותך
מלי

את פשוט אשה מדהימה-באת אליי משמים אחרי שנה של כאב נוראי, המשך במייל האישי

וכגבר שקורא את הדברים, אתן נשמעות כמו חבורת פחדניות, חסרות עמוד ויכולת עמידה על שלכן ועל כבודכן שמצדיקות את חוסר המעש שלכן בסיפורים לעצמכן ולכל מי שמוכן להצדיק אתכן מאותם מקומות של פחד. כולכן סובלות ומעדיפות להישאר עם הסבל, האם שאלתן את עצמכן למה? מתוך מה זה נובע? או שאתן מעדיפות להסתיר את השאלות ולהתעטף בסיפורי בדים שאתן מספרות.
החולשה הזאת די נוראה. תזכרו שנולדתן לבד חייתן לבד ותמותו לבד, בן הזוג נמצא שם כדי להפוך את החיים ליותר נעימים, ואם זה לא קורה אז למה. הביטוח פנימה ותשאלו את השאלות האמיתיות, יש אהבה אין אהבה, יש משיכה ורצון או שהכל נובע מהפחד. אל תפחדו מהפחד....

רואי שלום

מספר פעמים שאלתי את עצמי האם אני מתחבר לדבריך או סולד מהם ניראה לי שיש בך משהו
אמיתי ויכולת חשיבה עם זה אני חולק על ההחלטיות שלך בעניין הפחד.
הדברים שמנעים אדם לקבל החלטות לפני שמפרק משפחה רבים וגדולים דוקא לדעתי האישית
פחד עלול לגרום לאדם לבחור בפרוק החבילה ולא להתמודד עם הבעיות.
כולנו נוהגים כאן לשפוך את ליבינו אבל כניראה לא אומרים הכל.
לבגידה יש יותר משני שותפים בגידה יכולה לבוא כאשר לאחד מבני הזוג לפחות לא טוב בבית.
כאשר בודקים מה גרם למקרה צריך לדעת גם לקבל אחריות על חלקו של הנבגד.
אני מאוד אוהב את אשתי ואשתי מאוד אוהבת אותי הייתי עסוק בעסק בחברים בתחביבים
בקיצור בהכל חוץ מבבית ובאישה לכן לתפיסתי עם כל הכאב יש לי חלק לא קטן ביכולתו של הבן זונה לחבוש את ליבה של אשתי במילים יפות ובסיפורי סבתא.
לקחתי אותה כמובן מעלין ובכך שגיתי.
אני בטוח שלכל אחד יש את הסיפור שלו אבל רק האמיצים מסוגלים להתמודד עם זה יום יום שעה שעה ובסופו של דבר להצליח.
תחשוב על זה שיהיו לך חיים טובים ותנסה אולי להיות פחות בוטה כלפי אדם במשבר...
יום טוב

השרשור הזה חייב פירסום,צריך להפיץ אותו במיליון עותקים !!!
התגובה שלך עיניינית, רהוטה, וסותמת את כל החורים שנשארו פתוחים,
כל הכבוד, תמשיך ואל תרפה,
רפואתך היא מזור לכולנו,,,---

דבר ראשון תיקון טעות כתיב... "לכבוש" ולא "לחבוש"
אין לי ספק שבמידה והאהבה פורחת פשוט חבל לפספס כי אהבה היא מצרך נדיר אשר מי כמוני יודע זאת. ואם האהבה היא עם זאת שאתה חי איתה, בכלל הרווחת. אבל חלק נכבד מהכותבים והכותבות באתר נמצאים במערכת יחסים רעה שתוצאותיה היו רקימת מערכת יחסים אינטימית עם אדם אחר, והכאב על הפגיעה באמון, השקרים, הבגידה הפיזית ובגידת הלב, הם קשים ובדר"כ גם לא נסלחים. אנחנו חיים מעט וקשה, ולחיות יום יום עם מעמסה נפשית אשר רוב הכותבים והכותבות מתארים בדרך שאינה מותירה מקום לספק בנוגע לעוצמתה, מותירה אותי ספקן לגבי הבחירות שנעשו ע"י ,הנבגדים" כלומר האם הבחירה להמשיך את מערכת היחסים עם בן הזוג הבוגד, נעשתה באמת מבחירה, ופחד אינו בחירה, האם ההישארות באותו מקום נעשתה מתוך אהבה אל האדם, אהבה כל כך גדולה וחזקה שבן הזוג הנבגד מוכן לסבול אולי לשארית ימי חייו...
כל אדם הכותב פה עושה זאת מרצונו תוך שהוא מביא את חוויותיו ונסיונו הרגשי לתוך התגובה.
כפי שהכותב המזדהה "כבני" מלטף ומחזק את אלה המחליטים/טות להמשיך זאת מתוך נסיונו וכחלק מדרכו לחזק את עצמו ואת ההחלטה שלקח להמשיך, כך אני רואה את הדברים דרך פריזמה שונה ומידי פעם מצליף, לא מתוך רוע ולא מתוך רצון להחליש אלא כי ניתנת לי האפשרות כמו לכל אחד אחר פה להביא את תגובתי ומחשבותי על החלטה כזאת או אחרת.
בכל מקרה שיהיה גם לך בהצלחה רבה ובעיקר תזכור שהחיים קצרים מידי וקשים מידי מכדי להעביר אותם בסבל נוסף ומיותר וצריך לדעת לוותר ולהמשיך הלאה

