בגידה

אני חייב לציין שאת נשמעת שקולה ורצינית, רואים זאת דרך יכולת הניתוח הקר (במקצת...) אבל היטבת להעביר את תחושותייך בכישרון רב,
דנה. אני לא מקנא בך, אתחיל רק בנחמת טיפשים שאכן זו מגיפה שפשה לה בציבור כולו, והתירוצים דומים וזהים ממקרה למקרה, משבר גיל 40,,, טיפול בילד ע"ח הבעל, וויכוחים על חינוך הילד, פתאום צד ג', כוח נסתר שלא היה כאן קודם מגיח לו ושובר את ההרמוניה שהייתה קיימת מאז ההכרות,
הבעיה היא שלא מכינים אותנו מראש לסיטואציות מסובכות שכאלו, התרגלנו לחיים יפים מלאים רומנטיקה, ללא דאגות ויש תחושה ששום דבר לא יכול עלינו,
ואז מגיע השינוי, הבעיות מתחילות, וכשלא הורגים אותם בזמן הם תופחים וגדלים, ואח"כ כבר לא זוכרים מה קדם למה,
כל אדם נולד עם חסר של צרכים כמו חום, אהבה, הערכה, וכו' את הצרכים הללו אנו מקבלים במנות גדושות מיום היוולדנו, ובדרך כלל פוחתים והולכים יחד עם קצב הגדילה שלנו, ולפעמים אנו חשים זאת בכאב שמישהו אחר במשפחה מקבל אותם, כמו אח שזה עתה נולד, או ילד חריג שדורש תשומת לב מיוחדת, אז כשזה קורה אנו מחפשים אלטרנטיבות כמו חברים, הורים של ילדים אחרים, מורים וכל גורם שיכול למלא את צרכינו מתקבל בברכה כמושיע, כמתבגרים אנו שוב מחפשים מישהו שייענה על הצרכים הללו, ולפי זה חורצים את גורל השותפות אם ואיך תהייה,
א ממה--- לא תמיד הבחירה נכונה, ומסתבר שמילוי הצרכים נעשה מתוך שיקול אגואיסטי ויצרי, והדחף לרצות היה ממניעים של תאווה , קוראים לזה שלב ההתאהבות,
אצלכם השלב הזה התארך והתקיים באופן נדיר הרבה מעבר לזמן הרגיל, וזה לכשעצמו מבורך,
אינני יודע כיצד פתרתם סכסוכים, כי לא ציינת אם היו כאלה,,,
לכן זה היה טבעי שעם כניסת גורם נוסף לקן המשפחתי תוצרנה בעיות, ואני מנחש שעוד בתקופת ההיריון היו לכם קשיים, הצד הטוב בסיפור, שמרבית הזוגות יעברו סוג של משבר במהלך ההיריון הראשון לפחות, או לאחריו, והחכמה היא לעבור את זה ביחד, ולדעת להתכונן לשינוי, ולמצוא את שביל הזהב שכולם יהיו מרוצים,
גם בנושא החינוך לרוב יש חילוקי דעות בפרט בזוגות מעורבים, או שבאים מתרבויות שונות, כך שניתן לפתור את כל זה בהדברות וברצון להגיע לעמק השווה,
כל זה כתבתי, רק כדי להאיר את עינייך שהכול פתיר, ואתם זוג זוגי כמו שכתבת, רק שחסרה לכם הכוונה בכמה נושאים וחבל, כי אתם נשמעים מאוהבים ומוכשרים,
בנושא הבגידה אני מציע לך לקרוא את השרשורים הרבים שנכתבו בפורום ע"י כל החברה פה,
אין ספק שאת זקוקה לאוזן קשבת,
גם אם אפשר לדעתי ומניסיון, לעבור משבר כזה ועוד לצמוח ממנו, (נשמע לך כרגע הזוי אבל תאמיני לי שאני יודע על מה אני מדבר,,,) קחי בחשבון שאלו הם ימים קשים לעיכול, המחשבות, האשמות, ההלקאה העצמית שהיא לחלוטין מיותרת, ולא מובילה לשום תוצאה, אלא להיפך,,, כי אין זו אשמתך כלל, הזוגיות שלכם עלתה על שרטון, ועל שניכם ביחד לשפר אותה ולתחזק אותה על בסיס יום יומי,

