טליה - הפעם פניה לפורום

גברת נכבדה---
קראתי את כל סיפור חייך,
אני סבור שאת אשה ראויה לכל הטוב שבעולם, נלחמת והגברת בגבורה על כל המכשולים שעמדו בפנייך,
את מכירה את המשפט שצרות באות בצרורות,,, אבל יש גם משפט אחר שאומר שלכל סוף יש התחלה,,,
ייתכן והגיע זמנך לשינוי מרענן, שיוציא אותך לגמריי ממעגל הדכאון העצמי, שנקלעת אליו בלית ברירה,
את כותבת שאתם מטיילים ומאושרים בייחד, אבל הריבים הם בלתי נסבלים,
זה בערך פחות או יותר נחלת כל הזוגות בארץ ובעולם,
נסי לעשות רשימה מה את אוהבת בו, ומה הזוגיות הזאת כן נותמת לך, בצד השני תרשמי את המגרעות, ואז תחליטי מה גובר על מה,,,
ייתכן ותופתעי, וייתכן שתאמרי > זה לא כ"כ נורא, ואפשר לחיות לצד זה, או עם זה,
ע"פ מה שכתבת, אתם נותנים ספייס אחד לשני, כל אחד מתעסק בתחביבים שלו, וזה הכי נהדר שבעולם, כך צריך להיות,
אלא שהייתי מוסיף לזה גם זמן איכות של שניכם בייחד, באופן קבוע, משהו שיעשה לשניכם טוב, ותרגישו שייכים ומחוברים,
זה לספתח, המשך יבוא בעז"ה
בהצלחה בינתיים

שלום בני, ראשית תודה על המכתב והעידוד..בעלי יודע שהוא "הכל" עבורי, ייתכן שהרעפתי עליו יותר מדי אהבה ולא מספיק אהבתי את עצמי במהלך המערכת הזוגית שלנו, למרות שזו אני ולמה לי להיות מישהיא אחרת, ייתכן שהוא לא היה רגיל לכל כך הרבה אהבה. אני לא בדכאון בכלל, פשוט מה שקורה בחיים שלי, שעד שאני מתאוששת ממכה אחת ומשתדלת לחזור לחיים כפי שאני הייתי רוצה לחיות, שוב קורה משהו ובמקרה הזה בזוגיות שלנו. בעלי עובד די קשה וחוזר הביתה מאוד עייף, בנושא יוזמת בילויים אני היוזמת זה כבר ידוע, אני לא חושבת שיש לנו מספיק זמן איכות ביחד, אני כל הזמן מדברת איתו על כך, זה לא ממש משתנה, יש לנו יותר זמן לריב לצערי. אני בהחלט אתחיל לעשות לי חשבון נפש עם עצמי ואנסה יותר לבחון מה בעצם מתרחש כאן, שפתאום אני חשה שלבעלי אין שום בעיה לוותר עלי, כולל החיים המשותפים שלנו, אני בהלם...זה לעולם לא קרה.
ממש השרדות במובן מסויים. בכל אופן מה שצריך יקרה ומה שיקרה שיהיה רק טוב עבורי.
תודה לך שוב ושבת שלום.

חן חן על התודות
אני מבין מדברייך שעד לפניי 4.5 שנים בערך היית רווקה משוחררת וחיה אצל ההורים ?
כלומר את נשואה טרייה אבל עם הרבה ניסיון חיים,
לא מופיע התייחסות לגביי בעלך, האם אלו נישואים ראשונים שלו ?
אין מנוס בלחפור את עברו בשביל לקבל קצת הבנה מאיפה הוא בא,,, ולאן הוא הולך,,,
-
זה זהוא יום אחד מנשק ויום אחד לא מראה את אהבתו אלייך, עד כדי כך שכביכול לא מוזיז לו שאתם נפרדים,,, את יודעת שגברים עם האגו שלהם, לא יראו את הרגשות שלהם כלפיי חוץ, ולכן לא הייתי מייחס לזה חשיבות גדולה,
אתם צריכים לשבת ולנהל שיחה על כוס יין בשקיעה, בזמן שאתם פנויים להכיל אחד את השנייה, ואז לברר בעדינות את כל הנושאים שחשובים לך, אל תעמיסי הכל בבת אחת, תלכי על הדחוף ביותר, דברי על הרגשות שלך, על הצרכים שלך, דברי בשפת האני, אני צריכה , אני זקוקה, חשוב לי שתהיה איתי, אני אוהבת שאתה מקשיב לי, וכו',
אפ תהייה הבנה בדבר אחד, סביר להניח שההמשך יהיה יותר קל,
ואז כולם פה יפתחו עליי את המקלדת,,, למה דווקא האשה צריכה לוותר, ולדבר כמו אחת שמתחננת כביכול !
התשובה הן:
1 את פנית ולא הוא, אם הוא היה פונה היינו מכסחים אותו (סתאם,,,).
2 מה לעשות שהאגו הגברי מוכן להלחם 50 שנה ובלבד שלא יצטרך להוציא את המילה> סליחה > !!!
3 בתור גבר אני יכול להוסיף, שאנו משוועים למילה טובה, ומתחננים לליטוף קל שיסדר את העיניינים, רק שקשה לנו מאוד לומר זאת בפה מלא,
4 את מריחה את העשן ? הבית, הזוגיות שלכם עולה באש, נו,,,עכשיו נשב ונחכה מי אשם ? קודם כל מכבים את השריפה, וכאן אני רוצה להדגיש !!! (ראיתי שכבר עלית ע"ז לבד,) יש לך תחושה שאת נותנת יותר ממה שאת מקבלת,,, שאת מרעיפה עליו האהבה שהוא לא היה מורגל, וכנראה לא מעריך את האהבה הזו נכון,
וייתרה מזו , הוא לוקח אותך כמובן מאיליו, שזה אם כל חטאת בזוגיות !
א"כ יש לך איזה כמה תרגילים לעבוד עליהם, והכל יבוא על מקומו בשלום,,,
מה את אומרת ?