מיואשת

מדברייך ניתן ללמוד שאת יותר חזקה מכפי שאת חושבת שאת,,,
עובדה שאת רושמת את כל הבעיות שנוצרו מאז הבגידה, שמתי לב שתמיד תמיד את חותמת את דברייך ב- תודה ו- זהו, ---
אכן לאף אחד זה לא קל, ולא מבקשים ממך לשכוח ולסלוח בצורה אוטמטית, עלייך לגשת לקבלת סיוע באופן מסודר ועקבי, לדעתי את זקוקה לייועץ אישי, כפי שכתבת שאת הולכת לפסיכולוג, זה טוב ותמשיכי עד הסוף,
נראה לי שאת צריכה גם לשלב ייעוץ זוגי בייחד עם בעלך, כי הבעיה העיקרית היא בו, וכל זמן שהוא לא משתחרר, הוא משליך את כל התיסכול לתוך הזוגיות, ומי שנפגע ביותר זו את, מכיוון שאת נפגעת פעמיים, פעם אחת מעצם הבגידה שלו, ופעם השנייה שאין לך פרטנר לשבת ולדון איתו בנושא ולהגיע להבנות,
לא צריך להתמוטט בגלל מעשה לא אחראי של מישהו אחר, גם אם הוא אדם שנורא קרוב לליבך, עלייך לזכור שזו הייתה הבחירה שלו בלבד, המעידה שלו, הפאשלה שהוא עשה, ולא שלך, את אשה טובה, מקסימה, דואגת לילדים, הלוואי על כל עם ישראל נשים כמוך,
קחי אחריות על הקטע שלך בלבד בתוך המערכת הזוגית הזאת, ותבחרי כיצד את ממשיכה מכאן ולהבא,
יש לך המון אפשרויות, רק תבחרי באחת מהן, ותלכי עד הסוף,
לדעתי האישית רצוי לנסות לגשר בין הפערים שנוצרו כתוצאה מהבגידה שלו, ואולי גם על הדרך לגשר על כל הפערים שבזוגיות שלכם, אם היו בניכם, זה בריא לך ולו כאחד, ומתבקש מאוד מכורח הנסיבות, ובפרט שאת מתקשה לנהל חיים רגילים,
-
אנו מחזיקים לך אצבעות, את מסוגלת ויכולה להתגבר על כל הקשיים, ולהתחיל לחיות את החיים כפי שאת רוצה לחוות אותם
בהצלחה

שלום לי,

אשתי בגדה בי לפני 3 חודשים, (דרך אגב תאמיני או לא לאשתו של החבר שלה קוראים לי), התחושה שלך כל כך קרובה לליבי מאחר ובתקופה זו אני כמו "מת" מהלך, אני רק מחפש לדעת כמה שיותר פרטים כי כל מה שאני יודע זה כמו פאזל שאני צריך להרכיב עם אלף חלקים,
אני נלחם במחשבות של כאב וצער כל רגע, גם ביום וגם בלילה ובתחושת מחנק בלי האפשרות לחלום יום אחד קדימה, מה שמחזיק אותי זה המחוייבות לילדיי ולרצון לשקם את הזוגיות כי אני מאוד אוהב אותה אבל אני נתקל בחוסר רצון לדבר על הנושא, אני יודע שמאוד צר לה על מה שגרמה לנו ולכן קשה לה אבל אני מאמין שרק כך נצליח לשקם....פשוט לדבר ולדבר ולדבר.
אני מקווה שתצליחי לשקם את יחסייך עם בעלך, מי כמוני יודע מה את מרגישה,

הסבל לא נגמר, הגילוי אצלי היה לפני ארבע שנים, ועד היום אני מחפשת להרכיב את הפאזל, וכל חלק שמתקבל הוא כמו סכין בלב.

4 שנים זה המון זמן, את פשוט צריכה להחליט אם את סולחת וממשיכה בזוגיות, כל יום ש"נחפור" במה שקרה רק יעמיק את הבור, יש מספר דרכים לטפל בזה החל מיעוץ זוגי (במידה וקיים הרצון של שני הצדדים לשקם) וכן טיפול אישי עבורך - פסיכולוג, פסיכיאטר,לי המליצו גם על טיפול תרופתי בשביל שאוכל לעבור את התקופה בלי חרדות
אך נמנעתי מזה, הייתי אדם עם בטחון עצמי רב והכל קרס,אני מאמין שאם אדבר עם אנשים שעברו חוויה דומה אז אצליח לעבור את זה - צרת רבים חצי נחמה

נכון זה המון זמן, היינו ביעוץ זוגי, תקופה,וזה לא עזר, הם רק הקשיבו וקיבלו תמורה על כך, ואצלי המצב רק החמיר הרגשתי אין אף אחד בעולם שמבין אותי עד היום, הסיפור אצלי הרבה יותר מורכב, כי גיליתי שבעלי הוא בוגד סידרתי,אני איתו מגיל 17, וזה לא כזה פשוט לפרק משפחה, לא מזמן התחלתי טיפול תרופתי, חשבתי שהזמן ירפא, אבל זמן לא ריפא, הצלקת העמוקה תמיד תישאר מסתבר, אני מקווה שיום אחד יהיה לי את האומץ לחיות בשביל עצמי, כי כרגע כמה שזה ישמע בנאלי, אני חושבת על הנוחות הכלכלית של ילדיי.