(אני קצת מפוזר במוח כעת, עבר עליי יום קשה, ומה שאני כותב זה סוג של עזרה ראשונה,)
כל מה שאת צריכה זה לעשות לך סדר בראש, ולבחון את צעדייך בתבונה, טוב עשית שערבב את אימך, ועוד יותר טוב עשית שלא עירבת את הוריו, תלכי בהקדם האפשרי לאיש מקצוע לבדך, ותלבני את המצב בצורה שקולה, ורק אח"כ תחליטי האם את נותנת לזוגיות הזאת צ'אנס, וכמובן מותנה בהליכה לטיפול זוגי ועקבי, עד שתרגישו שאתם מסוגלים לנהל משברים ותקשורת נכונה בבית לבדכם,
תקבלי את העובדה שייתכן והיה בניהם גם מגע, וזה לא מה שעושה את ההבדל, הכול בראש שלך,
תחפשי להעסיק א"ע במשהו נוסף שיגרום לך להרגיש טוב א"ע ולא להיות שקועה 24 שעות במה שקרה,
אל תישארי בגלל,,,
בגלל הילדים,,,
בגלל הכסף,,,
תחזקי את אישיותך ותגיעי למקום גבוה ובטוח, שאז השיקול אם להישאר או להיפרד יהיה אמיתי, ויגרום לך לעשות את מה שנכון לך, וגם ייקל מעלייך את ההתלבטויות שאחריי,,,
בהצלחה
גמר חתימה טובה

איזה עיצות אחיתופל ומסקנות על דברים שעדיין לא נאמרו.

היו חושבים ומתנהגים כמוך, מצבנו היה טוב. הייתי שמחה אם היית מטיף משנתך ברבים, מעבר לפורום זה...

סלעית יקרה,
שכחתי כמעט מקיומך.
יש לך איזה רעיון בשבילי ?

זהו? רחוק מהפורום, רחוק מהלב?! אני זוכרת את כולכם.
ולגבי רעיון... בדורנו, דור הצורך תקשורת חזותית ויזואלית כמו אויר לנשימה, הייתי מייעצת לך להגיע ישירות לטלויזיה, כך נזכה גם לראות את זיו פניך.

דנה שלום,
את כותבת כיממה אחרי שגילית שבעלך בגד בך וזה ללא ספק זמן קצר מאוד שעדיין לא ניתן לעכל בו את המצב, מה עושים, איך עושים, למי פונים ובכלל מה מרגישים..... שלב ההלם הוא שלב שאי אפשר לדלג עליו אבל הוא חולףולכן הבחירה שלך כרגע לשתוק אולי נכונה אבל לא מהסיבה שכתבת, אם יתחנן על חייו או לא זה לא העניין. מה שחשוב הוא מה את עושה ולא מה הוא עושה. נצלי את זמן השתיקה הזאת שבחרת לך כדי לעכל ולהתחיל להגדיר לעצמך את העמדה שלך בעניין. האם זה משהו שאת תיהיה מוכנה לסלוח כדי לשקם ולהמשיך הלאה ביחד. האם זהו קו אדום ששום דבר לא יוכל לכפר עליו? הגידירי לך את ההרגשות שלך עלבון, כעס, או כל רגש אחר שיש לך.
הבחירה שלך לשתף את אמא שלך היא ליגיטימית, כל אדם משתף את מי שהוא מרגיש איתו הכי נח ואם במקרה שלך זאת אמא, אין עם זה בעיה אך מה תשיגי אם תשתפי גם הוריו??
אני חושבת שהעצה הטובה שאני יכולה לתת היא שבכל צעד שאת עושה תחשבי מה את בעצם רוצה להשיג.. אם שיתוף הוריו יתן לך נחת או הרגשה שאת הבסדר והוא לא... אז לא בטוח שזה שווה את זה. הצעד שאת עושה הוא תלוי מטרה. מה את רוצה להשיג ... אם הצעד מוביל אותך למה שאת רוצה להשיג אז עשי אותו אם לא אז הוא כנראה מיותר.

אשמח לשמוע ממך כאן בפורום איך התקדמת מה עשית ומה את מרגישה.

שלום
אכן רוב האנשים כאן עברו חוויה דומה לשלך בצורה זו או אחרת.
בשלב זה אומר לך רק שהכי חשוב כרגע זה להחליט לא להחליט לתת לזמן לעשות את שלו.
כרגע לא ממש חשוב להגיד לך מה נכון ומה לא וגם במידה ונגיד לך שלא באמת חשוב לדעת מה היה שם ... קשה לי להאמין שזה יעזור לך במשהו.
דבר אחד ברור קבלי עזרה ולא מההורים התערבות ההורים עלולה להביא לאסון
שבר שלא ניתן יהיה לטפל בו תבחרי לך בעל מקצןע ולכי לטיפול.
לדעתי זכותך המלאה להודיע לבן זוגך שכרגע אין נסיעות לחול וגם לא יציאות ליליות
ושלא תחשבי לרגע על הסיכון שבהפסד מקום העבודה שלו
זה הזמן לחשוב רק עליך.
בהצלחה