לליאת: לשכוח

כל כך כואב. היום, לאחר הרבה שנים התברר לי שפגעתי באישתי בחוסר יחס ושאישתי הייתה במצב התכנסות דומה. לאחר הרבה שנים במצב הזה היא מצאה מישהו אחר ועוזבת אותי. היום אני מרכיש ער, רוצה להתחשב, לפצות ולהקים מערכת יחסים בריאה עם אישתי והיא כבר לא שם. אפילו מוכן ללכת לטיפול זוגי.
בין כל מה שאני מספר עליו, הדבר שאני הכי כואס עליו הוא שהיא לא עמדה מולי ואיימה לעזוב אותי כשעדיין היה לי סיכוי אם הייתי מתעורר.
אביבית מנקודת המבט שלי זה הזמן להתעורר ולהאבק, עכשיו כל עוד איכפת לך ולא שקעת עמוק בתוך עצמך. לפעמים הסיכוי היחיד גם של בעלך הוא השוק שהוא יקבל. אני הייתי מודה לאשתי כל בוקר אם היא הייתה מספיק חזקה לתת לי את השוק קודם.

הי רן, תודה על התמיכה. הבעייה עם איומים שצריך מאד להיזהר איתם. אם משתמשים בהם יותר מפעם אחת זה כבר לא ממש עובד. ואני, לצערי, חוששת שהגעתי לשלב המימוש. איימתי מספר פעמים, כולל עכשיו וזה לא ממש עזר, לפחות לא הצליח לייצר תנועה שנמשכה מספיק זמן. הברירה היחידה שהייתה לי הייתה לארוז את הילדים וללכת או לארוז אותו ולשגר אותו לכתובת לא ידועה.. זה לא פשוט. הוא בטח לא התנדב ללכת. ומה מסבירים לילדים? למשפחה? אז ככה אני תקועה. אני חוששת שהאיומים שלי כבר לא ממש עושים עליו רושם ולי אין את הכוח או המצפון לקום וללכת. אולי בסוף זה יגיע.

לכתוב את יודעת, ! למה שלא תכתבי לו ?
גברים אוהבים שכותבים להם, זה מאוד מחשיב ומעלה להם את האגו, אשתי כתבה לי מכתב, וואו,,,
רישמי את הצרכים שלך, לא להאשים כרגע בכלום, אל תשתמשי במילים אתה , אלא רק אני רוצה , אני צריכה , אני חושבת, הייתי שמחה ש,,,
אפשר להוסיף פרח, לא צריך להגזים מספיק עמוד ומקסימום שניים,
אם את רוצה מגיה אני מתנדב לעשות לך את העבודה,
בהצלחה

הי בני. אני מסתובבת כל היום עם אלפי מחשבות בראש. כבר ניסחתי עשרות מכתבים שהסתיימו בסיומות שונות. ממש כמו לכתוב את הסרט של חיי... אבל אני בהחלט לוקחת את עצתך והמלצתך. אני מקווה שהוא יתייחס לזה באופן הראוי ולא יראה בזה עוד דף שמעביריםם וממשיכים הלאה.

לא הבנתי אם הוא קיבל ממך אי פעם מכתב, ואיך הוא הגיב ?
או שכתבת לעצמך וגנזת מפחד שלא יקבל בעין יפה,
בכל מקרה יש אנשים שעצם הכתיבה משחררת אותם, אני נוהג לכתוב הכל, ודברים קשים שקרו לי או שאני לא מעוניין שיתגלו, דינם שריפה, כאילו אני מחסל את הבעיה, וכשנזכרים בארוע שאותו כתבנו, באותה נשימה גם נזכרים שטיפלנו בזה אז לא מציק כ"כ, ונעלם,

הי בני. לא כתבתי לו. כתבתי לעצמי, שפכתי על הדף את כל מה שאני לא מעזה להגיד. אני מסכימה איתך שיש בזה משהו משחרר, כמו הפורום הזה ממש.

אז ככה:
את מבינה שכואב לי.ואין לי אמונה בגבר שהיה"לצידי"כל שמץ של אמון נעלם!!אבל,אחרי "לימוד החומר"הגעתי למסקנה,אפילו שקשה לי עם זה אבל אני בטוחה שזה יעזור ולפחות ישגע אותו.
מאותו היום אני זה אני בשביל עצמי.אני לא מחכה שיבוא וידבר איתי,אני לא מחכה כמו מתומתמת במיטה ומשוועת לקצת יחס מהבוגד המגעיל.אני לא מתחננת שיצא איתי לבלות...
כבר יצרתי קשר עם חברות{שמזמן הזנחתי לטובת"המשפחה"שלי..}אני יוצאת,מבלה,עומדת שעות ליד המראה,מוציאה לו את העניים לובשת בגדים הכי סקסיים,מתאפרת שעה ומשקיעה מאד מאד באיך שאני נראיית.תתחדשי כל הזמן,תקני בגדים במקום אוכל ותראי לו כמה שחשוב לך החיצוניות שלך,תצאי עם הטלפון ותסתירי ממנו עם מי דיברת.תשגעי אותו.
אני גם אחרי לידה}אבל נלחמת על הרגש ועוזבת את התינוקת עם בקבוק או אפילו לוקחת אותה{עם ביבי סיטר באוטו..}אני משתדלת להנות לי מהחיים,
גבר משתגע מהר.ותראי איך הוא ירדוף אחריך,יקח לנו קצת זמן להראות שאנחנו רציניות,ושהוא יראה שאת חוזרת ב3 הביתה הוא ישאל שאלות.אבל שזה יהיה קבוע..לא פעם ב..אני אפילו יוצאת ומדברת עם חברה באוטו,וחוזרת מאוחר..אני מתחילה לראות תוצאות...

