להישאר יחד אחרי בגידה

שכל מקרה הוא שונה, אין שום מיקרה בגידה שישווה לשני בדיוק כמו שכל האנשים שונים, רק אתה יודע עם מי אתה חי בבית ועם טוב לך ועם מה לא. אני אישית חושבת שמה שצריך לקרות קורה, אם זוג חזר להיות יחד או נפרד כנראה שכך אמור להיות. אני כותבת רק מהמקרה שלי, אני יודעת עם אני חיה 17 שנה, לבעלי הייתה לפני רק חברה אחת בעוד לי היו יותר חברים קודמים, בוא נגיד שהנסיון המיני שלי עלה על שלו ותמיד פחדתי שהוא יבגוד בי רק כדי לטפח את האגו המיני שלו, והפחד שלי התממש, הוא בגד בי, הוא עשה משהו שלא מתאים לאופי שלו, הוא טעה טעות מרה, אחרי כל השנים הטובות שלנו יחד ולא הייתה בעיה בזוגיות או בסקס, פתאום בגיל 40 באה לו ילדה בת 22 שאמרה לו שהיא מאוהבת בו כבר הרבה זמן, הוא טעה ונשאב לתוך המערבולת של שקרים, הסתרה, ריגוש חדש, ובבית מחכה לו האישה שהוא גם אוהב וגם רגיל אליה, והוא ידע שהוא פוגע ומשקר אבל היא לא הרפתה מצידה וננעלה עליו בכל מחיר (היו לה סיבות טובות שלא אציין אותם כרגע...סיפור ארוך)
לעינייננו, הוא חזר הבייתה לפני 3 חודשים, להגיד שקל לי אז לא בכלל לא, אני עובדת על עצמי יום יום שעה שעה, רגע אני נופלת רגע אני קמה, אבל אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי (יגידו כל הנחמדים מה שיגידו) אין לנו רכוש והילדים תמיד יהיו שלנו לא משנה מה, אנחנו יחד מבחירה של הלב ולא מהראש, אני מנסה להתגבר על הרגשות הפגועים, והוא מנסה להתגבר על איך שפגע בי, המלחמה היא משותפת של שנינו, גם אני פגשתי בחיים אנשים מדהימים שיכלו בקלות להיות הגידה שלי אם הייתי רוצה, אבל אני לא חציתי קווים אדומים והוא כן, יש דברים שלא ניתן להשיבם.
אני לא יודעת מה מחכה לנו בדרך, כרגע אני יודעת מה טוב לי, אני לא יודעת מה מצפה לי בחיים, אני לא יודעת אם נהיה יחד לנצח, הכל יכול לקרות, צריך לקבל את החיים כמתנה ולא כעונש.
אתה כבר גרוש הבנתי, החיים אחרי הגירושים הם לא קלים, (יש לי אחות גרושה), אבל זה משתפר, לא אתה זה שמעלת ואומרים שיש מקרים בהם הגרושים הם ברכה (לדברי רב ידוע) במקרים והבעל או האישה פוגעים בצורה קשה בבן הזוג והם לא מסתדרים כלל אז להתגרש זו ברכה.
אני מאמינה שיהיה לך טוב ויקרו לך דברים טובים, תיקח את הצער והכאב ותתעל אותם לדברים טובים, תגאד לעצמך, תעשה ספורט, תשתזף לך בשמש, תבלה, תצא, תרקוד, תבלע את החיים האלה כמו משקה שאתה הכי אוהב, אני בטוחה שעוד תכתוב לנו על ימים יפים ביותר
כל טוב שיהיה לך

