החיים קשים נורא...

שלום,אני נשואה ואם לילדה קטנה,בעלי מבוגר ממני ב13 שנה וגרוש+1.אני כותבת מתוך יאוש כי אני מרגישה שאף אחד שמכיר אותנו לא יכול לתת לי עצה אמיתית.הכרתי את בעלי בתחילת שנות ה20 שלי ועכשיו אני בת 27.התחתנו כשהייתי בהריוןלאחר שנתיים של מגורים משותפים וסה"כ 4 שנים יחד.אני סובלת מהפרעות שינה,נוטלת כדורים באופן קבוע.כשהכרנו בדיוק התחלתי ללמוד לתואר ולצערי במשך הזמן משפחתי נקלעה לצרות כלכליות קשות כולל פשיטת רגל של עסק שהיה על שמי.עבדתי בשתי עבודות כדי לממן לימודים ומחייה ותוך כדי עשיתי שתי הפלות משיקולים כלכליים(הריונות מבעלי) ובשלישי השארתי והתחתנו.בהריון הייתי בשמירה בגלל הבעיות הרפואיות ולאחר מכן נשארתי בבית עם הילדה שנה וחזרתי לעבוד וללמוד.אני מרוויחה מעט מאוד ולומדת בקצב של צב כי אני לא יכולה להרשות לעצמי.בעלי עובד והוריו עשירים,תומכים בו...ובגלל שאני פושטת רגל החשבון בבנק הוא רק שלו.בעלי בזבזן נוראי ויש לו גיבוי כלכלי.בשבילי לא נשאר כלום.לא נוהגת,לא קונה כלום,לא הוצאות טיפוח,לא בילויים ולא בזבוזים.המשכורת שלי משלמת כמה חשבונות ומעבר לזה אני חסרת כל,אפילו טיפול שיניים עולה לי בפרצופים ועוקצנות.אם אני מתלוננת שחסר לי אז אני מקבלת מסכת השפלות ו"נו נו נו" על כך שלא הצלחתי בעסק,שלא בחרתי תחום לימודים קצר יותר(לומדת פסיכולוגיה),על כך שההורים שלי "לא יוצלחים" וכו.זה תמיד מצליח לעבוד עליי כי אני נורא מתביישת בעצמי על החוסר הישגים.אני לא מקבלת שום תמיכה באף תחום ועושה הכל לבד גם עם הילדה.הוא לא היה כזה לפני הנישואים,גם ההורים שלו משפיעים פה לרעה ואני מרגישה כלואה כי אין לי כלום חוץ מחובות בהוצל"פ.אני חוששת מאוד שלא אצליח לספק את צרכיה של בתי ולא יקבע לי סכום מזונות גבוה אם נתגרש כי בעלי לא מרוויח הרבה(הכסף של הוריו).ממש אין לי למי לפנות,אני עוברת התעללות רגשית בעוד שזרים דווקא מאוד מעריכים אותי על תכונות אופי טובות ויופי חיצוני.שום איום לא משנה את הגישה כלפיי,ניסיתי הכל ועכשיו אין לי מושג מה לעשות ולמי לפנות.אני חושבת שאני אישה טובה,תמיד תמכתי בו מאוד,אני מגדלת את הבן שלו וכלואה.אני אשמח אם למישהו יש פיתרון...תודה.