ערב טוב
שמחתי לקרוא את תשובתך
ניתן להבין מהדברים שגם אתה עברת בעברך סיפור דומה
שאלתי היא האם עצם כתיבתך בפורום לא מעידה על כאב וחיים בצל הבגידה
למרות שהחלטתך היתה שונה משלי?
האם לאחר מעשה לא נגזר עלינו בכל מקרה לחיות עם התחושות הקשות עד סוף ימינו?
אשמח לקבל תשובתך
בי

כי החיים בצל משבר כה החריף ביחסים המביא לבניית מערכת יחסים מקבילה עם בן זוג אחר, הוא כאב המלווה את החווים אותו לאורך שנים רבות והוא מן המשברים המשנים את אשיותך במידה מסויימת, "מיילסטון". אני חווה את הדברים קצת אחרת וממקום ומזווית שונה, ורואה בכותבים (התייחסות גם לכותבות) כמראה לדברים שונים.
מתוך היכרות אישית עם נשים וגברים שנבגדו, הכאב הוא עצום והנטל הרגשי אינו מוקל עם השנים, הוא משנה צורה, זה כמו לחיות עם הרפס, בכל פעם שהגוף קצת חולה, הוא מתפרץ וכואב אותו דבר כמו בפעם הראשונה. שוב אני חוזר, כל אחד עושה את החלטותיו וחי את חייו על פי החוזק האישי שלו, אלו הנשארים מתוך אהבה רבה ואמונה שהאדם שאיתם למרות הכאב שגרם להם, הוא הוא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות להם והם אינם מוכנים לחשוב על פרוק מערכת היחסים. יש כאלו שמבינים שאם אין אהבה ואם היתה בגידה רגשית של בן הזוג אין למה להמשיך והם חותכים. ואני נוטה לשער שרוה אלה שמחליטים לחתוך, כל אחד מסיבותיו, בסיכומו של עניין ניתנת להם האפשרות להרפא ולהמשיך הלאה עם חייהם. אני לא רואה את עצמי ממשיך הלאה עם אישה שהייתה עם גבר אחר ולא בגלל שהיא הזדיינה איתו, עם זה אני יכול להסתדר, הבגידה האמיתית היא בגידת הלב, הרגש, לאהוב גבר אחר. בלב אין מקום לשני גברים או נשים, אין לב חצוי, יש מוח פחדן אבל אין שקרים עם הלב. מי שהיה מאוהב יודע שאת האהבה יכול לנצח רק הפחד וגם לא תמיד. לא סתם נאמר מיהו האמיץ ההולך אחר ליבו. והכאב, הכאב של האוהב שנבגד הוא אחד הדברים הקשים ביותר להתמודדות, אז למה לסחוב כזאת מעמסה, נראה לי הרבה יותר מפחיד לחיות בכאב וחשש לשארית ימי חייך, בחוסר אמון בבן זוגך, לכאורה האדם הכי קרוב אליך, מאשר לומר או קיי כאן זה נגמר, אהבת מישהו אחר...אני מבין זה יכול לקרות לכל אחד, לכי אליו...ההחלמה הרבה יותר קלה ומהירה, אז משלמים מזונות ופותחים בחיים חדשים...חבל לבזבז את הזמן על סבל מיותר. ירד לי האסימון שהנה בעוד כ-20 וקצת שנים אני בפנסיה, וזה ממש לא הרבה זמן ושאת החיים שלי אחיה עם פחות סבל. אני משער שבעוד שנה כשאתעורר בבוקר לא אחשוב על מה קרה לי ואיך היה וגם לא אכתוב ואקרא את הכתוב בפורום הזה, אבל אתה לעומתי, או כל אחד אחר במצבך, לעולם לא תרפא מהכאב מהזיכרונות, כי הזכרונות ישכבו אתך במיטה, ויתקלחו באותה מקלחת שלך, ויאכלו אתך ויעשו אתך סקס, ואתה תאלץ להתמודד יום ולילה עם מצב סכיזופרני של שנאה אהבה, והרי בגלל האהבה נשארת אבל הכאב והכעס שהם חלק ממרכיבי השנאה לעולם לא יעלמו. אבל אתה יודע אלו הם מחשבותי והן שלי בלבד וכל אחד בנוי אחרת

אני חייב לומר שנהנתי מאוד לקרוא את דבריך כפי שכתבתי כבר בעבר לפעמיים אני מתקשה עם
הבוטות בה אתה כותב לפעמים עם זאת אני רואה בדבריך דברי חכמה ומחשבה.
אני חייב לומר שהדברים עליהם דיברת הם הם הדברים שמטרידים אותי ללא הפסק.
אכן אני אוהב מאוד את אשתי ומאמין שגם היא אוהבת אותי.
ברור לי שלכל אחד הסיפור שלו ואין סיפור אחד דומה למישנהו.
בכל מקרה מאחר ואני מאמין שחוסר הביטחון בזוגיות וחוסר האמון ילוו אותי עוד זמן רב גם
במידה והחליט ללכת לזוגיות אחרת ( בסך הכל גם על אישתי לא האמנתי שזה יכול לקרות לה )
ניראה לי שהמשיך לנסות ולשקם את מה שיש .
ימים יגידו מה הדרך הנכונה שכן אין ערבות לאף אחד מאיתנו שדרך פעולתו היא הנכונה.
אני רוצה לאחל לך מכל הלב הצלחה בדרך בה בחרת .
בתקווה שכל אחד מהכותבים בפורום זה יגיע לשקט שלו ויזכה לחיות חיים שלווים ורגועים.

