אובדת עצות

נכון מאוד, אבל העולם מתקדם וקצב החלפת החומרים השתנה כדי להכין אותנו למשהו גדול יותר, ולכן לא ניתן לעצור תהליך טבעי שקורה לכדור הארץ בכלל ולאנושות בפרט, צריך להסתכל על התמונה הכוללת ויש בה המון דברים טובים, כפי שגם פעם היו המון דברים לא טובים, החכמה היא לקחת מכל דבר את הדבר הטוב שבו, ולזרוק את הפחות טוב, כמו הקליפה של הפרי, וכבר נאמר במקורות, "כי האדם עץ השדה",
איפה היינו ?
אה - העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת למי שמתאהב באמצע החיים במשהו אחר או במישהו אחרת, זה לקחת את כל האנרגיות ולתעל אותם לתוך הבית פנימה, זה קשה ואפי' מגוחך אבל רק בהתחלה, מהר מאוד מבינים שזו פעולת הצלה של החיים האישיים יותר מהחיים הזוגיים, כי הנזק לבן אדן שמתאהב הוא לפעמים יותר גדול מההוא שנשאר בבית, עם אותה האהבה וההרגלים הישנים,
הכלל החשוב זה לדעת לקבל את החסרונות שלך עצמך, להכיל אותם, לדבר איתם , ולהבין שאתה בן אנוש עם רצונות ושאיפות, ומתי שהוא זה יתפוס אותך, כל זמן שאתה בריא וטרי זה יכול לקרות, ומי שזה לא קרה לו שיילך לעשות בדיקות דם עכשיו !
השלב השני, זה לחשוב בהגיון ולעשות רשימה של הפסדים מול רווחים, בדרך כלל ההפסד גדול מהרווח, ומי שלא יודע לדחות סיפוקים שיילך לגמילה\ כי אולי שם טמון התמנון !
שבת שלום

כמה שאתה צודק אבל האסימון צריך ליפול בנקודה מסוימת השאלה ה יא מתי הוא יפול, והאם הזמן יעשה את שלו מה שלא עושה השכל.

מצער לשמוע שבסוף נפלת לבור שכל חייך ברחת ממנו, אבל אלו הם חיינו בזמן האחרון, עצם ההתעסקות בבגידה של אחרים וקריאה על הנושא יכולה לגרום את מה שקרה לך, עד כמה שזה נשמע הזוי, אין לי מושג מה קדם למה, הבגידה או העיסוק ו"הסלידה כביכול" של מעשה הבגידה,
הפיתויים היום יותר זמינים ממש קטסטרופה ומגפה עולמית, כך שאין טעם שתאשימי רק את עצמך, למרות ההקדמה....כל זה לא נותן לך גושפנקא להמשיך ולרצות או לחשוב על הבגידה כסוג של ריפוי, להיפך כעת את חולה במצב יותר מסובך שזקוק לתרופה ולשיקום ארוך ודורש,
אל תספרי לבעלך, לפני שאת הולכת לאיש מקצוע שיעזור לך להבין את המיניעים האמתיים שעומדים מאחוריי המעידה הזו, רק לאחר שתעשי סדר בראש שלך, תוכלי להחליט לאן פנייך מועדות,
מניסיוני - את יכולה לרתום את האירוע הזה למנוע של צמיחה אישית וזוגית,
שבת שלום

הלבטים שאת מצוייה בהם "והיסורים" בהם את שרויה הופכים אותך במעט יש לומר לאנושית.

אני בדעה כזו: או שאת משתפת א תבעלך במעשה הנבזי הזה או שאת משתפת את בעלך במעשה הנבזי הזה !!

אם את מתיימרת להיות כזאת אנושית "ואימא" לדוגמא ספרי לו ותתמודדי עם המעשה האווילי שעשית

זה שציינת שלא שכבתם לא הופך אותך לקדושה מעונה !!!!!

אידיוט מטונף שכמוך . אתה מנוול שמנסה לפגוע בפורום.תמשיך לאונן ועזוב אותנו , חולה רוח שכמוך .

