מיואשת

טעם לחייך להיפך יש לך את כל הסיבות והחשובה בינהן ילדייך,לרצות לחיות ואת תעברי את המשבר הזה ויהיו לך חיים טובים ,את תהיי חזקה יותר כי "מה שלא הורג מחשל" ואני מדברת מנסיון של אישה שחוותה בגידה מהאיש היחיד שאהבתי בחיי,כי הלב שלי לא נפתח כ"כ מהר וכשסוף סוף התאהבתי והקמתי משפחה שמבחינתי זה תמצית החיים,הוא בגד ופירק את החבילה,אני שנה וקצת יותר אחרי ,עדיין יש נפילות אבל הן קצרות יותר,עדיין אין לי שינה סדירה אבל יש לי פחות או יותר שלווה,שלווה שאין לי ספקות וחששות מה הוא יעשה ,אני שלימה עם עצמי ואני יודעת שעשיתי ככל יכולתי ,תודה לא-ל אני מאמינה גדולה ויודעת שיש רק טוב מבורא עולם צריך סבלנות כדי להבין שהכל קרה לטובתנו העליונה.
תתעודדי תחשבי כל יום על היום ,על ההווה אל תחשבי רחוק מדי ,תשרדי יום אחרי יום עד שתעברי כברת דרך ותגלי שאת יותר חזקה ממה שחשבת כי בורא עולם לא נותן נסיון למי שאינו יכול לעמוד בו. חיזקי ואימצי ,שיהיה לך חודש מבורך.

למה למה הבגידהכואבת כול-כך למה אני זו שסובלת למה אני זו שצריכה להביט קדימה ולהגיד לאצמי את חייבת כי את רוצה טוב לילדים שלך. את כן רוצה את הנישואים האלה כי אין דרך אחרת בישוילך.החיים הובילו אותי למבוך שאין לי דרך יציאה מימנה [משהו שלפני כמה שנים אני גרמתי למבוך האיו כניסה ואיו יציאה }אז ועד לפני הביגדה של בעלי .חשבתי מה שאני עושה זו דרך שהכי טובה לי..והיום אני יודעת שאהיתי תמימה יותר מידי [רק בת 18 אהיתי שהיתחתנתי}אהיתי כול-כך מאושרת ובטןחה שזה הבן אדם שאני רוצה לכול החיים.נכון שזה נישמה דיבילי אבל זה מה שאניחשבתי אז .והיום אני אוכלת את הדייסה שאני בישלתי.היום אני יועדת שאף אחד לא שווה. וכלום לא שווה את המחיר ששילמתי משלמת ועד היום לכול החיים{חוץ מהילדים שלי}אין ביטוח לכול החיים.הילדים שלי הם רק הם שמחזיקים אותי לא לעשות דברים שיוכלים ליפגוע בהםאו לכאוב להם.החיים כו קצרים ואחזריים לי.גם בילדות סבלתי מגיל8 וגם היום שאני נשואה סובלת.מתי יפסק הסבל הזה אני מנשא לשנות את יום יום שלי ליחיות את היום לא תמיד מצליח הרבה.יוכול להיות שאני לא מספיק נותנת מיעצמי בלשנות את המצב לטוב יותר.אני לא יודעת ..שהיה לכולם בוקר טוב.בי

לי היקרה,

כואב לי מאוד לשמוע על הסבל הרב שאת עוברת - הכדורים, נדודי השינה הבכי והמועקה הגדולה בלב.

את כותבת שאת נשארת בבית - החלטת להשאר - החיים שאת חיה היום -אני לא מחדשת לך כלום. הם חיים של סבל נוראי כל דקה וכל שניה שלך. ולא רק את סובלת גם הילדים שלך .....
תנסי להשאיר את החיים האלה מאחור (אי אפשר לשכוח דבר כזה - לעולם לא- זה דבר נורא ) אבל תנסי להשאיר את זה מאחור כזכרון רע שאולי מידי פעם יצוץ ויציף אבל לא תיחיי כל הזמן את הזכרון הרע הזה. כרגע מה שאת עושה את חייה בתוך זה.

תנסי לעזור לעצמך ולילדייך... בעלך שגה\בגד עשה מעשה רע לכל הדעות - את לא אשמה בזה יליידך לא אשמים בזה- הוא כנראה גם מצטער על זה ....

