עצה לקראת גירושים

אם את רוצה לעבור את התהליך חלק וללא משקעים, לכי לגישור.
בית המשפט מעודד את ההליך הפשוט והזול הזה.
את מאשרת את ההסכם בבית המשפט בכמה דקות,
ויוצאת לדרך חדשה.
לגבי ביתך, תשכחי מכל מה שכתבת עליה,,, צריך רחמי שמיים מרובים שהיא תמשיך להיות כמו שציינת שהיא מלאה שמחת חיים וכו',
קחי בחשבון שזה עלול לשנות לה את ההסתכלות על החיים בכלל ועל זוגיות בפרט. כך שאין מנוס מלגשת ליעוץ פסיכולוגי בשבילה,

יחד עם זאת מדברייך עולה כי ילדי כל הגרושים הם חסרי שמחת חיים, בטחון ואינם חברותיים.
האומנם?
משום מה קשה לי להאמין בזה.


אין לי ספק שהיא תעבור משבר מסויים.
יחד עם זאת יש לה שני הורים שאוהבים אותה. בין אם הם ביחד ובין אם לאו.
אני מניחה שבמשבר עצמו היא תחווה תחושות שליליות מסויימות, אני וגם בעלי יחד נעזור להו לעבור את זה בצורה הכי טובה כך שהיא תחזור לעצמה כמו שהיא.
מה גם שאני יסתייע בייעוץ מקצועי.

אני ובעלי בהליכי גירושים וכבר לא חיים יחד. סיפרנו לילדה לאחר התייעצות עם פסיכולוג ילדים. אחד הדברים הראשונים שהוא אמר לנו זה שהכל תלוי בגישה שלנו. הכוונה הייתה שאם אנחנו בינונו ניתןלילדה תחושה כי קרה דבר נוראי ככה היא גםתגיב לזה.
הפסיכולוג הסביר לנו שיש לתת לילדה תחושה שלא קרה שום דבר נורא. בסופו של יום יש לה שני הורים בריאים שאוהבים אותה מאוד ודואגים לה מאוד. דבר נוסף שהוא הדגיש זו החשיבות בשיתוף הפעולה בין ההורים כלל ולעניין הילדה בםרט. יש לכבד אחד השני בכל ההליך וגם בהמשך כדי הילדה לא תרגיש במתחים ובכעסים (אשר תמיד יש כי המדובר בכל מקרה בהליך מאוד קשה ומורכב). אני חייבת להגיד שהיום, כבר מס' חוחדשים לאחר הפרידה, הילדה מתנהגת למופת, אין כל שינוי בתהנהגות שלה, היא מאושרת, שמחה, חייכנית כפי שהייתה גם קודם.
המלצתי היא לפנות לפסיכולוג ילדים שיתן לכם את הכלים לצלוח את השיחה הזו.
אגב, לפי הפסיכולוג השיחה צריכה להיות כמה שיותר קרוב למועד עזיבת אחד הצדדים את הבית ולא לפני.
בהצלחה!

שלום לאמא של,

האם את ובעלך בדקתם אפשרות של פניה לאיש מקצוע?טיפול /ייעוץ זוגי לפני שהגעת למסקנה ש'זה בלתי נמנע'?
.אין ספק שבמידה שזה לא בריא לגדל ילדה באוירה עכורה של מריבות קשות, מתח וחוסר ודאות.
עם זאת,לא רצוי לשתף אותה בכל התכנים והכעסים שביניכם, ובודאי שלא ליצור עימה קואליציה מול בן הזוג.יש להימנע ממריבות ומאבקים קולניים המלווים באלימות מילולית ו/או פיזית בנוכחותה.
כן אפשר לומר כי אמא ואבא לא מסתדרים ביניהם,והם קיבלו החלטה להיפרד ואין זה באשמתה.
כמו כן, חשוב לספר לילד על ההחלטה להתגרש בהתאם לגיל ההתפתחותי שלו, ובשפה שתהיה מובנת לו.

בהצלחה!
מיכל פאטל-יועצת משפחתית וזוגית.

הארגונים הפמיניסטיים הצליחו לנטוע ברובנו את ההרגשה וה"וודאות" שהאישה היא תמיד החלשה, הסובלת, הלוקחת על עצמה את כל הנטל, וזקוקה להגנה ולתמיכה. ולא היא ! כמו שבזוגיות קיימת ישנם שניים, כך גם בזוגיות מתפרקת. והסבל הוא נחלת שני ה'צדדים', ואף פעם לא בטוח שדווקא האישה סובלת יותר מהאיש. לפעמים ההיפך הוא הנכון, במיוחד באותם המקרים שבהם יוזמת הפרידה היא האישה, והאיש הוא הנאלץ - לא פעם בעל-כורחו ולמרות אהבתו ורצונו להמשיך בזוגיות - 'לקחת מרחק' מבת-זוגו, בגלל אינטרסים או רגשות שהם שלה בלבד ! אפילו כאשר האיש מנסה לחזר אחרי בת-זוגו שיזמה את הפרידה, כדי לחזור ולהיות איתה והיא איתו - החוק היבש רואה בחיזור שלו, אם רק תראה זאת כך האישה ותתלונן עליו במשטרה - הטרדה מאיימת, שנגזרים ממנה צוי-הרחקה, מעצרים והגשת כתבי-אישום. זהו ההישג המרשים שהשיגו ארגוני-הנשים והתנועה הפמיניסטית בעשרות השנים האחרונות. ממאבק ראוי וצודק לשוויון זכויות, הזדמנויות וכוח, הן הצליחו ליצור מצב שבו האיש הוא הנחות והמדוכא. הגיע הזמן שיקום רב גדול כמו רבנו גרשום מאור הגולה לפני יותר מ-1000 שנים, ויוציא תקנה, שאין אישה יכולה להפרד מבן-זוגה כנגד רצונו, כמו התקנה הקיימת שבאה להגן על הנשים מפני שרירות-לב הגברים).

טעיתי בהקלדת הכותרת, ואודה למנהל/ת 'הפורום' אם יתקן במקור.