רון שמתי לב שאתה מוציא את תיסכולך על כל אישה שמתוודה
ורוצה איזשהו תיקון ,
אתה אדם קטן קטן , עם קטן קטן.
צא מזה תתבגר תלמד לפרגן והנשים בחייך תפסקנה לבגוד בך.
כנראה שגם בחייך אתה מתנהג כמו שאתה מצטייר בכתיבתך.
עלוב נפש חסר עמוד שידרה ,מדיף ריח רע מהגוף .

יאללה צא מהשטויות ותן תשובות עינייניות. חכמות ולא פוגעניות
90% מהנשים שהגיעו למערכת שנייה ''אסורה'' זה בגלל גברים כמוך שזורקים את הנשים שלהן
לזרועות פתוחות של חברים עלובים כמו שלך.

אתה ממש אלים בהגדרה {מעשה נבזי} מה כל כך ניבזי ברצון להרגיש קיימת נאהבת נחשקת , דברים קורים בחיים.... לעולם אל תחשפי בפני בעלך את הסיפור האמיתי אין צורך לפגוע בו או להרוס את המשפחה תשקמי במקביל את הקשר

הי,
בהחלט יכולה להבין אותך. אל תספרי, זה לא יוביל לשום מקום. אל תתעני במחשבות. קורה... את לא עלובה בעיני. את בשר ודם!!

שירלי שלום,
אני מנסה להבין מדברייך מה יותר קשה לך, הניתוק מהרומן או ייסורי המצפון כלפי בעלך? כדאי שתהרהרי בכך, ותביני ש"מים גנובים יימתקו" במיוחד במצבי משבר. אך המציאות היא, שהאיש נשוי בעצמו, ולכן סביר להניח שאין סיכוי שיהיה לזה המשך טוב. אני מציעה לך לא לייסר את עצמך לגבי ניתוק הקשר, אלא להבין ולשכנע את עצמך שלא זאת דרך הריפוי לקשר שלך עם בעלך, לפעמים זאת הדרך הבטוחה למשבר ופרידה.
את מציינת שבעלך איש טוב ומקסים, מכאן שדרך הריפוי לקשר שלכם הוא, להתרכז בו ובשניכם בלבד. להמשיך ולהיזכר מה אהבת בו, מה חיבר אתכם בעבר ולעורר את זה שוב. אם זה מספיק חשוב לך, מצאי את הדרך ליצור איתו מו"מ שיוביל לפתרון שמקובל על שניכם. במקום לריב ולהתעקש מכיוון שבמצב הנוכחי שניכם מפסידים, לא חבל??

בהצלחה,
גלאי סיגלית
ייעוץ זוגי

תודה לכולם על התגובות.
אני די מזדהה עם רוב הדברים שכתבו לי כאן.
אני חושבת שבני צודק שעכשיו אני חולה במחלה יותר קשה אפילו שאני מרגישה שזה סוג של ריפוי. לשאלה מה קדם למה? דווקא הבגידה קדמה ומכאן הגעתי לפורום.
לרון - לאחר קריאה של חלק מהודעותיך אני יכולה לומר שדווקא זכיתי למחמאה ממך היות ולא "קטלת" אותי יותר מידי כפי שציפיתי שתעשה.
לסיגלית - העלת בפני שאלה מאוד נכונה. אני באמת מתלבטת על מה אני יותר מצטערת. כרגע נראה לי שעל ניתוק הקשר. ואני מבינה את המשמעויות של זה...
מישהי כתבה שאני בשר ודם. תודה, זה מעודד.
הקשר עם בעלי היה הרוס גם לפני כל הבגידה. אני חושבת שהקשר מהצד רק "האיר" לי את הדרך החוצה וגרם לי להבין מה אני באמת צריכה לעשות. לא בטוחה שזה עדיין יקרה. ימים יגידו... שוב תודה על התגובות.
שירלי