תתחילי לנסות לסלוח. סליחה היא המתנה הגדולה שאת יכולה להעניק לעצמך .
ברגע שתביני שאת עושה את זה בשבילך ולא למענו -אלא למען השפיות שלך למען המשפחה שלך למען הילדים שלך .. את תוכלי לחשוב על סליחה ולאט לאט תוכלי גם לסולח. האם מגיע לך לחיות ככה .
תסתכלי על מה שאת כותבת תסתכלי על עצמך -תנ- את לוקחת כדורים לא ישנה אני יודעת שהשבר הוא גדול - אבל האם זה מגיע לך לחיות כך - בפרוש לא.
את יכולה לעזור לעצמך ואם לא , אז תמשיכי או תלכי לשיחות שיעזרו לך לצאת מהמעגל הזה.
את פוגעת אך ורק בעצמך ואני בטוחה שגם זה משפיע על יילדיייך - אם לא אכפת לך מעצמך תנסי לעשות זאת למען השפיות של ילדייך - יאאלה תאספי את כל הכוחות שיש לך ותנסי לצאת מזה .

כאשר את סולחת אתה מוכנה לשחרר מעצמך מטענים של כעס של כאב נקמה עלבון ....
הסליחה היא ריפוי.... ואל תרגישי לרגע פרייארית. את הגדולה. את החזקה.

מצאתי משהו באינטרנט -

"האם אפשר בכלל לסלוח? אף אחד לא יכול לצאת מחווויה של בגידה בלי סבל. אבל תמיד יש לנו אפשרות לבחור: בשבירת הכלים, בהנצחת הסבל או בהתעלות מעל העלבון והקנאה. אין כאן בחירה בין מצב טוב ומצב רע, אלא בחירה בתוצאה הרצויה לנו ביותר. בין שאנחנו מחליטים להישאר ובין שאנחנו מחליטים ללכת, התנאי לשיקום הרגשתנו נמצא ביכולת שלנו לעבור למצב של סליחה אמיתית. כי
אם לא נסלח נמשיך לסבול, בתוך היחסים או מחוצה להם.

ייתכן שאת שואלת "מה פתאום אני צריכה לסלוח למי שבגד בי?", אבל השאלה אינה אם מגיעה לו סליחה, אלא אם היא מגיעה לך.
האם את רוצה להמשיך את חייך מורעלת ממרירות? סליחה היא מצב נפשי. היא הכרה בכך שאנשים אחרים אינם מושלמים, שיש להם חולשות ושהם אגואיסטים, בדיוק כמונו. יהיה לך קל יותר לסלוח אם תזכרי שסליחה לא מראה על כניעות, אלא מעידה על התעלות מעל יצר הכעס הטבוע בנו. סליחה היא עוצמה"

אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם
אל תשקעי בעבר הקרוב ולא הרחוק שהיית בגיל 8
תאמיני בטוב והטוב יתחיל להגיע

תתחיל בקטן - היום את מזמינה ביב סיטר ואת יוצאת עם בעלך . תשבו תדברו ולמרות מתה לעלות את הנושא -לא. תנסי לשחרר ולו (בהתחלה) לערב אחד בלבד

בהצלחה

שירי.תודהעל היחס.אנימאוד מנסה ליסלוח אבל הכאב כול-כך חזק. לפעמים אני מרגישה שאני הולכת להיתפוצץ על בעלי{שזה קורה הרבה מאוד}אני יוצאת בחוץ לבית לא משנה עים זה יום או לילה.עושה סיבוב וחוזרת אחרי שעתיים.אבל הכאב נישאר.קשה לי ליסלוח לבעלי כי המילים שלו כואבים יותר מימה שהוא עשה.בעלי ניצל את התמימות שלי בלי רחמים עים סיפורים ותחמנות ואחזרייות עים מחשבה ערנית.ואני פשות עצמתי עניים שהיו לי תמרורים אדומים כבר .לא המנתי .ביגלל זה קשה לי ליסלוח ולהמשיך הלאה .וזהו

בכל פעם שאת נכנסת לפורום, את מעניקה לנו את הכאב שלך, וזהו,,,
אבל עושה רושם שאת נשארת אם עוד יותר כאב,,,
אין לי מושג איך את חיה ונושמת את ה-יום יום,
את צריכה תמיכה רצינית, קבועה למשך זמן, מגורם מקצועי + שילוב של תרופות, זה בלא זה מזיק לך מאוד, והתוצאה לופ של תסבוכות ומחשבות שהנה כבר ניסת כביכול הכל ולא עזר לך,
מדוע את לא בטיפול ?
למה שלא תיצרי קשר עם אחת מחברי הפורום ?
איפה גורמי הרווחה באזור מגורייך ?
אני מעריץ אותך על הדאגה לילדים, אבל מה איתך ?
אין בטוח שאת עושה למענם מעל ומעבר, ואני מציע לך ללכת לקורסים ולסדנאות שבו תקבלי כלים כיצד לגדל ילדים למרות המצב הקשה שבו את נתונה,,,
אז קדימה תספרי לנו קצת בשורות משמחות---
בהצלחה