הילדה קלטה

תראי. זה נורא תלוי באוירה שהיתה בבית לפני הגרושין.אם האוירה היתה מדכאת אז זה יותר קל להם אבל אם הכל נגמר בפיצוץ גדול ופתאומי אז זה קצת יותר בעייתי.ילדים קטנים בדרך כלל מאשימים את עצמם בגירושי ההורים. הם שוכבים במיטה ומנסים לחשוב מה הם עשו שגרם לזה. אבל בסופו של דבר הם משלימים עם זה וממשיכים את החיים. זה אמנם משאיר צלקת לא קטנה באישיות שלהם אבל בסופו של דבר איך שהוא הם מתגברים. לגבי הבת המתבגרת אני לא חושב שהיא מאשימה את עצמה אבל בסופו של דבר היא תבין שהמאהבת היא לא "ידידה טובה של אבא". אבל זה בסדר. את עשית הכל נכון. תני לזה זמן. הכל יסתדר

טוני שלום!
בהחלט פעלתם נכון בכך שקיבלתם את ההחלטות יחד. אך מרגע שהחלטתם לא לספר את כל האמת ולהיפרד, חשוב שתמשיכו לכבד את ההחלטה וגם אחד את השני. כל זמן שלא תשתמשו בילדים באופן מניפולטיבי אחד נגד השני הם לא יהיו מבולבלים ממסרים שונים ולא ייפגעו. (את כועסת ופגועה, אבלחשוב שהכעס שלך כלפיו לא יעבור דרך הילדים)
דאגתך לילדים ברורה וחשובה, פרידת הורים תמיד כואבת וקשה עבורם, את הכאב לא תוכלי לחסוך מהם. אבל תוכלי לנטוע בהם את הביטחון שאמא ואבא תמיד יאהבו אותם ושתמיד תהיו שם עבורם ותדאגו להם.
כל זמן שתמשיכי להעניק אהבה, להיות אוזן קשבת עבורם, ותסבירי ללא פחד שיש החלטות השייכות לעולם המבוגרים ואין להם שום קשר אליהם, ילדייך ירגישו בטוחים ואהובים ויצליחו להסתגל למצב החדש טוב יותר. בהצלחה!