אתה כותב דברים חכמים ונכונים לצערי, אני מאלה שבחרו להשאר ולנסות לשקם את ליבי הפצוע והכואב, ואני עושה את זה במודע, שאני אסחוב את הכאב הזה כנראה לכל חיי ואחיה עם הכאב הזה לצידי כמו שאתה אומר, אבל אני גם חושבת שאילו הייתי מחליטה לפרק עדיין הייתי סוחבת את אותו הכאב לכל מערכת יחסים אחרת שהייתי מתחילה, אולי בצורה אחרת אולי בעוצמה אחרת אבל עדיין הכאב הזה לא יעזוב אותי לעולם, אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, ואני גם הבנתי לצערי מהכותבים וכותבות בפורום שאין פתרונות קסם למשבר כזה, וכל מה שנותר לי בכל אופן זה ללמוד לחיות עם הפצע הזה, כמו שציינתי בעבר לי יש את החיים שלפני ועכשיו אני לומדת לחיות את החיים שאחרי וימים יגידו מה יהיה... כל טוב לכולם

אם אני מסכם את הדברים, אני יכול לומר רק זאת, בגידה/יחסים מקבילים עם בן זוג אחר, נותנת לבני הזוג, הבוגד והנבגד, הזדמנות פז לעצור רגע ולבחון בצורה מעמיקה את מערכת יחסיהם, את עומק הרגשות שיש או שאין, וזוהי הדרך הטובה ביותר לנפץ את תקרת הזכוכית ולהתפתח, כל אחד לדרכו ובדרכו, או לחילופין מתפרצת לפתע האהבה (ננשמע לי כמו סרט סוג ז') והאור נגלה לעיני בני הזוג, והבוגד הופך למאהב לטיני חטוב (זה נשאר מהכושר שהוא עשה בזמן שהוא בגד) ולוהט לבת זוגו מזה שנים, מביא פרחים, שוטף כלים, מוריד זבל ולא מפליץ בארוחת שישי, והיא מגוש קרח פולני שהקפיא את הקוטב הצפוני מחדש מפסיקה לחשוב על הצבע של התקרה בזמן הסקס, משקיעה בעצמה ובבן זוגה ובא לציון גואל and they lived hapilly ever after. בגדול זת ההזדמנות להחליט אם טוב לך או רע לך, כמו במשחק קלפים, פרישמיש ומתחילים מחדש, במקרה שלי לא היתה אהבה ואת זה יכולתי להבין בקלות כי לא היה פחד, אז לא היה מה שיחזיק את העסק הזה. והיום אני חושב ששניניו מאושרים יותר, מחלימים כל אחד בדרכו והכאב הולך ופוחת אצל שנינו זאת מכיוון שהבנו שהבגידה היתה בסה"כ אינדיקטור מצויין וקטליזטור שעזר לשנינו להבין היכן אנחנו נמצאים וזירז אותנו לעשות exit ממקום לא טוב, לא מעניין, שהביא את שנינו אל מוות ריגשי. ובכל התהליך ניטרלנו שנינו את הפחדים ובחנו את הרגשות האמיתיים שלנו.
אני לא יכול להמליץ לאף אחד על דרכי, אני רק יכול לספר על התהליך ועל תוצאותיו דאז והיום. גם ימי אבל נגמרים יום אחד, זאת לאחר שהמת קבור, ומי שבחר בחירות אחרות, נותר לקוות עבורו שהבחירה היתה ממקום של בחינה עמוקה של הרגשות והרצונות ולא מתוך פחדים או הרגל.

