רגליים קרות לפני גירושין

שני,

התעניינתי לקרוא את תגובתך. משום מה לא ידעתי עד היום שענית.
השאלה שעלתה לי אצלך היא: מה ציפית ? איך חשבת להמשיך ? להמשיך להיות נשואה ולנהל קשר עם הבחור בהסתר לאורך שנים ? לאור האהבה העצומה שאת מתארת, איך היית יכולה לחיות בשלום עם מציאות כזו שכל אחד חי בעולם שלו ושאתם צריכים להילחם על כל שביב זמן ביחד (שלא לדבר על זה שאי אפשר להיות יחד בשבתות, חגים, חופשות וכו') ? אם האהבה שלך אליו היתה כה גדולה, ואת מתארת אומללות בחייך הנוכחיים, איך זה שלא חתרת לשנות את מצבך (להתגרש) ? ממה פחדת כל כך ?בעצם השאלה הכי גדולה שמציקה לי לגבייך ומשקפת כנראה את מצבו של הבחור שלי היא:איך את מסוגלת להשלים עם חיים אומללים ??

אישה תמימה שעבדו עליה.......

את גרועה !!!

באמת האמנת לו ליצנית ?!?!?!

מה רע למשוך עוד שבוע עוד חודש עם זיון טוב עם אישה שאני מלאה אותה ?!?!

איילת שלום, לפני כשנתיים וחצי חוויתי משהו בסגנון ...יצאתי ממנו עם תובנה אחת שאהבה אמיתית כנראה קיימת רק בטלנובלות...

הכרתי (לצערי הרב) גבר נשוי (גם אני נשואה) וניהלנו רומן במשך שנה וחצי. הרגשתי שהכרתי את אביר חלומותיי, הנפש התאומה שלי ותחושה זו היתה הדדית. כמובן שקשה לחיות בשני עולמות והקשר , לקראת הסוף, היה כמו סיר לחץ שכזה.. שבסוף התפוצץ.. הוא עזב את הבית , חיכה לי שגם אני אעשה זאת אבל משיקולים שאין זה המקום לפרטם , לא הייתי מסוגלת לעשות זאת, למרות שעד היום לא הפסקתי להתגעגע ולחשוב עליו... אני חייבת לציין ששיתפתי אותו בפחדים שלי , בחששות שלי וציינתי כי אני לא מרגישה בשלה לצעד שכזה (ביקשתי שיחזור לביתו...). הוא ציין, כמו אצלך, שהוא לא עושה את זה למעני, זה בשביל עצמו, הוא לא מסוגל להמשיך לחיות בשקר, לא אוהב את אישתו , רוצה להיות מאושר ועוד ועוד...ומה קרה בסוף...?

חודש אחרי שהוא עזב את הבית הוא חזר. היום אנחנו כמו שני זרים.. למי שהיתה אהבת חייו הוא אפילו לא אומר שלום...

תסיקי מסקנות..

שני שלום,

תודה ששיתפת.מרגש לשמוע על עוד סיפור כזה.....אני מבינה אם כך שאצלכם הסיפור למעשה הפוך. הוא זה שעזב את הבית ואת לא יכולת. אני מתגרשת בלי קשר אליו ואני כמעט בחוץ.את תהליך הגירושים התחלתי עוד לפני שהיכרתי אותו. יש לי שאלה אלייך: האם לכל אורך השנה וחצי אמרת לו שאת הולכת להתגרש ? האם היית כביכול "בדרך החוצה" ? האהוב שלי פנה לאשתו לפני כמה חודשים ואמר לה שרוצה להתגרש, הם פנו לגישור וערכו הסכם גירושין, אמרו לילדים, למשפחה ומלא חברים כבר, הוא שכר דירה ואז....זה קרה שבוע לפני המעבר לדירה.זה מה שהורס אותי, שזה היה דקה לפני.

