מה עלי לעשות ?

אני מבין שאת מחפשת מה לא בסדר איתך, והשאלות הקשות האם והאם והאם,,, מטריפות את דעתך, אז הרשי לי לומר לך כמה מילים,
ראשית כל שאפו על 20 שנות נישואין, כל הכבוד שהחזקתם מעמד עד כה, זה בכלל לא מובן מאיליו,
וכדי שתפנימי את הכללים הבאים:
1 את לא אשמה במצב שנוצר, נקודה.
2 את חייבת לשבור שיגרה, ולצאת בכוח מהבית,
3 הגיע הזמן להבין שהחיים לא בשליטתנו כלל,
4 הבחירה כיצד לקבל ולהעביר את החיים הלאה תלויה בנו בלבד,
5 מה שהיה מת, העבר אין,
6 העתיד בידיים שלך, את בוחרת כיצד לחיות אותם,
7 כמו בכל אירוע טוב או רע, צריך להפיק לקחים, ולהיבנות ממנו,
8 כל אדם עובר משבר כלשהוא בחיים שלו, השאלה היא איך הוא מתגבר ויוצא מחוזק מזה,
9 יש לך הזדמנות לצמוח דווקא מתוך הכאוס שנוצר, דבר שלא היה מתאפשר ללא המקרה,
10 גם בימים הכי קשים, אל תוותרי על העקרונות שלך,
11 מותר לך לבכות, להתעצבן, להראות חולשה, לפרוק, אבל לא להתפרק !
12 תמשיכי בטיפול, רק אם זה עושה לך טוב,
13 תבדקי אפשרות לטיפול פרטני בבעיות שלך, ברצונות שלך,
אם יש שאלות אני כאן,
בהצלחה
בני

קראתי והזדהיתי עם כל מילה. אצלי זה קרה אחרי 13 שנות נישואין. הכתובת תמיד על הקיר ואנחנו בוחרות שלא לקרוא אותה. אי אפשר להאשים אותנו, האמת היא לא קלה. וזה כואב. גם אני עדיין לא התאוששתי ואם יש רגע שבו אני שוכחת מיד אחריו מגיעים עוד 10 רגעים שמזכירים לי הכל. נתנו לי כאן הרבה עצות, כולן חכמות וכולן טובות ומה שברור לך כשאת מייעצת לאחרים קשה לי שבעתיים כשמדובר בך. אני חושבת שצריך להתייחס לזה כמו אל אבל. גם כאן צריך תקופת הסתגלות כדי להבין ולעכל. מותר לשקוע. להתכנס ובסוף גם יבוא לך הכוח להחליט ולעשות מעשה, כל מעשה. תמיד אפשר לקום וללכת, זה מה שאמרתי לעצמי. בעלי יודע בשלב זה שאני איתו רק מתוך שיקול קר של ביית וילדים. אין כאן אהבה, לא כרגע. אולי בהמשך היא תגיע אלי ממנו או ממישהו אחר אני חושבת שאז אדע יותר.
*
*
חיבוקים.