שאלה לא הגיונית

אני לא באה להתייחס כדי להטיף מוסר
אני עומדת בנעליי אישתך היום, בשינויים מסויימים
חשוב לי לומר לך דבר מה, ואני מקווה שתבין ואם לא הצלחתי לעזור לעצמי אולי אעזור לאחרים, וגם זו נחמה
קל לדבר על ריקנות בנישואים. זוכר את ההתרגשות בהתחלה, כשהכל חדש??? יש דברים שלא ניתן לחוות שוב, עובדה!!! את ההתרגשות הזו של החדש השונה הלא מוכר, מביך מעט מרגש, אפשר לקבל רק ממשהו חדש, זו לא סיבה טובה לחפש כל הזמן, צריך להעריך גם את ה"ישן" ה"משומש" ש"שירת" אותך עד עתה (הכוונה כמובן לא לשירות כמשרתת אלא מה שהיה קיים ו"בשימוש")
בחיים האמיתיים מה לעשות, יש הרבה דברים שמקשים, שיגרה, ילדים, עייפות, חובות (לאו דווקא כלכלי, חובות במובן דברים שמחוייבים לעשות) ... קל להיכנס לשיגרה בלי התרגשות... עם המאהבת יש לך את ההתרגשות, התרגשות מסוג שתמיד תהיה שם בגלל הסוד, היחסים איתה תמיד יסבבו סביב הנאות ובילויים כיף צחוקים שמחה ואינטימיות, כמובן שאם תתגרש ותתחתן עם המאהבת - תגלה מהר מאוד איך מגיעים לריקנות...
לא טוב לך, היה עלייך לדבר עם אישתך, לצאת מהקשר אם אין פתרון, לנסות להשקיע ולהכניס תוכן לריקנות... אפשר למלא אותה צריך לרצות. יש סיבה שהתחתנת איתה, יש זכרונות חוויות היה שם משהו פעם... אם היית משקיע באישתך מאת ממה שאתה משקיע במאהבת, שוב, לא רק חומרית, יותר נפשית, היית מגלה איך הריקנות התמלאה לה.
בגידה היא דבר נורא, אתה גוזל מבן הזוג הכל, שום דבר אינו אמיתי, זה רצח של הנפש, זה משפיל ומתסכל, ואין סיבה לפגוע כך באדם שהיה לצידך אפילו אם האהבה איננה שם, ולא בכך מדובר, אלא בריקנות כפי שתיארת, מדובר באדם שפעם הייתה לו משמעות עבורך, שעברתם כברת דרך יחד, ואתה מעניש אותה, בלי שהיא יודעת אפילו מה עשתה ונתנה לה הזדמנות להגן על עצמה, וזה עונש חמור ואכזרי בכל קנה מידה, ולמה? כי היא אנושית, כי החיים קרו לכם???
אני לא מנסה להטיף לך, אני לא מכירה את מערכת היחסים שלכם,קשה לי לרשום את הדברים, אבל אני נקרעת...
היום, במקום אשתך, איני יכולה אפילו לענות לך אם הייתי רוצה לדעת שתתוודה יהיה טיפול ושיקום תוך השקעה אמיתית ובקשת מחילה, או אם הייתי מעדיפה לא לדעת, ופשוט תשקיע את כל כולך בזוגיות, איני יודעת, הבורות היא ברכה לעיתים... לא יודעת
אבל תתרחק מהמאהבת (אני לא מדברת על זה שמבחינה הלכתית היא אישה נשואה והיא למעשה אסורה על בעלה ובועלה, עלייך ועל בעלה, מדובר בעניין חמור מאוד מבחינה הלכתית)
ומה שלא תעשה, אם החלטת לתת הזדמנות ולזכור לזוגתך את חסד נעוריה, תעשה את זה מכל הלב, תן לה להרגיש ולהבין שאתה כמהה אליה
הלוואי ותגיעו לשלום בית

הקשר עם המאהבת לא בא משעמום, או כי לא היה לי משהו אחר לעשות. הוא בא כי היא מילאה חלק מאוד חשוב שהיה חסר לי - אהבה. היה חסר לי מבט של מישהי אוהבת, ליטוף מרגיע, חיבוק אמיתי, תמיכה. משהו שאף פעם לא היה לי עם אישתי, גם לא בהתחלה.
האהבה שלה הרגישה אמיתית, וזה עוד לפני שהקשר הפך מיני. ובעניין המין - היו מספר מפגשים בודדים, מהוססים מאוד לשנינו, וקשים לשנינו.

