אכזבה וכאב על אח שבגד

אני כותבת מתוך כאב עצום מאין כמותו שנחת עלי כרעם ביום בהיר. אשתדל לכתוב בקצרה כי הסיפור ארוך, לפחות מעוניינת לקבל עזרה/עיצה/תמיכה איך להפסיק "להתאבל".
יש לי אח תום שמרגע נישואיו חי 35 שנה בארה"ב. הוא ואשתו ישראליים במקור. היתה אהבה ביניהם, נישאו מאהבה גדולה והחליטו לעבור מכל מיני סיבות לארה"ב. אחי הצליח בגדול, בנה בית לתפארת, מקצוע מכובד, הקים משפחה גדולה כולם איכותיים, משכילים, חכמים ויפים. ומידי פעם הקשר בינינו טלפוני בלבד. כשהיינו קטנים היינו כל כך קשורים אחד לשני , ועד היום אני כל כך אוהבת אותו וקשורה אליו בצורה בלתי רגילה. לפני מספר ימים הרים אלי טלפון ובישר לי בשורה רעה שאין כמותה שלא הייתי מאמינה בחלום הכי גרוע שלי שיקרה. אף פעם לא סיפר שיחסיו עם אשתו לאחרונה לא היו טובים, אולי התבייש במה שעשה ואולי גם לא רצה לספר לי בכדי להכאיב לי עם שלט רחוב. 8 שנים אחרונות ניהל חיים כפולים עם בחורה רווקה שיכולה להיות הבת שלו, היא אובססיבית אליו מאד והוא כנראה קיבל ממנה מה שאין לו בבית. האישה עובדת בקרבת מקום עבודה של בעלי, הם היו מפטפטים זה עם זה וכנראה שידר לה שהיחסים לא טובים לאחרונה עם אשתו. היא טפסה טרמפ עליו, אמרה שהיא נמשכת לאנשים מבוגרים , אחי כיום סבא, נראה טוב לגילו, ונוצר ביניהם אהבה. הבחורה איימה על אשתו, אשתו נתנה לאחי צ'אנס הרבה פעמים, הבטיח לעזוב אותה והוא מעד, ותפסה אותו על בגידה מספר פעמים. בשביל שתיתן לו גט הוא רצה "לנקום" באשתו, הכניס את הבחורה להריון , אחי רצה שתפיל, היא סרבה ורצתה ילד ממנו וגם אוהבת את אחי יותר מידי שלא רצתה להפיל. היום הילד בן 6. אשתו נתנה לו גט, הם גרושים. אחי עזב את הבית שכר דירה והבחורה והילד גרים איתו. לפני כן, אשתו נתנה לו תנאי שמוכנה שיחזור אליה בתנאי שישכח את הבחורה ואת הילד, כי גם כך הילד בא לא מתוך אהבה וכו'. אחי כבר היה מוכן לעזוב את הבחורה אבל לא מסוגל שלא להכיר בבנו, כי הוא בשר מבשרו, אשתו לא היתה מוכנה והם התגרשו. היום, אחי הפנים עד כמה שלא היה בסדר, מפצה את גרושתו כספית, דואגל לילדיו כלכלית למרות שלא מדברים איתו מתוך כאב וכעס אבל מצד שני קשורים אליו מאד, כי הוא אבא נפלא. אחי מרגיש געגועים עזים גם לגרושתו וגם קשור מאד לבחורה. חבל שלא הסכים ללכת בהתחלה לייעוץ. אני שמעתי את זה, נהייתי שבורה, בשבילי זה שוק. מתהלכת בבית כאילו באבל. הוא מודע לזה שלא היה בסדר ולוקח אחריות על עצמו. אבל אוהבת את שניהם. מה עושים? איך אני אולכ להתגבר על הכאב הזה שכה קשורה לאחי וכואב לי לשמוע פתאום אחרי הרבה שנים שהוא סובל והרס משפחה לתפארת. כל היום חושבת על זה, בבית בעבודה וזה לא יוצא לי מהראש. האם אני מגזימה, אבל כואב לי שאני חסרת אונים, כואב לי שהוא הביא את זה על עצמו, איך אני יכולה להתגבר על הכאב מדוע זה לא מרפה אותי למרות שאני מתפקדת. אבל כל היום חושבת, כואבת ודומעת. מצטערת על האריכות אודה על כל תשובה שאקבל.