אובד עצות...

שלום רב,
אני בן 30 נשוי כשנה + , חיי הנישואין מאופיינים בהרבה עליות וירידות הנובעים בעיקר מחילוקי דעות הקשורים במשפחתי ובפרט בתמיכה שלי באימי וכן בנושא המגורים. עד לפני כחודש התגוררנו בשכירות בעיר הסמוכה למקום מגוריי אימי וכחצי שעה נסיעה ממשפחתה של אשתי. מאחר ולעיתים תכופות עלי לעזור לאימי בנסיעות לבדיקות וטיפולים רפואיים וכן בקניות אחת לשבוע אני נאלץ להעדר מהבית בערבים לאחר שאני חוזר מהעבודה, לעיתים זה למשך שעה ולעיתים זה קצת יותר עד לשעתיים +, במקביל אני דואג לא להזניח את אישתי ואת הבית ומשתדל לעזור ולקחת חלק בכל הקשור לנושאים השוטפים (סידור הבית, נקיון, קניות, זמן איכות) מעבר לכך מאחר ואישתי באה לגור איתי בעיר שהיא זרה לה וללא מכרים ובני משפחה אני משתדל להתחשב בה וסייע לה על מנת שתוכל להתאקלם ומצוא את עצמה בסביבה החדשה. המצב לאחרונה התדרדר עד כדי כך שהאשתי טוענת שממש קשה לה בסביבה החדשה ושהיא מרוחקת ממשפחתה וזה מקשה עליה עוד יותר, בנוסף הנסיעות התכופות שלי והתמיכה באימי מוגזמים לפי טענתה והיא לא מקבלת זאת. המצב כיום הוא שאשתי עזבה לעיר של משפחתה, שכרה לה דירה ומצאה עבודה והיא מעוניינת בגירושין כיון שלטענתה אין פיתרון מלבד זה שאני אעבור להתגורר עימה. העניין הוא שהמציאות שלי די מורכבת ואני אינני יכול לעזוב את איזור מגוריי הן מהאחריות והתמיכה שאני נותן לאימי החולה והן מהסיבה שיש לי משק במושב ואינני יכול פתאום סתם כך לעזוב הכל ולהשתקע במקום אחר וזאת מעבר לעובדה שהסכמנו על מקום המגורים לפני ואחרי החתונה. אני מצידי כלל לא מעוניין בגירושין, אנחנו במצב של פרידה כבר קרוב לחודשיים. אנחנו עדיין אוהבים אחד את השניה וממש קשה לי להגיע איתה לפשרה. בבקשה ממך, כיצד עליי לפעול??