תקרא לזה פחד, תקרא לזה איך שאתה רוצה זו נקודת ראות אישית שלך ואולי יש עוד המונים ורבים החושבים כמוך וישנם המונים ורבים שחושבים גם אחרת, אני מכירה לא מעט דוגמאות של זוגות שחזרו וחיים יחד בשלווה כבר שנים לאחר בגידה וטוענים שהחיים והזוגיות השתפרה להפליא
יש כאלה שהצליחו להתגבר גם על הכאב שנשכח, הם נטשו את הרגש המשומש שנקרא "כאב" באיזשהו שלב בתהליך שעברו והם שלמים עם עצמם, עם בחירתם ועם בן זוגם לחיים.
לפחד פנים רבות, במקרה של בגידה, גם את הבוגד ניתן לכנות כפחדן, פחדן שלא עמד בפיתוי ונחלש, פחדן שלא עמד מול הזוגיות שלו ונלחם לשפר את הטעון שיפור, ואולי פחדן שחזר חזרה ולא הלך עד הסוף עם הבחירה שלו, הרי הבוגד שבחר בהתקשרות זו או אחרת עם אדם אחר ובסופו של דבר חזר הבייתה גם הוא אפשר לומר פחד מהבאות או מרגשותיו ובחר לחזור למשהו מוכר ובטוח, אולי פחד שלא יסתדר לו בדרך החדשה שלו והעדיף לחזור לדרך ישנה ומוכרת, אין סוף לאפשרויות, אך יש אפשרות בחירה, ללכת עם מה שאתה מאמין בו לאורך כל הדרך זה לא פחד, זו גבורה, זה אומץ, לא כל אחד יכול למחול ולשכוח, הסליחה היא הכוח, המחילה היא הגדולה, ברגע שסלחת סלחת גם לעצמך, ברגע שתסלח תרגיע את נפשך ותיתן לה מנוח, אמנם לא תמיד הדרך לסליחה היא קלה והיא סופגת מהמורות, אבל גדולים מאיתנו נפלו וקמו וצעדו שוב לדרך נכונה.
אני ממליצה לך בחום לקרוא אם לא קראת את הספר "בגן האמונה המבואר", אני לא דתייה אבל מאמינה שהכל קורה מסיבה ומה שצריך להיות יהיה וגם לשימחה אני רוצה למסור בהזדמנות זו שאני יודעת שכל מיקרה הוא שונה כפי ששום אדם לא זהה לחלוטין לאחר, אני מצאתי קשר עם אנשים מדהימים בפורום וההיקשרות הזו עושה לי טוב ואני מתכוונת לעשות את אותו הדבר לאחר.
כל אחד ימצא לו בנפשו ובחייו את המקום והאנשים שיעשו לו רק טוב ומי ומה שעושה לו רע אל תהיה שם. אם אדם החליט שלהישאר עושה לו טוב אז אשרי ואם בחר לעזוב אז דרך צלחה
אתה ציינת בעצמך ולא הייתי צריכה ללכת רחוק שהבחירה נעשית מתוך אהבה חזקה לאדם האחר שהיא תגבר על הכל, נכון שהנפש סובלת וכואבת אך יש מרפא יש דבר כזה אחרת היו חיינו אבדון מוחלט, אם הכל היה ככ נחרץ וחתום אז איפה הגמישות? הרכות? החמלה? הליטוף? לא הכל הוא נוקשה, סופי, אטום. אני יודעת מה טוב לי ומה שטוב לי לא אומר שהוא טוב לאחרים, אצלי המכה היא טרייה היא צורבת, אבל גם פצעים עמוקים וקשים מגלידים בסופו של דבר, וגם אם נשארה צלקת, צלקת לא כואבת, היא רק סימן שיזכיר לך מה שקרה ועבר, תם ונשלם, צלקת של פצע שהבריא, צלקת של מלחמה שיצאת ממנה בשלום, לא מתים מצלקות, צלקות מחזקות אותך ועוזרות לך ללכת בראש מורם, זה אני! עם כל הצלקות שלי! ומי שלא יכול להסתכל בצלקת שלי שיפנה את מבטו למקום אחר! למקום מושלם יותר! ואם יש מושלם בעולם הזה אני אשמח לדעת היכן! ואם תבין שלא הכל מושלם בעולם, תבין שאנו חיים עם צלקות רבות שלא גורעות מהיופי!!!!!!!!!
בהצלחה לכולם בכל אשר יפנו!

שלום לכן
שתיכן מקסימות שתיכן מדהימות ואני בטוח שגם יפות אם זה חשוב לזכור שלכל אחד הסיפור שלו
ואין מקרה אחד דומה למישנהו הפחד בדמיון הוא הפחד שמקרה אחד יגמר לא טוב ואז השני יזדהה
ויקבל החלטות שעלולות להיות לא נכונות.
שימרו על קשר ספרו אחת לשניה ובעיקר חזקו אחת את השניה.
אך זיכרו לכל אחת החבילה משלה אלמונית כבר שנה בסיפור ומלי חודשים ספורים וזו רק דוגמא אחת אבל חשובה.
תהיו חזקות אתן גיבורות בהצלחה

מלי יקרה,

צר לי שבעלך בחר לנהוג כפי שבחר, אין לי ספק שהוא התלהב מהעובדה שבחורה בת 20 מתעניינת בו, סקס חדש, שונה, ריגושים, משבר גיל 40 וכו' וכו'.

אני חושבת שאת טועה שאת מנסה אפילו לשדר מולו עסקים כרגיל. הוא חייב להבין שהוא טעה והמחיר לכך מאד גדול. לך הכל היה נראה תקין בקשר אין ספק שהוא חושב אחרת. אני חושבת שאת צריכה להבהיר לו שבימים אלו את אינך מסוגלת לחיות איתו(גם אם זה משחק) ואת מבקשת שהוא יעזוב את הבית לתקופה כלשהי על מנת שאת ורק את תוכלי לשקול את עתידכם המשותף.

גבר שאין לו את הפחד לאבד את אשתו ובכלל את התא המשפחתי לא יהסס לבגוד בך שוב בעתיד.

יתכן ובמהלך הפרידה הוא יפנים את הנזק שעשה או יבין שאת אכן לא אהבה של חייו ויעדיף שלא לחזור- וטב שעה אחת קודם...

בטוח שהוא חושב עליה, מתגעגע, לא בטוח שהוא חזר מהסיבות הנכונות סביר להניח שיש מה להפסיד ולא בטוח שזה קשור באהבה שלו אליך.. שגרה, רכוש, מזונות וכדומה.

את חייבת להיות חזקה ולהבהיר לו בצורה חד משמעית שהכדור היום בידיים שלך.

את לא יכולה לעבור לסדר היום כאילו כלום לא קרה..... יתכן שגם את תביני שהוא לא שווה את הסבל שאת עוברת.... את רגשי הנחיתות תשמרי לעצמך אסור לך להחצין זאת והא בטח לא שווה את זה. תתלבשי, תבלי תצאי ושהוא יתפוצץ ......