לאורך כל התקופה היה רצון להיות ביחד, לקום ולעזוב הכל היה מאד מאד חזק. יחד עם זאת במחשבה הרציונלית תמיד הבהרתי לו שאני לא אהיה מסוגלת לעשות צעד שכזה, שזה מפחיד, מלחיץ וכו'... אף פעם לא אמרתי שאני אקום ואלך, לא ביקשתי ממנו לעשות את זה והדגשתי שאם הוא יעשה כן לא בטוח שאני אשאר איתו. תמיד דיברנו על כמה הדברים יכלו להיות אחרת אם היינו חיים ביחד וחבל שזה לא קורה והגעגועים והתשוקה וכו' וכו'... לא האמנתי שהוא קם ועזב.. תביני שמעולם הם לא רבו בחודשיים שלושה אחרונים לפני שהוא עזב את הבית היתה בינהם מתיחות, היא היתה בהלם כי מבחינתה הכל היה ורוד למרות שהוא אמר לה שהוא לא נמשך אליה ושהיא די קרה ובלה בלה...
הם הלכו לפסיכולוג שידריך אותם מה לומר לילדים, שכר דירה, קנה מוצרי חשמל לדירה (יחד איתי), הזמין אותה לראות את הדירה וכו'... עזב את הבית כשהיא שבורה לגמרי אחרי שבועיים רבנו ושבועיים אחרי הוא חזר הביתה ולא ראה אותי ממטר- זו אהבה הגדולה שהיתה בנינו..אני חושבת שהוא הבין שהוא טיפס על עץ גבוה מידי והמריבה וכל המתיחות ביננו שירתה את הרצוןן שלו לחזור הביתה. נשארתי שבורת לב, ממש בדיכאון. מאהבת נפש הפכתי לאויבת, לזרה לחלוטין. לצערי ,אני פוגשת אותו מידי פעם. אזרתי אומץ לפני כמה שבועות ויצרתי איתו קשר אחרי שנתיים וחצי לקבל תשובות לשאלות שלא נתנו מנוח לנפשי, שאני שבורה, אוהבת ומתגעגעת... בגדול הבהיר לי שבנינו זה נגמר, שעזב את הבית בגללי , שהוא עדין אוהב אבל וזה אבל מאד גדול תשכחי ממני, אני לא אוכל לעזור לך, טוב לי בחיים כעת, תלמדי להסתכל על הדברים הטובים בחיים, אל תבכי (הפך לרגע לפסיכולוג), הילדים שלי הם הדבר הכי חשוב לי בחיים , לא הסתדרנו לקראת הסוף וכו' וכו'... במלים פשוטות היה טוב וטוב שנגמר... וכך אני היום בגילי, נשואה אמא לילדים שבורת לב וצריכה לשדר עסקים "כרגיל"....

היי איילת,
נראה לי שכל הפחדים החששות והספקות מתנקזים לרגע שלפני, כנראה שהוא לא העריך נכון עד כמה הפרידה יכולה להיות קשה. זה לא אומר שכל מה שאמר על אישתו לא נכון, אבל גירושין הם דבר קשה, ואולי ברגע שלפני כל הפחדים קיבלו יותר מקום ואז באו הרגליים הקרות. אני חושבת שנהגת בתבונה כשנתת לו את המקום שלו להחליט.

וודאי שתספרי !!

קחי אחריות !! אולי זה יוביל את המפנה !!

אל יאוש !!

וכמובן אל תמשיכי / תתחילי לבגוד בשנית !!

קחי את מה שקרה כמעידה היות והיתה שם רק נשיקה !!

אל תוותרי על דבר שיכול להיות איכותי עם שיפור !

איילת שלום,
אני אתחיל מהסוף, אני חושבת שההחלטה שלך לנתק כרגע מגע כדי לא להשפיע על הבחירה שלו, זו החלטה נבונה. את שואלת על סיכויים על סטטיסטיקה, במערכות יחסים אין חוקים ואין כללים ומה שנכון במקום אחד יהיה טעות גמורה במקום אחר. ולכן בואי נתייחס למקרה הספציפי שלך. כבר הגעתם ממש לקצה ואז הוא החליט אחרת. ההחלטה שלו יכולה להיות מכמה סיבות או מכך שיש לו ילדים והפחד להזיק להם גדול ממנו וזה יכול להיות כי חבל לו על אשתו ואינו מוכן עדיין לפגוע בה וזה יכול להיות שלא בטוח ב 100% שקשר איתך. בכל אחד מהמקרים זו תיהיה ההחלטה שלו שאין לך דרך להשפיע על מה שיבחר ולכן החלטתך לקחת צעד אחורה נכונה. חי את הזמן ותדעי מה קורה. אם הוא יחזור.. הוא שלך אם לא - הוא אף פעם לא היה....

בהצלחה,

תודה רבה על התגובה העניינית והמקצועית דליה. התגובה שלך חידדה אצלי את השאלה האמיתית. לפי היכרותי האינטנסיבית ביותר (בת השנה) עם הבחור אין לי ספק שהחשש לפגוע בילדים הוא ששיתק אותו.לכן, הוא בחר כפי שאני מבינה לענות על נקיפות המצפון שלו ולתת צ'אנס אחרון לטיפול זוגי כשאני לא ברקע כדי לסמן "וי" על כך שאכן לא היה סיכוי לזוגיות שלו מבחינתו ואין מנוס אלא להתגרש.זאת על אף שהוא יודע בבירור שאין סיכוי כי הוא מרגיש שם מת. השאלה הנשאלת היא האם אדם המודע לכך שמערכת היחסים מאמללת אותו ושאין בה שמץ של סיכוי יוכל להמשיך להחזיק בה רק "בשביל הילדים" ? כמה זמן זה לוקח מנסיונך לעשות אחורה פנה למקום שהיה בו ולהתגרש ?(יש לציין כי הוא גם הבין שגם הילדים ירוויחו מגירושים והודה שבגלל מצבו ה"דפוק" בנישואים לא היה מסוגל גם לתת לילדים את מה שיוכל, לפי הרגשתו, כשיהיה מאושר. מעבר לנושא הילדים, הוא הבין שאף קושי לא גדול מספיק כדי לעצור אותו מלהתגרש)