תודה לכולם

היי שמחה
רב תודות על המחמאות, אתה לא טעית בהבחנה שלך לגביי, ואם היית מאפשר לי להתכתב איתך במייל, ייתכן ויכולת להמשיך בעזרה המצויינת ובתמיכה ההדדית שהפגנת כאן לכל אורך הדרך,
אבל יש בך יושר פנימי וכנות בלתי מתפשרת, שזה בלבד מעלה אצלי את המניות שלך,
מכבד את מבוקשך לעזוב ולצאת להתחזקות עצמית שתוביל אותך במוקדם ובמאוחר חזרה לחממה שאתה גידלת ופיתחת כאן,
---
בקרדיט שחילקת לי, התמלאתי בכמות אדירה של עוד רצון ועוד כוחות , אני מבטיח לחלק אותם בשווה בין החברים,
---
לכל אדם חייב שיהיה מישהו שגדול ממנו בחכמה ובשנים, או לכל הפחות חבר אמיתי שניתן להתייעץ איתו ולדבר עימו גלויות, כשהבטריה שלך מרוקנת אתה מתחבר למטען, שיונק מכוח גדול , שמקבל מכוח עוד יותר גדול, וכן הלאה,,,
התוכנית המקורית של ה' לברוא שקע ותקע, לא רק במובן הגשמי אלא גם ברובד הפנימי, את הכוחות שלנו אנו אמורים לשאוב מבן הזוג שלנו, עבודה בשניים, כל צד תורם את חלקו כמתבקש, כשלי רע בת זוגתי אמורה לתמוך לעודד, ולהוציא אותי מהדיכאון, כשגבר חוזר מהמלחמה פצוע בגוף ובנפש, חובתה של בת הזוג שהכי קרובה אליו,,, לשחרר את הכאבים ולתת לו כלים להתעלות ולחזור לשיגרה, כשאשה נמצאת בקושי מסויים, כשהיא מנסה להביע את הצרכים שלה, את הרגשות שלה, בן הזוג אמור להיות שם ולהקשיב, לתמוך להבין, ולתת לה עידוד וכוח להתרומם,
אני יודע שמה שכתבתי חסר במציאות של ימינו, אבל אם רק נשאף לזה--- כבר עשינו את חובתינו,
כשבן הזוג לא מצליח , עליו לצאת ולחפש לקבל כלים מבחוץ כדי לעזור לו לעזור לנו, אשה שכורעת ללדת ויש לה צירים, הכאב הוא שלנו, אשה שמחפשת הבנה ברגשותיה, היא לא סתם רגשנית כמו אמא שלה, ניתן לה נשיקה וזה יעבור, לא ! זה לא עובר מעצמו, ולוואקום הזה נכנס מישהו ,,,--- שמעביר לה את זה, הבנתם ?-------?-------?!
זה לא נעשה בכוונה תחילה, זה צורך שלא מסופק, ובעידן הטכנולוגי של היום, כמות הגירויים כה גדולה וזמינה, ותראו לי מישהו שמוכן לוותר על מוצרי יסוד,
---
ואם הגעת עד לכאן, אז מגיע לך שתדע, שהגיע הזמן שתבין שכרגע,- אתה לא מסוגל לקבל את התמיכה מאשתך, המנוי לא זמין, או כפי שאני אוהב לומר לאשתי בזמנים מסויימים---
"זמנית לא ניתן לספק את השירות "
ולכן אתה חייב להתחבר למטען רב עוצמה למילוי מצברים מחדש,
בדרך הזו " זמנית לא ניתן,,,--- אנו מרוויחים שאנו יודעים את הבעיה, רוצים לשנות , אבל כרגע מניחים לזה להיות בצד, לתקופה מדודה בזמן, ולכן קל יותר לקבל את הדברים, עם הידיעה שברגע שנהיה מוכנים ניגש לטפל בבעיה, בעצם מקפיאים אותה עד יעבור זעם, ולא מטייחים מתחת לשטיח, כי זה עלול לצאת ברגע הכי לא נכון, ולהתפרץ כמחלה שאין לה ח"ו מזור, ואז צריך טיפול יסודי,
בעיה צריך להרוג כשהיא קטנה, וחידוש שלי,,, להחליט בייחד שהולכים על הקפאה, זה נותן שקט נפשי שיום אחד נטפל בזה כראוי,
ארוך כמו הגלות
בני

בוקר טוב,

הגעתי היום בבוקר לעבודה - קצת חלשה. אתם יודעים -יש עליות וירידות.( כבר כמה ימים שאני בירידה.)