אין ספק שאם תחליטו בכל זאת לשקם את הנישואים אתם חייבים ייעוץ

עם כל הצער שבדבר שלדעת רבים לא יימחק לעולם,,, יש לך אפשרות למצוא בתוכך מקום לסלוח לו ובכך גם לשחרר את נשמתך מייסורים מתמשכים עד אין קץ,
נכון שהוא זה שעשה את המעשה הנבגד והמאוס ביותר כלפייך, ויהיה זה לא צודק להאשים אותך אפי' במשהו קטנטן ולכאורה להצדיק את המעשה השפל הזה, אבל,,,
אני מציע לך גישה שונה אך מנוסה, שיאפשר להתמודד עם הכאב ממקום אחר,
תנסי לדמיין או ע"י דמיון מודרך או מדיטציה או כל ריכוז אחר שאת בוחרת, ש,,, שאת זו שעשית את המעשה בכאילו כמובן,,, מה עובר עלייך,,, כמה את רוצה לקוות שזה היה חלום ולא במציאות,,,כמה היית מוכנה לרצות כדי שייסלחו לך,,, תרגישי את הסבל שעובר אדם שמעד ועשה שטות גם עם זו היה מבחירה כלשהיא,,, גם זה היה יום יום, אבל עדיין טעות של שטות של עיוורון, של חוסר הבנה של חוסר רגישות, כמה מצטער האדם הזה על מעשיו,,, כמה הוא מתחנן על נפשו ומבטיח שזה לא יישנה שוב,,,
בשל מה הומצאה הסליחה,,,?
כיצד אנחנו בשר ודם, גידים ועצמות, יכולים לשלוט בעצמנו למול כל הפיתויים והתאוות, הרצונות החלומות,,,
אמת, אדם מועד לעולם ואינו פתור מעונש, אבל מה קורה אחריי,,, אין סליחה אין קבלה ?
איזה צער עובר אדם שלא מקשיבים לתשובתו ולסליחתו, האם באמת אין לזה תיקון, האם אפשר למחוק 17 שנה של חיים משותפים מלאים באהבה ובנתינה---???????
אין ולא תהייה הצדקה למעשה של בגידה אבל יש בהחלט מקום לסלוח, והוא נמצא אצלך, ואת יודעת שכשתסלחי לו בלב שלם כשתביני שגם הוא בסבל נוראי לא רק עכשיו אלא גם אז,,, את חושבת שקל לחיות מתוך שקרים,,,? ואני לא צוחק,,, אני בטוח שהוא היה מת שתתפסי אותו כבר אז ותורידי לו את הראש, הרי כפי שניתן להבין ממך יש בינכם אהבה גדולה,
אני מקווה שדברים שיוצאים מן הלב ייכנסו אל תוך הלב שלך, ותעברי את הימים הבאים בהקלה שניתן ואף רצוי לעבור סוג של סליחה מחדש, ולא לסחוב את השק הכבד הזה כי זה פשוט ימוטט אותך וכך תאבדי גם בגוף וגם בנפש, ח"ו,
ב ה צ ל ח ה

זה לא קל במעשים, אני אסלח לו אבל לעולם לא אבין אותו ולא אקבל את המעשה, נכון שיש פיתויים רבים ואנחנו רק בשר ודם אבל גם יש לנו חוזק פנימי שעוזר לנו גם להימנע מפיתויים, תאר לך שכל אחד היה מתפתה לאנוס, לקחת סמים, לשתות ועוד דברים רבים שאנחנו נמנעים מהם בחיים, אנחנו אמורים לדעת להבחין מה טוב לנו ומה לא, הוא בחר שלבלות איתה ולשוחח איתה זה מה שטוב לו באותו רגע, אז אני אסלח לו על זה ומה איתי? גם אני עושה ואומרת מה שאני מרגישה באותו רגע, מה לי לא מגיעה מחילה והבנה לרגשותיי, אני הרוסה, אני לא מאושרת, אני מסתכלת על זוגות מאושרים בקינאה שלי לא יהיה את זה יותר, הוא לקח ממני יותר ממה שהוא יתן לי אי פעם, אני כבר לא עם עצמי, אני חשבתי שהוא אחד ויחיד בשבילי, שאין דברים כאלה, שיש לי הכל, והוא זרק הכל בשנייה!
כששואלים אותי שאלה הכי פשוטה בטלפון " מה שלומך?" אני עונה "הכל בסדר", אבל זה לא נכון! את מי אני משקרת? למה? למה לי להשאר במקום שלא טוב לי, או קיי סלחתי אבל לא רוצה אותך יותר, אתה כבר לא בשבילי, מצטערת שזה "קרה לך" אבל לי זה לא היה קורה, יש לי קווים אדומים שלא אחצה, ברגע שלא אוהב בנאדם אני פשוט לא אהיה איתו, למה לשקר? למה לבגוד? למה לרמוס? למה להעליב? למה? זה מה שמגיע למי שיושב בבית ומחכה לאהוב שלה שיחזור מהעבודה......והוא חוזר הבייתה אחרי שכבר עשה "סיבוב" על הזבל שלו? (סליחה על הביטוי,אין לי מילים יפות בשביל היצור הזה שבעלי היה איתו) ואני מקבלת אותו בחיוך ואהבה ולא יודעת כלום!!!! וצועדים יחד למיטה ועושים מה?! אהבה?!! הוא לא עשה כבר אהבה?!!!! אז מה אני?!!! השאריות?!!!

