לקראת גירושים

נשואים כ 5 שנים, שני ילדים בני 3 ושנה. מההתחל היו יחסים לא טובים ותקשורת לקוייה בן בני הזוג. כל הזמן ניסיתי לפתור ע"י שיחות אינסופיות, היו רגעים של הפוגה אבל לא הגענו למקום ממש טוב.
לאחרונה הוא הגיש תביעה לגט ברבנות. מאז הקפיא והפשיר ואינו יודע מה הוא רוצה.
אני חושבת שאולי נכון להפרד, אבל חוששת מהסדרי ראיה רגילים, וזאת משום בטחון הילדים מבחינה פיזית ורגשית.
אני טוענת (וטענתי בפניו כל השנים) שיש לו איזושהי בעיה של תקשורת עם הסביבה, הבנת הצרכים של בן הזוג / של הילד, ומשכתי את הזמן ולא ביקשתי גט כי אני פוחדת משהות ארוכה שלו עם הילדים. הוא לא מבין את צרכיהם, מתקשה ללמוד לבד ועקשן בדיעותיו ההפוכות.זה שיגע אותי כל הזמן שדיעותיו כל כך שונות מהכלל, לאחרונה קראתי כתבה על תסמונת אספנגר וראיתי שזה בדיוק הוא.
דוגמאות קטנות: ארגון בטרם והמלצותיו לא מעניינות אותו, סומך על ילד בן שנתיים שלא יקפוץ לכביש, שיאכל לבד דג ויוציא את העצות לבד, לא יפול במדרגות, חושב שנכון לתת לילד לטעום בירה לבנה כדי שבעתיד לא יאהב בירה כי זה לא טעים, השאיר שני ילדים ויצא מהבית בזמן שהתקלחתי כדי להוכיח לי שאני צריכה אותו, ועוד ועוד....
אני מתכוונת לטעון זאת במהלך הגירושין כדי למנוע ממנו לקבל את הילדים ליממה.
אהיה מוכנה לפגישות קצרות .
מה דעתכם בנידון??
מה הסיכויים שלי?
לי לקח זמן לגלות מיהו ומהם בעיותיו, ואני חוששת שאחרים לא יביאו אותו למצבים בהם הוא "מועד". הבעיה הגדולה אצלו שאחרי מקרה מסוים שקורה, לפעמים הוא לומד לקח אבל מקרה קצת שונה לא יובן נכון כי לא לומדבר מדבר.