שאלה

שמרית שלום,

אני שומעת בדברייך קושי רב, וכעס "עליהם" (מיהם אלה שמדליקים את המזגן על קור או חום לסירוגין - עמיתייך לעבודה? המנהלים? האם אין מישהו שניתן לפנות אליו ולשוחח עימו על כך?).
הרגשות האלה אינם שליליים, יש להם כוונה חיובית עבורך, כמו למשל לעזור לך לכוון את דרכך למקום שיתאים לך יותר.
נשמע לי שאת מרגישה לכודה בתוך תחושת אין ברירה - בגלל העיר, בגלל המבחן האחרון (מתי הוא עתיד להתקיים?). אין לי ספק שאת מרגישה שהעבודה אינה מתאימה לך, הן מבחינת הערכים החשובים לך, והן בגלל שאני מבינה שכבר רכשת השכלה והעבודה כנראה אינה תואמת עוד את כישורייך.

מה בכל זאת הבחירה או הבחירות שאת עושה או יכולה לעשות במצב זה? גם כשנראה שאין ברירה אנו בדרך כלל עושים בחירה, למשל נראה לי שבמקרה זה הבחירה שכבר עשית היא להישאר בעבודה למרות הקושי עד לסיום המבחן האחרון. לרוב כשמודעים לתחושת הבחירה, זה נותן יותר עוצמה וההתמודדות נעשית קלה יותר, כי במקרה שלך את יכולה לחיות בידיעה שהמצב זמני, ועוד מעט כל זה יהיה מאחורייך. האם זה כך?

אפשר לדמות את הדרך שלך לטיפוס על פיסגת הר, ככל שמתקדמים הדרך נעשית תלולה וקשה יותר, אך כשמסתכלים לאחור על כל הדרך שכבר עברת, זה יכול לתת לך תחושת הישג וסיפוק, ועוד קצת "אויר" לשארית הדרך, וכשמגיעים לפיסגה... וואוו, איזו הרגשה...

אני מציעה לך להקשיב בערב, כשאת לבד עם עצמך, או לפני השינה להדמיות מוקלטות שניתן למצוא גם ללא תשלום באתרים שונים באינטרנט או בערוצי טלוויזיה שונים כמו ערוץ "קארמה" בכבלים.
במידה שאת לא משיגה הדמיות, שתפקידן לחזק את הכוחות הפנימיים ולהגביר את השלווה והרגיעה, תוכלי גם להאזין למוסיקה נעימה ורגועה, כשאת שוכבת או יושבת בעיניים עצומות. גם אם עולה בזמן זה כעס או עצב ובכי זה בסדר גמור וזה מותר, זה לא אומר שאת מתפרקת, אלא שאת משחררת אנרגיה רגשית, שבאמת עדיף לשחרר אותה מאשר שתישאר אצורה.

מקווה שעזרתי ושתרגישי טוב יותר בקרוב. אילה