עזרה - Anchoring

ירדן שלום,

כשאתה מפעיל את העוגן החיובי, האם אתה גם מבקש מילולית מהמונחה להתחבר לשמחה, או רק מצפה לשינוי התגובה כתוצאה מהפעלת העוגן התחישתי?

יש אנשים שהם יותר שמיעתיים מאשר תחישתיים, ויש כאלה שצריכים גם לשמוע וגם לחוש, לכן כדאי לציין באופן מילולי מה אתה עושה גם כשאתה מעגן, לדוגמה, בזמן שאתה נוגע, להגיד "ותשמור את השמחה כאן, במקום שבו אני נוגע", וגם כשאתה רוצה להפעיל את העוגן, ראה דוגמה בהמשך.

בין העלאת המצב העצוב לבין הפעלת העוגן, הייתי משתמשת שוב בהסחת דעת בצורת שאלה נייטרלית או לדמיין מסך לבן, ואז להנחות את המונחה לחזור לרגע לפני הכניסה למצב העצוב, להפעיל את העוגן ע"י כך שאתה גם נוגע וגם אומר "וכשאתה מחובר לשמחה שנמצאת כאן ומתעטף בה, היכנס שוב למצב, וראה, חווה וחוש שוב את כל מה שהתרחש. למרות שאולי לא חל שינוי בנסיבות החיצוניות, משהו שונה הפעם... אז תאר לי איך זה הפעם".

עוד משהו - אם החוויה הרגשית הקשה היא מאוד חזקה, למשל בעקבות טראומה, לא הייתי מצפה שהעיגון לרגש מסויים בפני עצמו יעזור, ובוודאי לא לרגש בודד, אלא צריך לשלב בטיפול עוד טכניקות לחיזוק משאבים ולפריקת רגשות כדי שניתן יהיה ליצור חוויה מתקנת.

ומעבר להכל צריך לזכור שהטכניקות הן טכניקות, ואנו מטפלים בבני אדם, לכן לפעמים זה יצליח ולפעמים לא, לעיתים יווצר שינוי מתמשך ואפילו קבוע ולעיתים צריך לחזור ולחזק, ולא כל טכניקה מתאימה לכל מונחה באותה מידה.

בברכה, אילה

אני רוצה להתיחס ל3 הנקודות העיקריות שלך:

1) לשמוע ולגעת בו זמנית -
קודם כל, לא הבנתי איך אני עושה את זה כאשר אני מפעיל את העוגן. חוץ מזה, בניסויים הספונטניים אני לא נאלץ (ולמעשה גם כמעט בלתי אפשרי לפי הבנתי) לקבע את העוגן גם שמיעתית. למה שזה יהיה שונה כאשר זה ניסיון מבויים?
עוד משהו, זה שכשראיתי NLPיסטים שעושים בדיוק את אותו הדבר הם לא עשו את זה. זה באמת הכרחי?

2) חוזק הרגש -
אני לא בטפל מורשה בNLP (אני בן 17 בסה"כ) ולכן משתדל להתרחק מהחלק הטיפולי בNLP. הרגשות שאני מעגן או מתעסק בהם בכלל הם לא מקרים שדורשים טיפול כמו טראומות. הרגשות עצמם נובעים ממקרים מבאסים או משמחים מהחיים (מסיבה, נשיקה ראשונה, מכות שה"נסיין" חטף בעצב, מקרה שהעליבו אותו וכו').

3) הסחת דעת -
אני עושה כמו שאת מתארת, זה לא זה...


תודה בכל מקרה, ואני אשמח אם תוכלי להמשיך לעזור לי =]
אה, ובקשר לזה שזה לא תמיד עובד - על עכשיו כמעט כל הניסיונות הספונטניים עבדו וכל הנסיונות המסויימים כשלו. זה לא נראה כמו צירוף מקרים...
אבל תודה...

היי ירדן,

לגבי שאלתך הראשונה, בהפעלת העוגן - להפעיל את העוגן ע"י כך שאתה גם נוגע וגם אומר "וכשאתה מחובר לשמחה שנמצאת כאן ומתעטף בה, היכנס שוב למצב, וראה, חווה וחוש שוב את כל מה שהתרחש. למרות שאולי לא חל שינוי בנסיבות החיצוניות, משהו שונה הפעם... אז תאר לי איך זה הפעם".

לגבי שאלתך האם זה הכרחי - שום דבר לא הכרחי, אם זה היה יעיל פשוט להגיד לאדם שיפסיק את מה שהוא עשה עד כה והוא היה מצליח להפסיק לתמיד, הייתי מייעצת לך להשתמש בזה.
בעיניי אין הכרחי אלא כל פעם היא הזדמנות לחקור מה הכי יעיל, וכמובן לקבל את השונות בין אדם לאדם. זכור שלא הטכניקה היא שעובדת, זה עדיין האדם שעושה את הדרך מנקודה א ונקודה ב, וכל שינוי כזה ראוי להערכה בעיניי.

לגבי שאלתך על ההבדל בין הניסויים הספונטניים והמבוימים - האם ייתכן שבנסיונות המבוימים אתה יותר מתאמץ שזה יצליח? יש מן חוק רוחני ביקום שכאשר אנחנו מאוד מתאמצים להשיג משהו, הוא חומק מהישג ידנו...

המשך לנסות ואל תתייאש, בסופו של דבר הניסיון האישי הוא המורה הטוב ביותר.

קודם כל, ברור שבמבויימים אני מנסה ורוצה יותר. ני מאוד מקווה שבאמת זאת הבעיה...

בכל מקרה, יש דרך להוסיף את זה שמיעתית גם בניסויים הספונטניים? כאילו, בדרך של פקודות תת הכרתיות או משהו תוך כדי השיחה?

שלום לך ירדן

כמה מילים שאולי יתנו לך עוד נקות מבט.

אחד הדברים החשובים בעיגון הוא
שכדי לעגן רגש כלשהו
על המנחה להכנס לאותו רגש לפני שמעגן זאת
אצל המונחה.

יש לעגן בנגיעה רק כשמרגישים שהאדם עוד רגע "שם"
ולעגן עד השיא של הרגש וזהו.10-15 שניות.
כדי לעשות זאת צריכים לעשות "קליברציה" כלומר
לשים לב לשינויים הקטנים בנשימה, צבע העור וכו'
(וזו אומנות בפני עצמה).

על העוגן להיות נקי - אם הוא מדבר באמצע על משהו
שהוא לא לגמרי הרגש המבוקש להפסיק את המגע
(להרים את היד).

בהצלחה
זהבית