עברנו חוויה דומה...
הלב שלי עדיין כואב לי.איך בעלי שהיה חי לצידי פשוט היה בקשר עם אשה אחרת,ללא ידיעתי,שיחות והודעות...ללא סוף במשך 10 חודשים?מאחרי הגב שלי?.
הייתי בתקופה אחרי לידה,כמוך..שבועיים אח"כ .הקשר שלהם יותר התחזק...
לי היה את הפייסבוק ושם ראיתי את התמונות שלה{אשה יפה מאד -לא שאני לא יפה...}פתחתי פייסבוק על שם איזה בחור והתכתבתי איתה שבוע שלם וכך ידעתי עליה דברים,והוצאתי ממנה את המספר טלפון שלה.הוצאתי ייפוי כוח-{צילום ת.ז,ומילוי טופס פשוט }ובאתר של אורנג אפשר לראות שנה אחורה את השיחות היוצאות ואז ראיתי...ניסיתי לצרף ארועים והייתי בשוק מוחלט,שהיינו בחופשה באילת... שיצאתי עם הילדים לטייל...שהוא היה בחו"ל...וכו וכו...מתארת לך?.לפחות הייתי קצת מתוחכמת והוא לא יכל לעבוד עלי,גם הדפסתי לו תמונה שלה...
למה אני מרחיבה??
תראי ליבי עדיין שותת דם...לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי.שאני כ"כ טובה אליו.מוכשרת,יפה,מקסימה,אמא טובה נותת לו גם סקס טוב... בקיצור הכל{לא בשביל להתגאות..}
והנה!!! את יודעת מה המסקנה שלי??{אני ימשיך בהודעה הבאה-שיהיה לי מקום..

אביבית,
את כותבת עם הרבה יאוש ותסכול ממערכת היחסים שלך, מה דעתך לקחת אחריות ולהחליט אם את מוכנה להמשיך לחיות כך או לא. את מצד אחד לא סובלת את החיים שמתנהלים כך ומצד שני את לא ממש עושה מעשה. לפעמים צריך לקחת אחריות לבד ולא לחכות שהצד השני יעשה משהו. אולי מבחינתו הכל בסדר, אולי הוא בוחר להתמודד עם מה שקורה לכם בדרך הזאת ומוכן להמשיך לחיות כך. השאלה היא למה את מוכנה ונראה לי שהגעת לרגע שצריך לענות על השאלה הזאת.

כמישהי שחוותה בגידה ומאז קוראת באדיקות את הפורומים השונים הנוגעים לנושא זה (לרבות הפורום המדובר בתפוז) רק כדי לנסות להבין מה גרם לבעלי לעשות מה שעשה ולנסות להבין קמצוץ מהעולם הזה מאוד הזדהיתי אתך ועם מה שכתבת.
גם אני מנסה לשקם, אבל הבגידה אצלנו הייתה יותר מורכבת מצ'אט עם מישהי (לא שחלילה אני מזלזלת) ולכן אני די מתקשה להמשיך הלאה.
גם לי היו המון פעמים הרהורים, איך אפשר לצדד בבגידות? איך יכולה להיות אחוות בוגדים? עד שמצאתי מספר הודעות שבעלי כתב בפורום ההוא, הוא כתב שטוב לו עם אשתו והוא אוהב אותה אך עדיין רוצה לבגוד. לזכות מספר אנשים בפורום ההוא אני יכולה להגיד לך שרוב התגובות היו "למה לך לעשות את זה? אם טוב לך עם אשתך מה יש לך לחפש במקום כזה?" (כמובן שבדרכם הצינית).
ככל שאני קוראת יותר על בגידות (מאמרים, פורומים וכדו') אני מגלה שנשגב מבינתי להבין את העולם הזה ואת הנפשות הפועלות, כל אדם עושה זאת ממניעיו האישיים ומצוקותיו ואולי עדיף לא לנסות ולהבין ולא לשפוט.
במקרה שלי אני יכולה להגיד שכמעט (ואולי בעצם כן) נהרסה משפחה (אנחנו עדיין מנסים לשקם את ההריסות).
נהרסה זוגיות שהייתה יחסית טובה (לא מושלמת אבל טובה).
נשמתי נהרסה.
האמון שלי בבני אדם ובזוגיות נהרס.
האמון שלי בעצמי נהרס.
מאחלת לך, לעצמי ולנבגדים שגילו עוצמות נפשיות וחיים טובים.