שלום בני.

כדי להשיג את הדבר הטוב ביותר בשבילנו, שזה שיהיה לנו טוב ! חייבים לפעמים להתאמץ,
אז קודם כל מזל טוב והרבה נחת מהילד,
ההנחה שהוא לא יצטרף לייעוץ שגויה, ובטח שא"א לצפות זאת מראש, כלומר עלייך לעשות צעד אחד קדימה מתוך אחריות שלך לזוגיות שלכם,
הדרך הקלה והזולה ביותר היא לגשת לאיש מקצוע לבד, וללבן שם את העיניינים, מניסיון זה עובד לטובה ב- 99% מהמקרים,
את אמורה לקבל שם כלים להתמודד א. עם המחשבות והחששות, ב. לקבל עוצמה פנימית שתעזור לך בהמשך, ג. לתקשר נכון,כמה כללים נחמדים שיכולים להפוך את הקערה על פיה, ד. איך לרתום אותו לתוך התהליך, והכל בכיף ובתחושה של שיפור החיים בכללי,
כשאת מחפשת ייעוץ תגדירי את הנקודות האלו כדי לא לבזבז זמן,
דרך אגב זה נראה שהשתלטתי על הפורומים כאן, אבל אני עושה זאת מתוך תחושת שליחות, ומייעץ קבוע בכמה פורומים יותר מ 5 שנים, (ייתכן שזה סוג של התמכרות אבל לפחות לא מזיק ואפי' מועיל חחח )
ב ה צ ל ח ה

תודה על התגובה המהירה, אנסה אולי באמת לפנות בעצמי עם רשימת המכולת שהכנת עבורי.
ולא, איני חושבת שהשתלטת על הפורום, אלא שמתוך התבוננות וקריאת תגובות שונות בפורום, (אליו הצטרפתי רק בשבוע האחרון), איתרתי את תגובותיך וסיווגתי אותן כחכמות ושקולות, דברים שהייתי מציעה לאחרים אילו לא הייתי נמצאת בסערת רגשות ובמשבר כזה בעצמי, בייחוד אחרי לידה שלישית, כשכל ההורמונים עדיין משתוללים.
מה שבאמת הייתי רוצה להשיג זה אכן הפיכת הקערה על פיה. מעולם בעלי לא קינא לי או הרגיש מאוים, וניחן באדישות וחוסר יוזמה בכל מה שקשור לטיפוח הזוגיות. אני תמיד הייתי זו שמחזרת, קונה, כותבת, מפרגנת ומשקיעה... עזבתי מקום עבודה יוקרתי (איני רוצה לחשוף את המקצוע שלי) למען המשפחה והילדים, ו"הורדתי הילוך", הרבה מאד "בזכותו", שכן הפריעו לו המשמרות הרבות. (אציין כי מעבר להישגים מקצועיים ולימודיים, אני בהחלט נאה ויש לי מה להציע), אך כעת לא רק שאני מרגישה שאיבדתי חלק מהזהות שלי, אלא שאני גם אחרי לידה, עם כל המשתמע מכך, די מדוכדכת ובנוסף מוזנחת (!!!) ע"י בעלי. אני אוהבת אותו באמת על אף היחס, או חוסר היחס ואיני רוצה לפרק את החבילה.