פורום חרדה מהריון, פחד מלידה, טוקופוביה - יש לך שאלה?

אני בהריון ראשון ומשום מה כל אישה סביבי טורחת לספר לי כל מיני סיפורי זוועה על לידות נוראיות שהן עברו או ששמעו שמישהי אחרת עברה. אני לא מבינה למה אנשים מרשים לעצמם לדבר כהה אבל זה מאוד משפיע עלי ומכניס אותי לחרדות. אני יודעת שזה לא שלי וזה לא אומר שהלידה שלי תראה ככה או לא ואני מנסה להשתחרר מזה ופשוט לא מצליחה

אחרי הלידה הראשונה הייתי בדיכאון אחרי לידה ולא הצלחתי להתחבר לתינוקת שלי ואני מרגישה שפספסתי איתה זמן יקר שאין לי איך לפצות עליו. הייתי בטיפול והצלחתי להתגבר על הדיכאון. עכשיו אני באמצע הריון שני ואמנם אני במצב מאוד שונה מזה שהייתי אני מאוד חוששת ששוב אכנס לדיכאון ושוב לא אצליח לתת לתינוק שלי את מה שהוא צריך ממנו בחודשים הראשונים. יש לי מה לעשות עם זה כבר מעכשיו?

לקראת לידה וכל מה שאני חושבת עליו זה איזה אמא אני אהיה, אני יודעת שאני יכולה להצהיר הצהרות מפה עד הודעה חדשה עם כל הכוונה שבעולם, אבל שבמציאות לא אצליח לעמוד בזה ואני מאוד חוששת מהנזקים הנפשיים שאני אעשה לילדה שלי...

אני לא יודעת אם זה ממש נחשב לחרדה, אבל מאז שגיליתי שאני בהריון אני בחוסר מנוחה מתמיד, מתקשה לישון וכדומה. אין לי משהו ספציפי שאני חושבת עליו או מודאגת לגביו, זה מעין הכל מהכל. יש לי עוד כמה חודשים להריון וממש לא הייתי רוצה שהמצב ימשיך ככה

הכל בסדר בהריון, ברוך ה', אבל אני מאוד מפחדת מהלידה. מזה שעושים חוקן ושיכאב לי ושיהיו דימומים ותפרים... אני יודעת שיש דברים שאי אפשר למנוע אבל אולי כן להפסיק לפחד מזה?

האם בעיות חרדה כללית משפיעה על סיכויי הכניסה להריון? חוץ מטיפול תרופתי יש עוד משהו שאפשר לעשות?

אני מניח שהפורום הזה מיועד לנשים אבל אולי בכל זאת תוכלי לעזור לי. אשתי בהריון אחרי שנתיים של טיפולי פוריות, היא הייתה חזקה ואמיצה ואני ניסיתי להיות שם בשבילה ולא להראות לה כמה אני דואג. עכשיו היא בהריון ואנחנו כבר בשלב בטוח שאפשר לשמוח ואני מרגיש שאני מתפרק, היה כל כך הרבה לחץ סביב ההריון הזה ונראה שהיא בסדר אבל אני כל הזמן בחרדות עליה, שהיא תהיה בסדר, ששום דבר לא יקרה לעובר, שהלידה שלה תהיה קלה... אני לא רוצה להעמיס עליה אבל אני לא יודע מה לעשות

בהריון ראשון אחרי הרבה ניסיונות. יש לי הרבה פחדים וחרדות, אני מקבלת את זה שזה טבעי אבל אני רוצה ללמוד לחיות איתם ולא לתת להם לנהל לי את החיים. תודה

אני מאוד מאמינה בגוף ונפש ומנסה להיות מחוברת לעצמי כמה שאפר, מתרגלת מיינדפולנס וכדומה. בתחילת ההריון הייתי מאוד מודעת לשינויים שהגוף שלי עבר והייתי מאוד מחוברת אליו ולתחושות שעלו מהשינויים הללו, אבל ככל שמתקדמים החודשים אני פחות ופחות מחוברת לגוף שלי ומה שהכי מטריד אותי זה שבלידה אהיה מנותקת וזה מאוד חשוב לי להיות נוכחת כולי...

נשים רבות אומרות שהן אוהבות להיות בהריון, שהן נהנות בהריון והצהרות כאלה. אני ממש לא מרגישה ככה, מחכה כבר שיעבור, סופרת את הימים ומתה שהסיוט הזה כבר ייגמר. זה אומר שמשהו לא בסדר איתי?

פחות או יותר מאז שגילתי שאני בהריון אני כל הזמן חולה ולא מרגישה טוב, לא חולשה ועייפות כמו שיש בחודשים הראשונים, אלא ממש חולה, חום, דלקות, שפעת. כל כמה שבועות משהו אחר. אמרו לי שזה כבר באמת חרגי ואולי זה פסיכוסומטי וקשור לנפש ולא לגוף, נגיד שזה נכון, אז מה אני עושה?

אני כמה חודשים אחרי לידה שנייה, עוד לא קיבלתי מחזור. כחלק מבדיקות לפני הכנסת התקן גיליתי שאני שוב בהריון... עוד לא התרגלתי לילד שני וכבר ילד שלישי, אני ממש לא מוכנה לזה ואני לא מצליחה להתמסר לילדים שיש לי מרוב חרדות...

אני לא חושבת שיש לי דיכאון אחרי לידה, מאוד מחוברת לתינוקת שלי והיא ממש קרן האור שלי, אבל נפלה עלי עצבות בלתי מוסברת ואין לי סבלנות לאף אחד, גם לא לבעלי... איך יוצאים מזה?

אני בהריון שלישי, שתי לידות קודמות הסתיימו בקיסרי ועכשיו אמרו לי כבר מההתחלה שמלכתחילה אני אלד בקיסרי. ההחלמה שלי הייתה מאוד קשה בפעמים הקודמות ולוקח לי הרבה זמן להתאושש, ובטח שעכשיו כשיהיו לי שלושה ילדים לטפל בהם. חשבתי שהידיעה מראש תרגיע אותי אבל זה דווקא הופך אותי ללחוצה יותר...