טוב שחזרת,
אני רוצה להמליץ לך רגע לפני שאת מחליטה לכאן או לשם,,, שתעבדי עם עצמך על משהו שייתכן והוא זה שגרם לך בסופו של דבר לניגוד בתפיסת החיים שהייתה לך עד הבגידה,
כתבת שאת > "עוזרת לכולם ולרוב רואה את עצמי אחרונה (אם בכלל)".
תפרגני יותר לעצמך, שימי את ההנאות הקטנות של מהחיים לפני כל דבר אחר, תלמדי לאהוב את מה שאת, תעריכי את התכונות שרק לך יש אותם, המקום הזה בזגויות ייתן לך המון כוח ויכולת נתינה בצורה אחרת ממה שהורגלת עד היום, ואז כשלא תרגישי שאת נותנת את עצמך,,, ולא מקבלת בהתאם,,, שהנתינה שלך לא בא על חשבוך,,, אלא מתוך אהבה ללא תנאי, מתוך התחשבות בצרכים וברצונות של בן זוגך, מבלי לפגוע ולהמעיט מהרצונות/והצרכים שלך !
יהיה לך יותר קל לקום ולעבוד כדי לשקם את שאר המרכיבים בזוגיות שלכם שהשתבשו (במשך השנים מן הסתם,,,).
שתפי אותנו זה ישתלם לך
בהצלחה וחג שמח

בני, חג שמח!
לפני כמה זמן מישהי כתבה שהיא מעריצה שלך. אתה יכול להוסיף אותי לרשימת המעריצות. אתה קורא את ההודעות מתוך התעניינות אמיתית ורצון לעזור וזה לא מובן מאליו. אז תודה!
לעינייננו, אני מקווה שהבנתי את הדברים שלך אבל... האמת שאני כל כך שלמה עם עצמי. יש לי עבודה נהדרת שבה אני תורמת לקהילה, אני מלאת סיפוק מהעבודה מהילדים ומעצמי. יש לי הערכה עצמית גבוהה, אני חברותי ויש לי הרבה חברים. אני תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה ותמיד מחייכת. הנתינה היא חלק מהותי ממני ולכן כל כך קשה לי שבכל מקום אני מצליחה ואהובה ודווקא בבית לא רואים את הצדדים האלו. ברור לי שהכל דעך עם השנים וגם לי יש חלק גדול בזה. אני באמת לא יודעת מה יקרה. ניסינו כבר ייעוץ זוגי אצל מישהי מצויינת אבל זה לא עזר.
הקשר מהצד "האיר" לי את הדרך וגרם לי להבין מה אני רוצה אך ברור לי שיש מציאות ובמציאות אני צריכה להתחשב בילדים ובבעל ולא רק בעצמי. אני חושבת שקיבלתי "סטירת מציאות" ואני צריכה ללמוד להתפשר. ימים יגידו...
תודה, שירלי