את חלשה וכנראה שהדרך בה את נוהגת היא חלק מהגורם לרומן של בעלך. אם הואניהל רומן עם אישה אחרת, משהו דפוק אצלם במערכת ואל תעיזי לחשוב אחרת כי כל דבר שתחשבי הוא חלק משקר שתשקרי לעצמך. גבר מרוצה שמרגיש טוב עם עצמו ועם הזוגיות שלו לא הולך לאף אחת אחרת בטח לא לילדה בת 20. אין לך מה לכעוס עליה היא לא צד בעניין, תבדקי את עצמך את הזוגיות שלך, הביטי במראה ותאמרי לעצמך את האמת.., יש ביניכם אהבה, חברות, יחסים ששווה להתאמץ בשבילם, או מה שמחזיק אותכם זה הילדים, חובות רכוש וכו'... האם הוא אוהב אותך או שהוא כבול אליך בגין כל אותם דברים....תבדקי איתו את הדברים בצורה אמיתית, בלי שקרים וחרטות. כי הימים עבורך לא יהיו קלים יותר בעתיד וחייך לצידו יהיו סוג של גיהנום שלא בטוח שכדאי לעבור אותו עם גבר שאינו אוהב אותך ורוצה אותך בגלל מה שאת אלא נשאר איתך מכורח המציאות שאינה מאפשרת לו ללכת או סתם מתוך פחד. תהיי חזקה עם עצמך ואיתו ותתמודדי עם האמת כואבת ככל שתהיה, אח"כ עדיין כואב, אבל אפשר להתמודד
בהצלחה

אני לא יודעת עם אתה ה"בוגד" או ה"נבגד", לא נראה לי הנבגד כי אז אתה אומר על עצמך שאתה חלש וזה לא נראה לי המקרה. תתפלא, אני חושבת שגיליתי בי כוחות על שלא ידעתי על קיומם, לקבל אדם בוגד חזרה הבייתה ולסלוח זו משימה לאנשים חזקים בלבד, נכון שאני פגועה כי חשבתי שהוא לא יעשה לי מה שלא היה רוצה שאני אעשה לו, הזוגיות שלנו הייתה מצויינת, לא היה חסר לו כלום, הוא אמר בעצמו, שתמיד היה לו טוב איתי והרגשות כלפי לא השתנו, ומומחים אומרים שישנה בגידה מסוג כזה שאוהבים שני אנשים בו זמנית, לי אישית קשה למרות הכל לקבל את מה שהוא אומר אבל זו החלטה שלי, הוא כבר היה בחוץ, אני רציתי להתגרש ולגמור סיפור והוא יכל להמשיך בחייו עם הילדה החדשה שלו, אבל הוא בחר לחזור אליי כי הוא ידע שלעולם לא יהיה לו את מה שהיה לו איתי בכל המובנים, לתקופה היה לו חדש, מרגש, התחלתי, משהו שאצלנו לא היה כי אנחנו יחד 17 שנה, אבל אומרים "מים גנובים ימתקו" וברגע שהם כבר לא גנובים והכל פתוח גלוי וידוע אז למים כבר יש טעם רגיל של מים, כל הפנטזיה והסינוור התפוגגו לו והוא ראה בבירור מה הוא הולך להפסיד, וזה אותי, הילדים תמיד יהיו שלו, והרכוש לא עניין בכלל,מתחלקים במה שיש, אני לא אומרת שזה קל להתגרש אבל זה אפשרי, זה לא סוף העולם
החוכמה הייתה לשמר ולחדש את היחסים הקיימים וחבל שהוא לא דיבר איתי על זה, על מה שמפריע לו באמת, היה הכל נחסך מאיתנו.....

אם הגעת עד לכאן, אז כנראה שאת בדרך הנכונה, כעת את יוצאת לתרגם את היכולת למעשים קשה ומתיש, אבל אפשרי,
ברצוני להעיר את עינייך לעובדות, המשפט לי זה לא יקרה---, אין דבר כזה ! ויש לי גם הערה למה שכתבת שאת לא היית נשארת איתו אם היה "קורה לך",
קודם כל זה לא נעשה מתוך כוונה לפגוע, ויש כאלו מקרים אבל יותר לפני הנישואין כדי למשוך תשומת לב, אצלכם כך אני מבין מדברייך, זה היסחפות יצרית מתוך שיעמום או רצון להרגיש נאהב שדרך אגב נמצא בגנים של כלל האכלוסיה, זה שאת יותר חזקה ועומדת על עקרנותייך כל הזמן, זה מראה על אופי ורצון עז של מושלמות, וקדושת הקשר הזוגי, הלוואי על כי עם ישראל ו-אישתו,,,
במהלך קשר שיתופי או זוגי יש עליות ומורדות שהדרך הטובה לטפל בהם היא בדרך של שקיפות ועזרה הדדית, אולם טרם הומצא הבית ספר שניתן ללמוד את התורה הזו, ולכן החיים הם הם האוניברסיטה, הקאוצינג הכי יעיל הוא בין בני הזוג עצמם, אבל לא כל אחד זוכה לזה,
ייתכן ואת זו שתצטרכי לקחת ע"ע את המשימה בתקופה הנוכחית, ולעזור לך ולכם לצאת מהמשבר, כי כשלך טוב אז לכולנו טוב, וכשלו יהיה רע לכולנו יהיה רע,
עוד מילה בנושא הנתינה---
כשאת נותנת את מקבלת, כלומר בזה שאת מאפשרת לו לחיות איתך, וכביכול "את זו שנותנת לו מתנה" --- יש כאן ערך מוסף של קבלה שאת מקבלת ממנו, כי בעצם את מקבלת חזרה ממנו את האפשרות לתת לו, וכבר אמרו חכמינו > יותר ממה שהעגל רוצה לינוק,,, הפרה רוצה להניק !
יפה לך שאת בעמדת הנתינה, זה תכלית האדם לתת ולתת,
ומה יהיה איתך את שואלת שוב ??? מתי יתנו לי ? למה רק אני צריכה לתת ?
התשובה בפנים בשורה שמעל, את מקבלת ונותנת, נותנת ומקבלת,
זה רק נשמע מסובך, תדפיסי ותקראי שוב ושוב, החיים יפים,
ב ה צ ל ח ה