אני מסכים שבגידה זה דבר נורא. זה לא ייקרה שוב, במיוחד לאור העובדה שאני כרגע בשפל המדרגה מבחינה נפשית, ולא אסכים לחוות דבר נורא כזה שוב. אחרי כ"כ הרבה זמן מת, שכחתי מה זה לאהוב, ושכחתי מה זה עושה לי. זה הרג אותי, את המשפחה שלי וברור לי שגם למאהבת זה לא עשה טוב. כולם נפגעו, ואני ממש לא צריך את זה יותר.

הבעיה היא - שאני לא מצליח להוציא אותה מהראש!
אנחנו עובדים יחד, אי אפשר לא להתראות מדי פעם, וכל פעם שהיא מביטה בי אני פשוט מתפורר. היא יודעת מה עובר עלי (אני די שקוף), וכנראה בגלל זה לא משתפת בעובדה שהיא בהריון. אני יודע שזה מטומטם לחלוטין, ואין לי שום זכות על החיים הפרטיים שלה, אבל לעבור מאינטימיות גדולה (ואסורה) לקרירות נוראית כזו (כמו שיש לי עם אישתי), זה גומר אותי.

אני מרגיש כאילו היא לקחה מה שיכלה מהקשר שלנו, התחזקה ועברה הלאה. ואני נשארתי עם חור ענק בלב, על סף דמעות כל הזמן (אני טיפוס כזה רגיש, מה לעשות), וייאוש גדול מאוד.

התמונה שלה עם בעלה לא יוצאת לי מהראש, במיוחד עכשיו שאני יודע מי היא, וכמה היא יכולה להיות מדהימה. אני פשוט מקנא, קנאה ירוקה ומגעילה שמתאימה לילד בן 15.

לקח אחד למדתי, וזה לא יקרה לי שוב. אבל הצלקת הזו כנראה תישאר איתי המון זמן.

שלום לך,

אני בהחלט מבינה ומסכימה עם דאגתך לגבי העתיד (ןלאוו דווקא לגבי הבחורה מהעבודה)עם רעייתך ןהזוגיות ביניכם.במשך שנות הנישואין מתחילה להיווצר שחיקה ביחסים אם לא משקיעים במערכת ומזינים אותה.כל כך יפה ניסית (ואולי אף הצלחת) לעזור לידידתך מהעבודה לשפר את היחסים עם בן זוגה -מדוע לא תעשה זאת עבור ביתך שלך? כפי שציינת ישנם חסכים (יתכן שאף לרעייתך) -אולי כדאי לפתוח את השחיקה הנורמטיבית והריקנות לשיחה כינה ועמוקה.
אם אתה מתקשה לבטא עצמך עימה, או לא מצליח להגיע עימה לתיקשורת ברורה ומניבה פירות- אמי ממליצה שתיפנה לאיש מיקצוע כמו מטפל /יועץ לזוגיות.
אני לא ממליצה לעזוב מקום עבודה כל כך טוב ומתגמל כפי שאתה מציין, תתרכז בעבודה ותשקיע את מירצך והאנרגיות שלך בשיפור וטיפול הקשר הזוגי עם רעייתך.

שיהיה לך בהצלחה!
מיכל פאטל.

אני כל כך מרחמת עלייך ...
קשה לך... אתה מאוהב את כלות

גם לך אני אומרת תתעורר מהפנטזיה. הכל בראש שלך. לא מצאותי לא אמיתי.
כל אחד\אחת היה נחמד עם היה לו מישהי\מישהו מהצד שהיה מדבר איתו והיו מקטרים ביחד על הבעל על האישה ... על הקשייים .. על החסכים.....

תתפכח. אתה לא ילד בגיל ההתבגרות. יש ךל משפחה יש לך ילדים. יש לך אישה - שאמרת שהיחסים בניכם לא נוראיים. יש לך ריקנות -תמלא אותה (אבל לא בבגידה) - תעשה דברים טובים לאישתך - תקנה לה דבריםפ יפים.תויצא אותה תפתיע אותה. ולאט לאט תראה כמה היא תחזיר לך...

"התחושה שאשתי לא באמת אוהבת אותי במלוא מובן המילה, ואין לי שום יכולת להסתמך עליה שתבין אותי, למרות שניסיתי להסביר לה מה אני מרגיש (כמובן שלא אמרתי כלום על הבגידה)...."

אני לא קונה את המפשט הזה - תתחיל להקשיע באישתך ובזוגיות הזאת ותראה את הרווח הגדול. תגלה שאישתך אוהבת אותך וגם מבינה אותך (כי קל להגיד היא למבינה אותי רע לי ...)\
אתה לא מסכן... היא המסכנה כנראה שהתחתנה איתך. ואתה מבין אותה. אולי גם לה יש ריקנות.
מה אתה עושה בשבילה בשבילכם.?

אני שמחה מאוד שהאישה האחרת מסתדרת עם בעלה...
תתחיל גם אתה להסתדר עם אישתךך ותפסיק להתבכיין....