שאלה

תמי שלום רב,

תשובתי לשאלתך היא חיובית.

לעיתים הפחד קשור לזיכרון מסויים, אולי אפילו מתקופה מוקדמת מאוד בחייו של הילד,
והפחד שנחווה באותו זיכרון לא עובד עד הסוף.

לעיתים האירוע הוא כביכול שולי וההורים או מבוגרים אחרים בסביבתו של הילד לא ייחסו לו חשיבות ואפילו שכחו שהתרחש, אבל הילד לא השתחרר מהפחד שחווה.

מטרת הדמיון המודרך במקרה זה היא לאפשר לילד לפוגג את הפחד ולאחר מכן לחוות חוויה דמיונית מתקנת (אפילו אם זה לא על זיכרון אמיתי ברור אלא על קטע כביכול דמיוני מתסריט שהוא ממציא) כשהוא מחובר רגשית לכוחות פנימיים בתוכו.

אני אישית התנסיתי בטיפול בילדה בת 7 בערך, שהגיעה עם פחדים שונים, ביניהם פחד מחתולים שהיו סביב ביה"ס.
תוך כדי הטיפול (שאותו התחלנו ב"הצגה" בעזרת בובות כפפה), עלה זיכרון אמיתי של אירוע שבו הילדה היתה עדה כשהיתה בת 3 לחתול שנבהל מתקיפת כלב, קפץ על אימה ושרט אותה.
האם אגב לא זכרה את האירוע כמשמעותי.

לאחר שהילדה "שוחחה" עם החתול בשיחה דמיונית, ופרקה את הבהלה והכעס שהרגישה, היא הבינה שהחתול לא התכוון, וגם הכלב לא התכוון להזיק לאף אחד, הוא פשוט נהג כמו שכלבים נוהגים כשהם רואים חתולים, וסלחה לחתול ולכלב.
כאשר שאלתי אותה בסיום הטיפול איך תגיב אם תראה חתול בחוץ, היא ענתה "אעשה לו פססספססס"...

ואכן מאז אותו יום הפחדים שלה מחתולים נעלמו והיא אפילו ביקשה מהוריה חתול כמתנה ליום הולדתה ה- 8.

אשמח לשוחח איתך ללא התחייבות גם בטלפון.

בברכה, אילה