היי
אני מאושר בשבילך שיש לך כ"כ הרבה דברים טובים באישיות שלך, ואת מצליחה למלאות את חייך ועוד להספיק לתרום לקהילה, יש לך סגנון חיים חיובי שעוזר לך לעבור ולהחזיק את הזוגיות ואת כל מה שעובר עלייך בעת הזו,
אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שציינת בהודעה האחרונה,
1. מדוע בבית לא רואים את הצדדים האלו ? מדוע בעלך או הילדים לא יודעים להעריך את הנתינה שלך ?
2. אף אחד לא יודע מה באמת יקרה איתו, לשם כך צריך לעבוד ולהשקות את הזוגיות כל הזמן, מתי הפסקתם ? מה קרה שזה דעך ? מהו החלק שלך בסיפור ?
3. ייעוץ הכי טוב לא יכול למנוע או לפתור משבר שבא כתוצאה מאירוע חדש, ייעוץ אמור ללמד אתכם לדעת להתמודד עם משברים נוספים, אני מניח שקיבלתם כלים כיצד לנהל דיונים ולתקשר בשפה שתגרום לכם להבין אחד את השני, האם אתם משתמשים בכל מה שלמדתם ?
ולעצם העניין, אם הולכים לרופא שלא מצליח לרפאות את המחלה עד הסוף, הרי ברור לכולנו שמנסים רופא אחר ולא מתייאשים...
4. הקשר מהצד האיר לך את כל הדברים שאת צריכה כעת לעבוד אליהם ולהשיג אותם אצלך בבית, אני רואה כאן הזדמנות לקחת את השיעורים הללו וליצוק אותם לתוך הזוגיות שלך, זה אתגר שאת מסוגלת בהחלט לקחת על עצמך,,,
5. השאלה הכי גדולה, מה את רוצה ?
6. "סטירת מציאות" יפה שאת מתחשבת ורגישה לצרכים של אחרים, אבל המציאות מוכיחה שאת לא עושה את זה נכון, ותסלחי לי על כך שאני חוזר על המנטרה הזו, למרות מה שכתבת שיש בך נתינה וכו', כאן בשורה האחרונה מסתבר לפחות שבבית את כנראה לא עושה את זה נכון,
7. לפעמים מה שעובד בחוץ לא עובד בבית ולהיפך, ישנם אנשים שבעבודה ועם חברים הם מאוד נחמדים, ובבית הם נשמעים אחרת, עד שא"א לזהות ממש שני אנשים שונים, אולי כי בבית לא מעריכים מספיק, אולי בבית הם כבר התרגלו למחמאות, אין אדם שלא מחפש הכרה מהחברה ומהסביבה, בבית זה מובן מאיליו שאת נותנת ועושה, כי לשם כך הרי התחתנת לא ?
המובן מאיליו מפיל הרבה חללים, ולכן דבר ראשון צריך להפריך את הסטטוס הזה, ולגרום לכל דיירי הבית ולהכניס להם לראש ששום דבר כאן לא מובן מאיליו ! הכל נעשה מתוך אהבה, ודורש כוחות ואנרגיות שאת בוחרת לתת אותם כאן ולא במקום אחר,
8. בכל יום ויום את בוחרת מחדש בבן זוגך ורוצה להעניק לו את מה שאת יודעת להעניק, במקום לקחת רק לעצמך, את מחלקת גם לאחרים, וכל זה נעשה מתוך אהבה, מתוך בחירה, וכמובן מתוך התחשבות לא רק ברצונות ובצרכים שלך, אלא גם בצרכים של בעלך ושל ילדייך,
אבל, בשום פנים ואופן לא על חשבונך הפרטי, אל תוותרי, ואל תתפשרי על ההנאות ועל הדברים שגורמים לך להיות מאושרת, אפשר וצריך לתמרן ולעשות סדריי עדיפויות כך שהם לא יתנגשו זה בזה,
אני מאחל לך הצלחה בכל מה שתעשי
ותודה על המשוב שמאוד חיזק אותי וגורם לי להמשיך לעזור לך ולאחרים

קראתי את ההודעה כבר לפני כבר ימים אך לא הצלחתי לענות לך... סליחה.
כתבת כל כך הרבה דברים וכולם נכונים.אני לא ממש יודעת מאיפה להחיל בשביל לעשות סדר בדברים...
זה נכון שהיינו בייעוץ זוגי שנשמך כמעט שנה. הבעיה ששנינו כבר אדישים זה לזה ולא באמת מאמינים שמשהו ישתנה אז סוחבים את הנישואים בשביל הילדים. לשנינו אין מוטיבציה להשקיע בזוגיות . האמת שאנחנו מדברים על זה המון. בעלי טוען שכל הזוגות חיים חרא אז הוא מתנחם. ברור שזה לא מנחם אבל המצב נמשך ככה. בייעוץ הגענו להחלטה שכדאי שניקח פסק זמן בשביל לבחון את המשך דרכנו המשותפת אבל זה לא קורה.... והזוגיות ממשיכה לעוד ועוד ריבים ואי הבנות. אני שוב רוצה לציין שהוא אבא מקסים ואיש נהדר וטוב, אבל משהו ביחסים ביננו כבר לא עובד. כמו שכתבת בייעוץ קיבלנו כלים איך לתקשר טוב יותר אבל לא ממש יישמנו את זה.
לפעמים אני אומרת לעצמי - זהו אפתח דף חדש אשקיע בזוגיות אבל אחרי הריב הראשון אני אומרת בשביל מה??????? גם הוא לא מאמין שמשהו ישתפר והוא אומר את זה. הוא אפילו לא יודע לענות לעצמו על השאלה אם הוא עדין אוהב אותי והיום גם אני לא ממש יודעת לענות לעצמי על השאלה הזאת. כל זה משאיר את כל הנתינה שיש בי ובו במקום אחר - בעבודה, בילדים, בחברים, בעצמנו אבל לא אחד בשני.
זהו בערך.... אני באמת חושבת שהזמן הקרוב הוא זמן קריטי מבחינת החלטות משמעותיות להמשך.
שוב תודה על הכל. מבטיחה לעדכן
שירלי