אתם הולכים לפסיכולוגים ופסיכיאטרים, מקבלים טיפול תרופתי, על מה ולמה? מה הפחד הנורא לומר לבן הזוג הבוגד, ביי, אני לא פה חפש/י אותי לא מוכנה/מוכן לסבול לא רוצה לסבול ונוכחותך גורמת לי סבל... על איזה מזבח אתם מקריבים את בריאותכם הנפשית והפיזית? מזבח הזוגיות? בן זוגכם הוכיח לכם שהוא לא רואה אתכם ממטר ושם את כל היקר לו על הכףהמאזניים והחליט שיותר חשוב לזיין מלשמור על נאמנות ואמון. אני קורא ופשוט לא מאמין, סובלים וחושבים שיותר חשוב לשמור על הסבל?? באמת שאני לא מצליח להבין

מסכימה לחלוטין!!!!! אני פשוט הלכתי....כשהבנתי שתחושה לא תעלם והזמן לא ממש יעשה את שלו...החלטתי לא לוותר על האושר והשקט הנפשי שלי....ותאמינו לי שעדיף ככה. אומנם הילדים גדלים להורים גרושים אבל לפחות הם לא רואים דוגמא לא טובה לזוגיות בבית!!!

ניסיתי גם להתגרש, פניתי גם לעו"ד עד שאזרתי אומץ, והעו"ד הוציא לי את כל האויר, והנחית אותי לסיטואציות לא קלות, בעיקר שאני כרגע לא עובדת, ואני לא מסכנה כמו שזה נשמע, הרבה אומרים לי, חיצונית את לא ניראת אישה שעוברת משבר כה רציני, כי כלפי חוץ אני משחקת אותה עניינים כרגיל, אבל אף אחד לא יודע את הסבל שבו אני שרויה, נכון שלא בריא לילדים לראות הורים במצב הזה, אין יום שלא עוברת בי המחשבה מתי זה יקרה שאני אהיה מספיק חזקה כדי לקחת את הצעד הזה,אבל קודם אני צריכה לבנות את עצמי כלכלית, אני לא רוצה להשמע כאחת פטליסטית, אבל יש דברים יותר חזקים ממני, אני מנסה למצוא עבודה וכל ראיון עבודה כמעט סוגרים בפני את הדלת, וזה בטוח נובע מחוסר ביטחון שאני מפגינה בגלל הבגידות של בעלי.

שלום לך,

את כותבת שאת מאוד רוצה לשקם את הנישואים שלך ולכן אני מציעה לך להיאחז ברצון הזה, ולהפנות את המחשבות שלך לזכרונות טובים ומשותפים שלך עם בעלך, להפגין ולקבל ביטויי חיבה. ככל שתפעלי יותר למען הצלחת הזוגיות שלך יש סיכוי טוב יותר שתצליחי, אין ספק שלשם כך דרושה גם הסליחה, לכן כדאי שתעבדו על זה יחד. נהדר שאת נעזרת בפסיכיאטר ואני מאחלת לך בהצלחה. בנוסף לכך, כדאי לכם לשקול גם ייעוץ משותף שיעזור לכם להגיע למקום של פיוס וסליחה ביחסים.

כל-טוב,
גלאי סיגלית
יועצת זוגית

מעניין היה לבדוק מדוע כולנו מצליחים לתת לאחרים את העצות הנכונות ברגע בו אנו מזהים שבר אצל מישהו אחר אך כאשר אנו נימצאים במוקד השבר הדברים ניראים קצת אחרת
מה שלא רואים מכאן רואים משם...
ועוד יותר מעניין למה דוקא ההחלטיים שעזבו את הבית ומאמינים בדרכם ממשיכים לכתוב כאן? דרככם לא השאירה את הדברים מאחור ???
בני כתמיד כף לראות שפיות במקום הזה
יום טוב

אני מההחלטיים שעזבו את הבית. האמת ששאני כמעט ולא כותבת אלא רק קוראת את מה שאחרים כותבים. אבל לשאלתך - מבחינתי העובדה שעזבתי את הבית (ואין מאושרת ממני, המשכתי בחיי וטוב לי מאוד) לא שינתה דבר בכל הנוגע לבגידה עצמה.
המשכתי הלאה וגם סלחתי. אנחנו מנהלים מערכת יחסים טובה והכל למען הילדים שלא יסבלו מהגירושים אבל היום כשאני מנסה ליצור מערכת יחסים חדשה זה צף. החששות, החוסר אמון, הפחדים ןכדומה. נראה לי שלוקח המון זמן לצאת מהמקום של הנבגד וזאת גם אם קיבלת החלטה לעזוב את הנישואים.