דעתכם?

אני נשוי כבר 5 שנים..אבא לילד מדהיםם בן 3. אני בן 32. וניהלתי רומן עם בחורה בת 24. במשך 3 שנים. הרומן הסתיים לפני חודשיים ואני שבור. מרוסק.
הייתה אהבה עצומה, בעיקר חברות. עברנו לא מעט יחד. הרגשתי שהיא אהבת חיי. אבל לא הייתי מסוגל נפשית לעזוב את הבית.
לא יכול לשאת את המחשבה שלא אראה את הבן שלי. לא מוכן. עוברת בי המחשבה שלמענו אני מוכן לסבול הכל.
דיברנו על זה שאנחנו אוהבים ורוצים לחיות יחד. אבל מנגד תמיד הבהרתי לה שלא אתגרש.
אחרי 3 שנים, הגענו לנקד' שבירה..והלכתי למטפל שיעזור לי עם הסוגיה הזו. אחרי טיפול שלא היה מקצועי בעיני, פשוט אמרתי שאני לא מסוגל לעזוב. שאני חלש ולא מסוגל ריגשית. היא לחצה עליי ואמרה שהקשר יגמר אם אחליט שלא אתגרש. אבל, המשכנו את הקשר.
אחרי חודש, חיטטתי לה במחשב, וראיתי את השיחות שלה במסנג'ר. גיליתי שלפני שנה היא ניהלה קשר עם בחור במשך כמה חודשים ספורים!! לא רק זה, היא במהלך הקשר יצאה עם כמה בחורים..שלטענה לא קרה איתם כלום. אני קראתי את השיחות שלה..וראיתי שהיא דיברה עם כמה בחורים במהלך הזמן הזה. לפני שנה וחצי היא סיפרה לי שהיא יצאה עם מישהו פעמיים והם התנשקו. זה הרגיש לי כבר אז כמו בגידה נוראית. לא הייתי מסוגל. אבל הבנתי שזו הייתה מעין "התראה " מצידה. וסלחתי. מעולם לא התגברתי על זה.
ואת זה, אני פשוט לא יכול לעכל את זה..! שהיא אמרה שהיא רוצה לחיות איתי, שאני האהבה שלה והיא הייתה מסוגלת לשכב איתו.
הרגשתיש אני מתפוצץ שהאדמה קרסה שגיליתי. חודשיים עברו מאז. אני מרגיש כמו זומבי.
אני במהלך ה-3 שנים האלו לא שכבתי עם אישתי. דיחיתי ניסיונות עדינים שלה לתקן. התעלמתי ממנה..אני לא אוהב את אישתי. הבנתי שהתחתנתי מהסיבות הלא נכונות. והיא לעולם לא תעשה אותי מאושר. אני מרגיש שהקרבתי למען הקשר הזה. שנתתי את הלב שלי והיא פשוט רמסה אותו.
אני מרגיש לבד בלעדיה. אבל אני כל כך פגוע שאני לא מסוגל להבין ולא חולם על לסלוח.
היא בכתה והמשיכה הלתקשר אליי שוב ושוב אחרי, אמרה שהיא מצטערת ומתחרטת . שהיא הייתה במצוקה נפשית. שהיה לה קשה בקשר ולא יכלה להתמודד. ולא הייתה מסוגלת לעזוב אותי. שהיא אוהבת ותמיד אהבה אותי. היא עוד אומרת לי שהיא מבקשת לתקן את זה.
והיא מתרצת את זה בזהש הייתי נשוי ואמרתי לה שלא אתגרש.
אני מכיר את עצמי, לא אהיה מסוגל לסלוח על זה. אני יודע שנורא קשה לה..
אני מרגיש מבולבל. אבל מאמין שלא אסלח. מה עושים?