תשוקה

אז הנה סיפור..
רקע: 12 שנים של נישואים, 3 ילדים מקסימים, איש אחד ואישה אחת (מכירים מהגן...אהה.. הי-סטוריה).
אחרי 3 לידות והרבה מסירות כלפי הבית והמשפחה שמתי את עצמי במרכז- חדר כושר, תזונה לימודים וכו' ואני מרגישה רעננה ומלאת מרץ. אמרתי לו - לאיש היקר שלצידי כל כך הרבה זמן,
שאני רוצה "לטעום" משהו אחר. היתה הסכמה הדדית שאחרי כל כך הרבה זמן ההרגל החליף את התשוקה וכן - משעמם! החלטנו יחד שהפתיחות והכנות חשובים וכן, חשוב שנרגיש טוב ולא נגיע למצבי מירמור. אז זו הקדמה..

וברשותכם אעבור לפרק ב' של הסיפור:
היכרות בחדר כושר עם בחור הצעיר ממני ב-11 שנים מוציאה אותי מדעתי. אין ספק ששנינו מרגישים משיכה גדולה אבל כאשר סיפרתי לו את שאני מרגישה כלפיו (באומץ מטורף, אין לי מושג איך העזתי) הוא היה נבוך ומבולבל ואמר שהעובדה שאני נשואה לא מאפשרת לו לזרום בכיוון. אמרתי לו שאני מכבדת את ההרגשה שלו ושיהנה מהטפיחה על האגו ובלי יסורי מצפון.
חשבתי אוקי לא נורא ממשיכים הלאה.. אבל
הוא לא יוצא לי מהראש מה אני לעשות?? לעזזאל..

זהו חייבים תקופת גמילה אמרתי לעצמי ובחרתי להתעלם ממנו בכל פעם שאני רואה אותו וזה קשה....כמה שזה קשה לי.. הוא ניסה ליזום שיחה כמה פעמים אבל הגבתי בקרירות (כמה קשה להגיב בקרירות כשאת כולך בוערת..)

היתה תקופת רגיעה למשך זמן וזה היה נפלא. סוף סוף יכולתי לתת לראש לנוח..
ואז יום אחד (סיפור על צירופי מקרים) אני נוסעת לבד ופתאום אני מתחילה לחשוב עליו בלי שום אזהרה המחשבות הופעלו באופן עצמאי.. ובדיוק באותו זמן ברדיו הקריינית אומרת: "תודה ל.. ול.. על הדיווח..." מה הסיכוי שהשם של שנינו יאמר יחד בדיוק כשאני חושבת עליו??
"הנה, זה שוב מתחיל" אמרתי לעצמי הלכה לה תקופת הגמילה..

ואתמול הוא ניגש אלי בזהירות ושאל לשלומי: "לא דיברנו 3 וחצי חודשים" הוא מוסיף בנשימה אחת.
אמרתי לעצמי: "וואו - הוא סופר חודשים מה לעזזאל קורה?" אח"כ הוא סיפר גם על חברה חדשה שיש לו אז בכלל יצאתי מבולבלת מכל העניין.

ולשאלה-
מה קורה לנו מבחינה פיזיולוגית בעת משיכה למישהו? האם זו בעצם התמכרות להרגשה שנגרמת כאשר אנחנו מרגישים תשוקה כלפי מישהו? מי אשם? ההורמונים?
איך אפשר לעצור את זה? (ואני לא מוכנה להפסיק ללכת לחדר כושר!)
אשמח לעצה או סתם תגובה מעודדת.