יחסי ממון

שלום לך איילת,

אני בהחלט יכולה להבין את ההרגשה הלא טובה שאת חשה בסיטואציה כפי שאת מתארת אותה.
התחושה שבעלך יוצק (בין שבמודע או שלא במודע) לתוך מערכת היחסים היא של זרות, וחוסר אמון.
סביר להניח שהתנהגותו איננה בגללך אלא עקב החוויות שהוא חווה ומתוך חששות פנימיים.
כמו כן, נראה כי יש לאמו השפעה לא מבוטלת על מעשיו.
עם זאת, אתם זוג צעיר , בתחילת דרכו וחשוב מאוד שתבברו לעצמכם, בשיחה גלויה ופתוחה מה המקןר להתנהלות הזו, ותנסו להגיע לפיתרונות שבהם את והוא ומנווטים את הזוגיות ולא האם.
זה לא נכון עבור שום זוג להתנהל תוך עירוב ההורים בצורה שלא תביא בחשבון את דעת אחד מבני הזטג.
את , הוא וילדיכם מהווים יחידה משפחתית , ואתם הם אלו שמקבלים החלטות בכל נושא ועניין, לרבות נושא החסכונות, השקעות וכו'.כמובן שניתן להתייעץ עם ההורים, אך אתם הפוסקים.
במידה ותיתקךי בקשיים, בהעבירך את המסר לבעלך, תשקלי לגשת לטיפול זוגי.

בהצלחה ! מיכל פאטל.

רק שההרגשה והאופן שאמא שלו מנהלת אותו לא יוצא דופן? או שזה מקובל?

אני מבינה את החשש מגירושים ואת הסיכון הניכר שזה מיליון שקל של בית שיתחלק חצי חצי ובגלל זה היא רשמה הכל על שמה.

גם אח שלו בן 40 ואשתו חיה בבית על שמה, אבל יש דירה מלפני הנישואים, כאשר היא בעצמה לא מבינה את ההתנהלות שלה.

אני בטוחה שבעלי מעצמו לא היה מתנהג ככה הוא רגיש ואוהב. רק שמאוד מאוד מפחד ממנה.
היא מאוד מתערבת והוא די מקשיב לה. אני מעצמי מאוד אוהבת פרטיות ויש לי משפחה מאוד ספונטנית וזורמת שלא שואלים שאלות לעומק ומתעסקים לי בקטנות.
היא יותר מידי חופרת אני לא רגילה לזה....והיא גם רוצה לבוא לגור 2 בניינים על ידנו, ואני כבר גרתי על ידה שנה וחצי זה רק החריף את האמון שלי אליה.
אני כל הזמן לחוצה שהיא על ידי, אפילו שהיא עוזרת המוןןןןןןןןןן! אבל זה לא בשבילי זה בשביל לחסוך לבן שלה, ואני רוצה לחסוך עקיצות ושקרים וצביעות אני לא יכולה לסבול את זה. אני מאוד מחפשת שקט ומוכנה שכל המשכורת שלי תלך על בייבי סיטר על מנת לנהל את הבית שלי ללא כל מיני עוזרים משפחתיים. אני לא דוגלת בעזרה הזו בייחוד כשמדובר באישה שהיא די שלילית..

כיצד אני פותרת את הבעיה? בעלי לא רוצה ייעוץ זוגי, נראה לי שבקטע הזה הוא מפחד לצאת טועה. מעדיף לחשוב שהוא צודק. לכן פניתי לכאן באופן עצמאי.

על אף העזרה הרבה של החמות, הפגיעה ביכולת שלכם לממש את הזוגיות ואת ההתנהלות המשפחתית כראות עיניכם היא פגיעה קשה, שכן תמיד תיהיה מישהי (החמות, בעלת האינטרס לטובת בנה כמובן) שתרצה דריסת רגל בביתכם, בהחלטות שלכם כזוג ובכלל בדרך בה אתם (ורק אתם) צריכים לבחור לנהל את התא המשפחתי שלכם. כל עוד היא עוזרת ותומכת בכם, אתם הופכים לאסיריה, חד וחלק, אסירי-תודה. והאסירות הזו לא נגמרת ולא תיגמר לעולם, שכן היא תמיד תהיה שם לצידכם (לטוב ולרע). רחוק= מתוק. את חייבת (דחוף!!!) לדאוג לבייביסיטר בתשלום (תעשי בירור מבלי להיוועץ בבעלך, כי הוא ירצה לחסוך כסף ולהמשיך להישאר באזור הנוחות עם אמו), תנסי עם כל הקושי לא להיעזר בשירותיה הרבים ולנסות להסתדר לבד, בעזרת חברות, שכנות או מטפלות בתשלום, את תראי שהקושי הפיזי הזה יתגמד לעומת הלחץ הנפשי שכרוך בלתת דין וחשבון לחמותך על כל צעד ושעל. נסי לשוחח עם בעלך ולהבהיר לו מה החסרונות גם במגורים קרובים לאמו. הייתי מציעה לך לצפות בקלטות של הרב אבנר קוואס בנושא שלום-בית, עם בן זוגך (לא להיבהל מהמילה "רב"- הוא חכם, שנון ומצחיק, ממש סטנד-אפיסט). בייחוד בפרק של "התערבות המשפחה". בהצלחה. ספרי מה עשית.

אם כבר עסקינן בעדכונים....מה חדש אצלך ?

אין שינוי רב. עובדת חזק מאד על הקשר ללא תמיכה מקצועית, נוחלת הצלחות קטנות בצעדי נמלה, לעיתים קרובות עצובה ומרגישה בודדה, מנסה להינות ממה שאפשר, חושדת כשצריך (ואולי גם כשלא צריך), בקיצור- ממש לא בשיא תפרחתי. מחכה לפריצה הגדולה... ומה איתך? עדיין לא שיתפת בסיפורך!