לליאת היקרה תגובה....

כל הכבוד לך מקנאה בך על האומץ על המהירות שבה הגעת להחלטה . איך ? אנשי מקצוע ?, משפחה ,יעוץ של חברות? איך יודעים....
אומרים שהזמן מרפא אצלי כנראה הזמן הוא האוייב הכי גדול, ככל שהזמן עובר אני מתחילה להפנים מה עברתי וכמה גדול הכאב האובדן הבדידות והעצב שאינו מרפה.
עולות לי המון שאלות לגבי מה היה ? איך ? למה? יש לי כאב ראש חמישה חודשים כבר חשבתי שאולי יש לי גידול , הראש לא מפסיק לחשוב והלב לא מפסיק לצעוק.
איך מתגברים? מה עושים? איך מחליטים ? יש פה עוד אנשים שמעורבים (הילדים) אני לא יכולה ככה סתם באמצע החיים לישבור את הכלים הם חושבים שהכל בסדר, שבעלי ואני עברנו משבר וזה כעת מאחור....חשבתי תמיד שקל יותר להיפרד שהילדים גדולים אך מסתבר שטעיתי ובגדול ככל שהם יותר בוגרים הם יותר מבינים יש להם שאלות קורעות לגבי העתיד ,מגורים,רכבים,מי ישלם מה? אם נצתרך להצתמצם? למכור מכוניות ?לרדת ברמה? המצב הכלכלי שלנו גבוה והילדים יפגעו מאוד גם זה מעסיק אותי כי 2 הגדולים חיילים ואנחנו מחזיקים להם רכבים ומשלמים להם את כל ההוצאות בקיצור ליאת המצב לא מזהיר ,לצאת עם חברות כרגע לא כ"כ על הפרק כי אף אחת מהן לא יודעת מה עברתי ובמידה ואפגש איתן הרבה הן יבחינו גם ככה בעבודה כולם מרכלים עלי שאני עוברת משהו קשה לי מאוד ואני לא רואה אור בקצה המנהרה....