וקשקשן חסר תקנה, הוא בגד בה, זיין מישהי אחרת ילדה בת 20 ואתה מספר לה על קבלה, נתינה, סליחה וכל מיני שטויות, הגברת פגועה ובצדק והלוואי והיה לה הכוח לזרוק אותו, היא רק מפחדת מהחיים ובגלל זה היא לא מעיפה אותו לכל הרוחות, בערך כמו רוב הנבגדים המפוחדים ההופכים להיות סלחנים בעל כורחם. אין מה לעשות כאשר אנחנו קושרים את גורלנו עם אחר אנחנו מתחייבים ליחידנות בקשר האינטימי וסטיה מההתחייבות, כמוהה כביטול ההסכם לאלתר. אין סליחה ואין מחילה והחיים הופכים לגיהנום. אין צורך, החיים קשים מאד גם ככה ולשמור על מערכת יחסים רקובה זה בזבוז זמן

שהיא תיקח גבר אחר שכבר בגד או נבגד ?
כאילו יד שניה זה יותר טוב ?
מה היא תמצא בחוץ את אהבת נעוריה, מישהו מילדות שחיכה לה 27 שנים ?
או איזה ג'יגולו צעיר שיבגוד בה מתי שהוא ?
יש לה כאן חבר בעל שותף אמיתי, שמעד וחירבן עליה ועל הזוגיות, אבל מתחרט כולנו טועים,
מה הקטע ? לא לסלוח זה נקמה נטו, ולסלוח זה לגמריי בשבילה,
אני לא מסכים עם כל האמירות האלו של להישאר בשביל הילדים, אף אחד לא מחזיק אותה, שתעשה בירור ע"ע סה"כ החיים ממשיכים וא"א לחזור אחורה בזמן, היה נגמר, הלאה---
בן אדם שחופר בעבר כל הזמן לא חי את ההווה,
לגביי הכאב,,,
חבל שלא מסבירים לאנשים שזה לוקח הרבה זמן להתרפות בדיוק כמו מכה או תאונה, אז בגלל שכואב לי הגב זה אומר שכל הגוף חולה?
חייבים להינות ממה שיש, ולקחת תרופה לכאב עד יעבור זעם,

הלוואי על כל עם ישראל ואשתו רוגע כזה ושקט פנימי,אתה פשוט שלם, הלוואי והיה לי קצת מהאופי שלך, אני באמת משתדלת להתעלות על עצמי,אבל זה דברים שהם בראש שאתה לא שולט בהם, גם האופי הוא טבוע בך אתה לא יכול פתאום להיות בנאדם אחר, אני לא יודעת איך לעשות את זה
אני עובדת על עצמי הרבה אבל זה לא עובד כל יום, המראות, המילים, התגובות לא מרפות, אני לא יכולה לשכוח דברים שהוא אמר, איך הוא התנהג, השקרים, ההעלבה, נכון שהוא מתחרט ומצטער אבל לא לשכוח שזה טרי, הוא מאוהב, עברו רק 3 חודשים, זה בטח לא עבר לו ב 3 חודשים, הוא חושב ונזכר ואולי מתגעגע וחסר לו, מה אני צריכה בן זוג שחושב על מישהי אחרת כשהוא איתי, למה אני צריכה לעזור לו להתגבר על האהבה שלו אליה איתי? אני אשתו, אני צריכה להיות במקום הראשון או לא להיות בכלל, אני יודעת שלי אין באופי את היכולת לשכוח וזה תמיד ירחף מעליי כמו ענן, אני צריכה להחליט ולבחור מה שטוב לי ורק לי
ושאלת המיליון היא : "מה אני רוצה?"