היי
שבוע טוב !
בעלך מתנחם בצרותיהם של אחרים, ומתחמק מעבודה זוגית בטענה שכל הזוגות חיים כמוהו, יש צדק בדבריו, אבל הוא לא לקי בחשבון שאת לא מוכנה להיות כמו כולם !
ולכן, את שכן אכפת לך מהזוגיות שלכם, חייבת למשוך את העגלה החוצה מהבוץ,
אם את רוצה הכוונה בנושא את מוזמנת לרשום כאן את המייל שלך, ואני אנסה לכוון אותך,

אולי גם אני ארשום את המייל שלי ותעזור לי להבין את מה שאתה מנסה להבין ליצן ?!

לאישה ..... - כולי תקווה כי לא תבגדי .

קראתי את תשובתך לשירלי, ואני מסכימה אם הרבה מהדברים שאתה מתייחס אליהם. נראה שלכולנו יש אישיות מפוצלת, ואנחנו לא מתנהגים בכל המקומות באותה צורה, התנאים שונים בעבודה מאשר בבית. הציפיות שלנו מבני זוגינו גבוהות יותר מאשר מחוץ לבית. אין קורס שמכין אותנו לזוגיות ולכן הרבה מאיתנו נכשלים בקטע הזה. בימינו חושבים שדברים שונים או שאולי אנשים מנסים לשכנע את עצמם כי אנחנו גרים בעולם אחר, העולם בעיקרון לא משתנה ,אבל כל הדברים שסובבים אותנו כביכול לוחשים לנו כן תשברו את הכלים ,אי אפשר יותר, משל למוצרי חשמל שהיו מתקנים פעם והיום זורקים וקונים חדש.

מה שקרה לך יכול לקרות לכל אחת. פעם הייתי מסכים עם רון שזה מעשה נבזי. אבל לא היום.כמו שאומרים החכמתי מניסיון. פעם כל בוגדת היתה נחשבת בעיניי סתם שרמוטה אבל מסתבר שזה קורה לנשים מקסימום מן הישוב שלא העלו בדעתן להגיע לזה. זה שלא שכבתם אמנם לא ממש מפחית מכל העניין אבל כן מעיד על זה שאת לא חיפשת ריגוש מיני או הרפתקאת אהבים זולה. יש בך איזה חסך רגשי ובעלך לא ממש ממלא אותו.
אני יודע שכשהקשר עם המאהב מתנתק נותר חלל והחיים די מאבדים מצבעם. יש הרגשת ריקנות כזו. אבל אני מבטיח לך שזו תיעלם עם הזמן.
בכל מקרה מה שלא יהיה אל תגלי לבעלך את הסיפור. זו תהיה אנוכיות מצידך להכאיב לו כדי להקל על עצמך. תעזבי את זה. תני לזה לעבור. זה קשה. זה כואב. אבל בסוף זה יסתדר.

עד שכבר מצאת משהו שהרווה את צימאונך ונתן להרגיש כמו שאישה היתה רוצה
הנחת את הכוס והלכת.
אם לא שכבת איתו .
מה רע בזה ידיד אמת אפשר ועוד איך אפשר להציב גבולות ולא להגיע למקומות שאינך מעוניינת, ולהחיות את הנפש
מה רע בלהרגיש מחוזרת ונשית???
הייתם ביעוץ ניסית לשפר לא כל כך הלך אז למה להניח למי שעושה לך טוב?

עד שכבר מצאת משהו שהרווה את צימאונך ונתן להרגיש כמו שאישה היתה רוצה
הנחת את הכוס והלכת.
אם לא שכבת איתו .
מה רע בזה ידיד אמת אפשר ועוד איך אפשר להציב גבולות ולא להגיע למקומות שאינך מעוניינת, ולהחיות את הנפש
מה רע בלהרגיש מחוזרת ונשית???
הייתם ביעוץ ניסית לשפר לא כל כך הלך אז למה להניח למי שעושה לך טוב?