פחדים מילדים

לדעתי זו לא מחשבה שמנסה "לנחם" אותך, אלא חשש מכך שהקנאה שלך עלולה להזיק.

התופעה הזו מאוד מוכרת אצל ילדים שנולדים להם אחים קטנים, שמצד אחד הם מאוד אוהבים אותם, ומצד שני מאוד מקנאים ואז הם מפתחים רגשי אשמה וחוששים שבאמת יקרה משהו לתינוק רק בגלל שהם חשבו מחשבות כאלה "רעות" ,או שהם לא ישלטו בעצמם ויהיו אלימים.

כולנו באיזשהו מקום נשארים אותם ילדים קטנים, שחולמים חלומות ורוצים לעצמנו כל מיני דברים, וכאשר יש אותם לאחרים ולא לנו (זה לאו דווקא ילד משלנו, זה יכול להיות כל דבר אחר), אנו מקנאים, ואז מרגישים אשמים על כך שאנו מקנאים - זה טבעי, כך כולנו "מתוכנתים".

כאשר עולה בך רגש מסויים, פחד, או קנאה, או כעס - פשוט הכירי ברגש הזה. כל רגש הוא חולף, לא צריך להיבהל ממנו. רובנו גדלנו עם התפיסה שרגשות כמו כעס, פחד, או קנאה הם "שליליים", והפסיכולוגיה החיובית מכוונת כיום להחליף מחשבות שליליות במחשבות חיוביות, לכן כל מחשבה שלילית או כל רגש "שלילי" שמופיעים הם עוד יותר מבהילים.

האמת היא שכל הרגשות חולפים דרכנו וכל המחשבות חולפות דרכנו גם הן, לכן לא צריך לפחד מהם. כשאנו נותנים לרגש להיות, הוא חולף הרבה יותר מהר מאשר כשאנו מתחילים להתעסק איתו ולבנות "סיפור" סביבו, או כשאנו מנסים לברוח ממנו ע"י פעולות הסחה שונות, כמו שיחות טלפון, אכילה, קניות וכו'.
מה הכי גרוע שיכול לקרות אם תשבי בשקט ופשוט תרגישי את מה שאת מרגישה? יעלה כאב? יהיה בכי? זה בסדר, אין עם זה שום בעיה, גם זה יחלוף.

כאשר את נמצאת במחיצת האחיין שלך או ילדים אחרים, וחווה במחיצתם אהבה, צחוק ושמחה, שזה מה שקורה בדרך כלל בחברת ילדים, גם אז הכירי ברגשות האלה וברכי אותם, בדקי אם באותו זמן יש מחשבות אהבה ושלום למוחך.

האהבה שלך היא בראש וראשונה אהבה לעצמך, והאהבה ושלום הפנימיים שלך מתחילים בכך שתקבלי את עצמך כאנושית, עם זה שלעיתים את מקנאה, לעיתים את כועסת, ויש בך גם את הרגשות הפחות נוחים האלה.

כאשר אנו נותנים לעצמנו להיות פשוטים וטבעיים, כמו ילדים, ושהייה במחיצת ילדים בהחלט עשויה לעזור לנו לחזור לפשטות ולטבעיות שלנו, ולא עסוקים באשמה, יש הרבה יותר סיכוי שיקרו לנו ניסים, מכל מיני סוגים. אפשר לראות אפילו בצחוק בריא ומשוחרר של ילד במחיצתנו סוג של נס....

מקווה שעזרתי,

אילה