כולם אותו הדבר.......

לפעמים אני כותבת פה ורוצה לשמוע עצות של אחרים ,מה כדאי לעשות וכו'
הפעם שנכנסתי כדי לכתוב קראתי את ההודעות, ואחרי שקראתי סיפורים ובעיות של אחרים אני מבינה עד כמה הבעיות שלי קטנות ומצומקות לעומת בעיות של אחרים.
היה לי חבר במשך 4 וחצי שנים אני בת 24 והוא בן 29, לאחרונה עלה הנושא שהוא לא רוצה להתחתן
אז נתתי לו את ההזדמנות לבחור מה הוא רוצה לעשות עם הקשר כי הקשר לא מתקדם לשום מקום
ההחלטה שלו הייתה להיפרד כי הוא לא רוצה להתחתן
בימים הראשונים קיבלתי את זה ממש קשה אבל ככל שהזמן עובר אני כועסת ומאוכזבת יותר, מעצבן אותי שהוא תמיד אמר "אני מאוהב בך ואם אני לא יתחתן איתך אני לא יתחתן בחיים" אז איך פתאום שאתה צריך לקבל החלטה אתה קם והולך?איפה כל האהבה שלך? ,אני כועסת על עצמי וגם עליו כי נלחמתי עם כל כך הרבה אנשים כדי להיות איתו (עם אמא שלו, חברים שלו, אבא שלי ועוד הרבה) והוא לא מוכן להילחם עלי פעם אחת מסכנה!!! אם באמת הוא היה אוהב אותי כמו שהוא טרח להשמיע את כולם ולהגיד לי כל הזדמנות, הוא לא היה מוותר עלי כל כך בקלות...
אני לא חושבת שאפשר להכריח מישהו להתחתן אבל למה משכת את הקשר כל כך הרבה זמן אם אפילו לא הייתה לך כוונה?
הגעתי למסקנה לאור כל מה שעובר עלי וכל מה שקראתי פה בפורום : שעדיף להתחתן ולא כשמאוהבים באותו אדם אלא אוהבים אותו, כי אז אולי עוצמת הפגיעה תהיה פחות כואהבת!!!
מהיום אין אצלי מושג כזה אהבה,אהבה זה שם נרדף לכאב לב!!
הייתי רוצה להאמין שהוא יחזור אבל מה הסיכוי שזה יקרה?! אני חושבת שקלוש.
גברים זה עם מכוער מבפנים!!! הם רקובים מהשורש, ולמצוא כאלה שלא רקובים זה לא קל.
הם בוגדניים, אנוכיים, וכל ההמעלות הרעות שיכולות להיות באדם נמצאות אצל הגברים.
מקווה למצוא את המקום שיהיה לי בו שקט נפשי ואושר ומאחלת את זה לכל אישה שהתחתנה/ יצאה עם בהמה.....