לראות את החיים כקיר שעליך להיות חזק ולטפס עליו זו היא דרך הסתכלות, נכונה לאחד, מוטעית לשני, בראיית עולמי להיות בצד הנבגד ולומר אני נלחם על הזוגיות, זו התמודדות שבראייה לאחור איני בטוח שהיא נכונה אבל שוב נקודת המבט היא מאד אינדבידואלית. אני חושב שאם בן זוג נבגד מרגיש שהוא מאוהב בבן זוגו הבוגד ואינו מוכן לוותר עליו, לא משנה מה הנסיבות, והוא מבין שהוא הולך למשבר/תקופה רגשית, נפשית, אולי הקשה בחייו ועדיין הוא או היא איתן בדעתו, מצויין. אני רואה את החיים כרצף של קשיים שעלי להחליק בכל דרך אפשרית, על מנת להפוך אותם (את החיים) לנעימים יותר, נסבלים יותר ודרכי היא לא להתעלם מהקשיים אבל היכן שניתן לא להילחם, אז עדיף לעקוף ולהמשיך הלאה. יש לי חברה טובה שבעלה חזר הביתה לאחר רומן ארוך עם אישה אחרת, שנתיים אחרי וחייה אינם חיים, ההתמודדות שלה היא יום יומית ולפעמים קשה מנשוא, ומהיכרות נוספת עם זוג שחווה בגידה של האישה, אני יכול לומר שהעסק הזה אינו פשוט ובחלק גדול מהמקרים בפרט בבגידות בהן היו מעורבים רגשות, החזרה לזוגיות עם הבעל או האישה הנבגדים, היא קשה מנשוא לשני הצדדים וכן, חייהם הופכים להיות גיהנום. אז נכון שנקודת השקפתי היא שלי בלבד, ונכון שחוויותי השפיעו עלי שונה מהשפעת חוויה הדומה במהותה לחוויתך או חוויותיהם של אחרים, אך מידיעה אני יכול לומר שהקןשי הוא עצום ומכיוון שחיינו גם כך קצרים ולא תמיד פשוטים, לאלו האמיצים נכונו חיים קלים יותר מאלו בטווח הבינוני והארוך מאלו המפחדים מהשינוי.
לפני מספר חודשים כתב כאן גבר קשיש שאשתו בגדה בו בצעירותם, הוא כתב שמאז התגלתה בגידת אשתו, לא עבר יום בחייו שהוא לא חשב נזכר בזה ואני משער שאת מה שהוא לא כתב ניתן היה להבין שהזכרונות הללו היו מלווים בלא מעט כאב, ולמרות זאת הם נשארו ביחד.... חשבתי רבות על אותו אדם ועל הנסיון שהוא צבר בחיים ומסקנתי היתה שבאופן אישי לא הייתי רוצה לחיות חיים כאלו ושוב העניין הוא מאד אישי. מלי ושמחה ובני כולם החליטו את החלטותיהם מסיבותיהם, כמי שמידי פעם כותב בפורום אני מביע את דעתי על דרך התנהלותם, אך היא דעתי בלבד והיא נכונה לי ורק לי. היה שמח ומאושר בהחלטותיך ובדרך חייך, חייה אותם את החיים תהנה מכל רגע, כי העסק הזה יכול להיגמר בכל רגע ובהגיעך לרגע האמת, לפיק של חייך רגע לפני המוות רק אז תדע אם עשית את הדבר הנכון או לא, ובינתיים תהנה..

טל שלום

השאלה החשובה ביוןתר לדעתי היא האם בחירתך לסיים את הקשר באמת נתנה לך שקט
שכן בעצמך כתבת שזמן רב לא כתבת בפורום ובסופו של דבר היום חזרת.
השאלה היא האם " המתנה " שנתנו לנו בני הזוג שלנו ( חן8סר האמון, כאב תמידי, חששות ועוד... )
באמת עוזבת אותנו ביום בו נפרדים האם המכה לא תלווה אותנו גם בכל מערכת יחסים אחרת
האם הידיעה שהקרוב עליך ביותר יכול גם לפגוע בך הכי חזק עוזבת? נשכחת?
מלבד זה האם ההחלטה לעזוב היא האמיצה ביותר או שהיום היית אולי בןחר בדרך קשה יותר של להישאר, להילחם ולבדוק מה תרומך למצב עליו נקלת?
שלא תבין לא נכון אני ממש לא שופט אותך הייתי אומר אפילו שאני מחזק אותך.
לבטח הייתי שמח להיות במקום בו אני יודע שבחרתי בדרך הנכונה כפי שניראה לי שאתה מרגיש עם עצמך.
אשמח לקבל תגובתך ולהבין מה התחושה במקום בו אתהנימצא.
בסך הכל אצלי יש עליות וירידות שלמות ואהבה ומצד שני כעס ועצבות שבאה ללא שום הודעה מוקדמת.
בכל מקרה בהצלחה איש יקר ואני בטוח שבעוד זמן לא רב תימצא לך זוגיות יפה, חזקה וטובה.