לא לפחד מכריתת רחם

כאחד משני מנהלי הפורום היה נכון אולי אם הייתי מתעלם מהודעה זו, שהרי אין בה שאלה אלא קביעה. ובכל זאת, אתייחס. וכל כך למה? ממספר סיבות, אולם תחילה גילוי נאות. נראה שלא אני הוא הרופא אליו מתכוונת הכותבת האלמונית, ודווקא משום כך, ומתוך ״פירגון״ לעמיתי, אני מסכים איתה במספר דברים:
א. אכן, יש בישראל רופאים ורופאות מצויינים/ות, ומערכת רפואה מצויינת, גם הציבורית (אותה נוהגים להשמיץ, ופעמים רבות ללא הצדקה) וגם הפרטית, ושמחתי לראות שיש מי שמעריכה את ״עבודת הקודש״ (כדבריה). ב. כריתת רחם אכן אינה דבר מפחיד וכאשר יש לכך צורך או הצדקה רפואית אין סיבה להמנע ממנה. ג. אכן, כדאי להבדק באופן תקופתי ולנצל את מערכת שרותי הרפואה המתקדמת שיש בישראל. מדובר בבדיקות פשוטות ובלתי פולשניות. ד. נכונות הכותבת לקבוצת תמיכה היא חשובה, וכל הכבוד לה על נכונותה לתרום למטרה נעלה זו.
ואחרי כל אלה, מדוע אם כך אני מגיב בכל זאת? מאחר ופורום זה, ודומיו, נועדו לספק מידע אמין בעידן האינטרנט, בו נגישות למידע, חלקו מגמתי וחלקו שגוי, עלול לייצר טעויות בהבנת הרפואה על גווניה השונים, ועלול להוביל לקבלת החלטות שגויה. ולכן, מעט תיקונים לדבריה של מרי:
א. אכן, מיומה עלולה להיות ״בוגדנית״, כלומר ממאירה, וזה עלול להפחיד, ולכן חשוב לדעת שעל פי סטטיסטיקות במספרים גדולים ומשמעותיים, פחות מחצי אחוז (0.5%) מהמיומות ממאירות, וגם זה נכון בעיקר בגילאים המתקדמים יותר. על אף שקשה לאבחן ממאירות ללא ניתוח עומדות לרשות הרופא/ה המיומן/ת אמצעים להעלות חשד מוקדם ומקרים אלה אכן מחייבים ניתוח. ב. בגלל הפחד ממאירות מתבצעים ניתוחים רבים, חלקם מיותרים, במקום בו מעקב רפאוי מסודר יכול למנוע ניתוח. ג. יש כיום חלופות טובות לטיפול במיומות שאינן בהכרח ניתוח לכריתת הרחם. ולכן, כדאי לעשות שימוש ברפואה הטובה שיש בארץ, וכאמור, גם הרפואה הציבורית הטובה בה יש כיום מרפאות ומרכזים לטיפול במיומות. בכל מקרה, תודה למרי שהעלתה את הנושא בדרך זו, וכמנהל הפורום כדאי שדברים אלה ילקחו בחשבון.
בברכת חג שמח, פרופ׳ יונה תדיר