לכל חברי המנוסים....

אני מבינה ומזדהה עם כל מילה שכתבת אבל לצערי כעת אין הרבה מה לעשות. אם בעלך חזר לדרך הישר, תני לזמן לעשות את שלו ואל תפספסי את ההזדמנות הזו. אני חושבת שהוא מתרגז כשאת שואלת בגלל הרצון שלו לשים את זה מאחור. הדבר היחיד שאת באמת צריכה לבדוק זה אם בעלך באמת חזר למוטב. תשאירי עיין אחת פקוחה ועירנית. לגבי ההיא: זה קשה, אבל עם הזמן הצורך או הדחף לראות מה איתה ילך וידעך. לצערי הוא לא יעלם לגמרי. אני עדיין בודקת מה שלומה 6 שנים אחרי. בודקת ומתרגזת. אבל זה לא נמשך הרבה זמן. תנסי לעבוד על עצמך ולהפחית את התדירות שבה את בודקת מה איתה ואל תדברי עליה עם בעלך. אם יש משהו, הוא כבר יצוץ מעצמו. תנסי ליהנות ממה שיש.

6 שנים אחרי??את עדיין חושדת??ובודקת??איך אפשר לחיות ככה???

ליאת שלום
אכן 6 שנים זה הרבה זמן אבל כניראה שאלו הם חיינו...
בכל מקרה זיכרי שכל פעם שאת שואלת את בעלך שאלה את נוגעת לו בנקודה
קשה וכואבת ולא לא מה שמיד חשבת שקראת את הדברים.
בואי נאמר שהוא באמת מצטער בואי נאמר שבאמת כואב לו שפגע בך וסיכן את כל עולמו...
בואי נאמר שהוא כועס על עצמו,לא מבין איך זה קרה לו, קשה לו עם עצמו.
האם דוגמאות אלה לא מספיק טובות בשביל לגרום לאדם לא לגעת בנושאים מסויימים בחיים?
האם יכול להיות שתחושתו היא של פצע שנפתח ובכל פעם מדמם מחדש?
מניסיון האמון לא חוזר אף פעם להיות כפי שהיה הביטחון גם לא אבל ברגע שהחלטנו
לתת הזדמנות ולהמשיך קדימה ברגע שהחלטנו ( כל אחד לעצמו ) להתמודד ולסלוח
אנו צריכים לעשות את זה עד הסוף ולא לא בשביל הצד הבוגד אלה דוקא בשביל הנבגד
אשתי התאהבה באחר וזה כאב,כואב ויכאב כניראה תמיד אבל היא גם בחרה להישאר איתי
בחרה בי מחדש וכואבת יום יום את שעשתה וניראה לי שכך גם בעלך.
דבר נוסף בקצרה יכול להיות שבעלך נפל בגלל משהו שנשאר פתוח מהעבר ? משהו שבמשך השנים
ניראה לו אולי כפיספוס כלא סגור ואילו כיום הוא מבין שהוא מאושר עם מה שיש לו בבית ?
הרבה בריאות

ליאת ,

קודם כל זה יפה שבעלך משתפר ביחס אלייך וביחס לילדים -זו כבר התקדמות גדולה.

הדבר הזה שמפריע לך -לצערי הרב ימשיך להפריע לך... זה לא ממש ירפה ממך
אבל , ככל שהזמן עובר זה ידעך........
תפסיקי לתעניין בה -פשוט תרפי... אני יודעת שזה קשה אני יודעת שבה לך לפוצץ אותה אני יודעת שיש לך חשק לנקום בה על כל הסבל שהיא גרמה לך ולבני משפחתך . אבל את חייבת להוריד אותה ממך. ברגע שאת חושבת עליה וכל יום היא בתודעה שלך אז את בעצם משאירה אותה בניכם. את מחייה אותה . ברגע שאת תשכחי ותרפי גם לאט לאט זה יעבור אליו....
תפסיקי לשאול עליה (למרות שזה מה זה מפתה -עד היום אני רוצה להמשיך לשאול כל מיני דברים את בעלי אבל אני סותמת את פי-אתה חושב עליה? מה דיברתם ? בהתחלה כל הזמן הייתי מעלה אותה בשיחות בנינו ומדברת עליה . וכל הזמן היו מיעצים לי אומרים שזה לא טוב מה שאני עושה תנסי להתאפק ולא הצלחתי הייתי חייבת - עד שלאט לאט הבנתי שזה לא תורם למצב להפך וגם הצורך הזה ירד לי) אל תתני לה במה בבית. מבחינתך הכלבה לא קיימת. זה לא יקרה ביום אחד ,אבל ברגע שתייצרי חויות משותפות עם בעלך.. ברגע שתמשיכו להתקרב אחד לשני - את פחות תדברי עליה,היא פחות תתפוס חלק בחייכם.
מידי פעם הגברת תמשיך לצוץ לך -אבל תתני לה חלק משמעותי ורק מידי פעם....

כמו ששמחה כתב (למרות שלי זה היה קשה לשמוע-כשבעלי אמר לי את זה) הוא בחר בך מחדש...
וכמו שאביבית כתבה - שתמיד העין שלך תהיה פתוחה . (כי את התמימות שלנו לקחו..)

נראה לי שאנחנו הנשים צריכות לקיים קבוצת תמיכה לנשים נבגדות - להפגש ,לעזור ולהעצים אחת את השנייה......

שיהיה בהצלחה
תמשיכי להתחזק ולתקרב

אני ממש מרוגשת כל פעם מהעזרה שלכם.לא הלכתי לייעוץ ובכל זאת שרדתי וזה רק בזכותכם בעלי הנסיון.שירי אני מודה לך ואני מרגישה שאת החברה הכי טובה שלי.את כאן שאני נמצאת.שיהיה לכם חיים מאושרים.ויסבלו להם כל המניאקים.

ליאת, בחרתי הפעם לענות קצת אחרת ..

"אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים, וביניהם מתנהלת מלחמה שאינה נפסקת לעולם. הזאב האחד, הוא זאב הרוע, הכעס התסכול, הקנאה, העלבון... והזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, התקווה, התמיכה...
שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה סבא?
ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו"

ליאת היקרה! לנוכח סיפורך, מה שנותר לך לעשות, הוא לבחור במה את רוצה להזין את ליבך. בהצלחה!