השרשור הזה הוא החזק ביותר שהיה כאן מאז שאני מכיר את הפורום, והוא בזכותך,,,
לעולם לא נדע אם ההתכתבות כאן עוזרת באמת, אבל ניכר מדבריך שאת מתקלפת כמו בצל שכבה אחר שכבה, ולטובה, קראתי גם תשובות שנתת לאלמונית וכו' קבלי הצדעה,,,
נכון להיום המצב חמור ביותר בנושא הבגידות,ממש מגפה עולמית, הדרך לעצירת המחלה הזו היא, בכך שאנשים יפסיקו לקחת את השותפות כמובנת מאליה,
צריכים להשקיע בזוגיות על בסיס יום יומי, לקבוע סדר עדיפיות ברור, ואפי' בכתב, ולמצוא זמן איכות לדברים הבאים, > זמן איכות כל אחד לעצמו, בנפרד,חשוב מאוד !
וזמן איכות בייחד,חשוב מאוד מאוד ! הליכה רגלית/סרט/מסעדה/ארוחת ערב בבית מושקעת/טיול/אמבטיית קצף/וכו',,, לגוון מידי פעם,להוסיף להוריד, לשנות, ממש מבצע צבאי,
ילדים לא אמורים להפריע אלא להיפך, אני לוקח את ילדיי כל אחד בתורו לסיבוב עם אבא ואמא, כך הוא סופג את ההתיחסות והרצינות של להיות בייחד, ומקבל על הדרך תשומת לב,
כשיוצאים לבד אז הילדים עם בייבי סיטר, ומצחיק שצריך להנחות להורים דברים כאלו , אבל תתפלאו אנשים מאבדים את היכולת לחשוב ולייצר רעיונות וצריך לשפוך להם לתוך הפה הכל, חבל !
חדר שינה של ההורים זה מקום פרטי, הכניסה אליו נעשית בדפיקה ובבקשת כניסה,
לראות טלוויזיה בייחד זה לא זמן איכות. נקודה.
בקיצור גם בזמנים העמוסים ביותר לא מוותרים על חצי שעה של איכות,
הכל לפי הצורך והעניין,
-----------
מלי,
לך אני אומר לכי לטיפול בדמיון מודרך, שם תצליחי להוריד מעצמך עוד כמה קליפות מהבצל, נכון שמקלפים בצל אז העיניים דומעות, אבל זה שווה,
אשריי מי שלוקח משבר וממנף אותו להצלחה, בדיוק כמו בעסקים, האם ידעת שטרם תצמח החיטה היא חייבת להירקב קודם ?
יש כאן קשקשנים בגרוש, שלא ראויים לתגובה, אנשים שלא חוו האהבה או אכזבה מהי, את יודעת מי שלא עושה לא טועה,
ואיך אמר מי שאמר---לו רק נתנו לי לחזור, הייתי עושה את אותם טעויות שוב,
ב ה צ ל ח ה

האמת שלא קל לתמצת ים של רגשות ב 2500 מילים, שאתה כואב זה נשפך לך ללא הגבלה
אני קוראת הרבה, מדברת, מתייעצת, אני לא מאלו ששומרות בפנים, אם בא לי לדבר אני מדברת על זה חופשי עם אנשים קרובים לי, ההתכתבות לדעתי עוזרת לא מעט, ברגע שאתה עוזר כביכול לאחר אתה גם עוזר לעצמך, אני חושבת הרבה ומשתדלת להשאר עם המחשבות החיוביות, רק אני אקבע את האושר של עצמי ולא אף אחד אחר
אתמול הייתה לי שיחה טובה עם בעלי, הוא גם עובד על עצמו, הוא הודה שעשה טעות מרה שהלוואי יכל למחוק אותה, אבל למרות שהוא יודע שכרגע אני מתקשה להאמין לו הוא יאמר תמיד רק את האמת ולא מה שאני רוצה לשמוע, הוא יודע מה יש לו בידיים והוא לא רוצה להפסיד את זה, הוא לא פה בשביל הילדים או רכוש כי הכל פתיר, אם אתה באמת אוהב מישהו ורוצה לחיות איתו את שארית חייך אתה לא תוותר, ובסופו של דבר הוא נלחם כדי להשאר בבית ולא לרדוף אחרי ילדה בת 20, הגיל הפריע לו מאוד (למזלי), ושורה תחתונה הוא פה איתי ולא בשום מקום אחר מתוך בחירה,מתוך אהבה,מתוך תשוקה ולא מסיבה אחרת
כמובן שיש נטייה להגיד :"הוא עובד עלייך" , "הוא יבגוד שוב" , "הוא נשאר בגללו ולא בגללך", "תזרקי את האפס הזה", אבל ההחלטה היא שלי כי אני מכירה את עצמי הכי טוב, אני יודעת שהוא לא מפלצת (למרות שזה מה שחשבתי עליו עד עכשיו), אני לא מקבלת את הדרך שבה הוא עשה את הדברים אבל הם כבר נעשו והשאלה מה הלאה, הבנאדם באמת רוצה לזכות באמון ובאהבה שלי חזרה והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום
אני יודעת בדיוק מי אני ומה אני שווה ומי שכתב לי שאני חלשה הוא טועה, הבוגד הוא החלש והנמושה, זה שלא שלט בעצמו, זה שהולך שולל, אני יותר חזקה ממנו הרבה יותר מימה שחשבתי, לדעת להשלים, לקבל, לסלוח ואפילו להקשיב למה שהיה לו להגיד אז ועכשיו דורש המון כוח עילאי שאתה מוצא בעצמך רק אם אתה חזק באמת
לצערנו צער תמיד יש ויהיה בעולם הזה, האנשים הם העושים את המקום, ולא לכולם יש את הכוח להלחם ביצר הרע כדי לחיות בעולם טוב יותר, אלה החיים ואפשר לשנות עולם רק אם כל אחד ישנה קודם בעולם שלו את מה שדרוש תיקון, אם יהיה כך אז הגיעה "אחרית הימים"
בוא נקווה לטוב.....

מאוד לשמוע את הצד שלך, מאיזה מקום אתה בא, כמובן אתה לא חייב לפתוח את זה כאן, רק אם אתה רוצה, מאוד מעניין אותי התהליך שעברת בעצמך, זה יעודד אותי.....מקווה לשמוע מימך

אני שומר שבת ורק כעת ראיתי את תגובתך,
הסיפור שלי עמוס מאוד ולא כאן המקום,
תני מייל שלך,
ואשמח לשתף,