תקיעות

בוקר טוב ונעים,
אני אוטוטו בת 39 ורגע לפני לידה שניה ואמא לילדה בת 3.
אני חווה כבר הרבה זמן משבר של אשמה על איחור בהבאת ילדים לעולם ועל אכזבה קשה מעולם העבודה. בגיל 26 התחתנתי עם גבר מקסים שאפשר לי לממש את יעודי ולהמשיך ללמוד. נלחמתי על משהו שהאמנתי בו. משלא הצלחתי לתקוע יתד כשכירה הפכתי לעצמאית מהבית. אך שום דבר לא החזיק מעמד הרבה זמן.
תשע שנים לאחר שהתחתנתי ילדתי בפעם הראשונה לאחר שעברתי טיפולי פיריון. בתחילת הדרך שהתחתנו לא רציתי ילדים כי מאוד חששתי ורציתי להתפתח עם עצמי ולהמשיך ללמוד וגם היו לי קשיים מבחינה גיניקולוגית ללכת לרופא נשים וכו'. לאחר לידת ביתי התחלתי להרגיש רגשות אשמה קשים לכך שבזבזתי הרבה שנים מנישואי ולא ניסיתי להביא ילדים קודם לכן. פתאום התחלתי להרגיש שאני ובעלי מתבגרים מהר וכל הזמן אני מחשבת איך הילדים יראו אותנו מבחינת גילנו. בנוסף, הורי התבגרו מאוד והם לא בקו הבריאות, האחיינים שלי כבר גדולים ואין לילדים שלי בני דודים בגילם. למרות שכולם מרעיפים אהבה גדולה על הבת שלי עדיין התחושות שלי קשות.
התחלתי להרגיש אכזבה קשה שלא תקעתי שום יתד בעבודה ואין לי לאן לחזור כשביתי נכנסה לגן.
אני בלחץ כלכלי, לחץ נפשי, לחץ מהעתיד שכן אני רוצה עוד היריון, פרנסה וקריירה שאין לי מושג לאן אני הולכת ולעבור דירה והכל נראה לי כל כך מסורבל. והלידה עצמה הקרובה גם איתה אני צריכה להתמודד.
איך ניתן למצוא דרך לשחרר את הנפש מכל המועקות?
תודה על ההקשבה ויום נעים