שמחה ,
קראתי את מה שכתבת - .אני מסכימה איתך לגמרי - הכי כואב
זה לדעת שבן זוגך התאהב במישהו אחר. זה כאב שאי אפשר לתאר במילים. משהו שימשיך לרדוף לפחות אותי - עוד הרבה שנים ואפילו לנצח.
עצוב לי שאתה נפרד מהפורום . הייתי קוראת את כל מה שכתבת וזה עשה לי טוב. (דווקא בגלל שאתה מהצד 'שלי' הצד הנבגד). איך שחיזקת אחרים , איך כתבת על הרגשות שלך שמלעשה ביטאו את הרגשות שלי.
אני מאחלת לך שתתחזק והכי חשוב שתבנה עם אישתך משהו חזק ואיתן . מגיע לך את כל הטוב שבעולם. תח

בני,
אני יושבת מול המחשב והדמעות לא מפסיקות לרדת.
אתה כותב משהו כל כך אמיתי וטבעי שאמור לשרות בין כל בני זוג.
אני בוכה על עצמי,אני בוכה על ילדיי , אני בוכה על משפחתי-
אני בוכה על זה שאיבדתי את זה- את הדבר הטבעי הבסיסי"שקע ותקע".
אני בוכה על אובדן התמימות,על אובדן שמחת החיים,על אובדן שלוות הנפש,אובדן האמון
הלב שותת ומדמם - ואני זועקת בתוכי - למה זה הגיע לי,למה זה הגיע לילדיי?
למה הוא עשה לי את זה?
כן ,ובמקרים כאלה בא לי להרוג את הכלבה (תיאור עדין בשבילה) ואותו גם (אבל הילדים זקוקים לו)
(לפני כמה ימים חלמתי שאני מתה ואתם יודעים מה הסיוט הגדול שלי היה - שהיא האישה האחרת תגדל את ילדיי... רק בשביל שווה להשאר בחיים לא?!

בא לי להתעורר מחלום רע. להחזיר את הגלגל אחורה (כמו ילדה קטנה).
נמאס לי להלחם ,נמאס לי להתאמץ, נמאס לי לקבל, נמאס לי להשתדל.
בא לי להרפות,בא לי להתקפל,בא לי לעזוב.

אבל אני לא אעשה את זה- י מחר יגיע יום חדש אני אחזק את עצמי ולא אתן לעצמי ליפול
בשבילי ובשביל ילדיי - אני ימשיך למרות שהלב כואב כואב כואב.
(ירידות הם לצורך עליות)

תודה לכם.
ולכל התומכים

בוקר טוב

שער הדמעות | מילים: הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שירה: ארקדי דוכין, שולי רנד

כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מכוחות של עצמו,
עליו לפנות לשמים, יש שם מישהו שמקשיב רק לו
ואז עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה
רצונות חדשים, מילוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה
אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא
מרגיש ריקנות מחומר, מרוח, בקושי סוחב את עצמו

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי במסתורים תבכה נפשי

הוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר
גם בעבודה, גם בתוך בית, מרגיש מבפנים שום דבר
לפעמים מעדיף את החומר, לפעמים את הרוח
אך גרוע מכל כלום, רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול
ועוברים חודשים של טוב ורע, הבלבול רק גובר וחונק
עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה, הוא קם ובוכה וצועק

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי במסתורים תבכה נפשי

זה לא בכי מערפול ידים, פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר
צריך מינימום שניים, כך מתגלה אלוהים
ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה
הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו ובחברה הנכונה
מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשיפלות של עצמו
אין כלום בעולם הזה חוץ מהבורא, האדם מאמין בכל דבר כשרע לו

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי במסתורים תבכה נפשי

ביני לבינך יש קצר, שנינו שונאים זה את זה
בתיקון היחס בינינו, עוד תראה, יתגלה הבורא
ההתנגדות לא נעלמת, רק הופכת קשה מיום ליום
הקשר נבנה מעל כל זה, כך גם נוצר יהלום
לא ניתן לקצר את הזמן, צריכים לחכות, להמשיך
תרכין את ראשך, קפל את עצמך, כל השערים נעולים

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי במסתורים תבכה נפשי