הערכת סיכונים- ניתוח להסרת מיומה או הריון עם מיומה

לא ברור לי מאין שאבת את המידע שבארה״ב נשים שחורות מביאות ילדים ללא הסרת המיומה בניתוח. אמירה כוללנית, שגויה ואולי אף גזענית? ״מיומות״: באיזה גודל? וכיוב׳. שרירן בגודל 13 ס״מ הוא שרירן גדול הלוחץ על אברים אחרים ופוגע בבריאות הכללית. תאור המצב כגון: ״צירים מוקדמים, כאבים או אף לידה מוקדמת. אך האם לא מדובר בסיכונים הקיימים גם בנשים ללא מיומות?״ נשמע כנסיון שכנוע עצמי, שהרי אינך רוצה ניתוח. אכן, ניתוח לא עושים שלאחר יד. ניתוח עושים בגלל סיבה רפואית, אבל נסיונות שכנוע עצמי צריך להיות מבוסס. התחושה שלך ש... ״שהסיכון בניתוח בטן פתוח להוצאת המיומההוא גבוה יותר מאשר, הריון עם המיומה״ שגויה. לסכום, איני יודע מה הרקע, ההיסטוקיה, ומה חלופת הטיפול הנכונה עבודך, מה הסימפטומים שלך? וכיובק. מענה זה אינו בגדר ייעוץ רפואי, אבל נראה שאת משכנעת את עצמך.
בהצלחה, פרופ׳ יונה תדיר

1. בין כל הויכוחים והדעות השונות, על דבר אחד אין מקום להתווכח. בשנת 2017 לא צריך להיות ויכוח בין מומחים על גודל המיומה ומיקומה. את זה אין טעם או צורך לעשות במרפאת הרופא. לכל קופות החולים יש מכוני אולטרהסאונד מצויינים, עם טכנאים/ות מצויינים/ות, והתשובה חייבת להיות דומה בעל בדיקה כזו. את התמונות שאולי קיבלת צריך להשחית לפח האשפה, כי הן חסרות חשיבות א ל הדוח המסכם חייב להיות דומה. אח התשובות שקיבלת הן כת כך שונות, זו בעליה עליה עדיף שלא אנסה להסביר. ולכן הויכוח מה לעשות צריך להתייחס על נתון קבוע ברור ואחיד. 2. הקביעה שלמת על אברים פנימיים אינו מטריד אותך, מבטא חוסר הבנה על מדמעות הדברים. 3. הנסיון להשליך ממקרה אחד למקרה אחר הוא שגוי. ב 10 השנים האחרונות ראיתי כ 5,000 נשים עם שרירני רחם ועוד לא ראיתי שתי נשים עם אותה בעיה שהובילה לאותה החלטה. כן או לא תכניות ילודה. גיל. סימפטומים. מיקום הקרירה בדופן הרחם, ועוד ועוד. מגוון השיקולים המוביל להחלטה טיפולית מתבסס על מגוון רחב של שיקולים. ולכן לא רק גודל המיומה קובע. לסיכום: שמרי על בריאותך. זה הכי חשוב.

כמי שמתמקד בעשור האחרון בנושא שרירני הרחם ראיתי באותה תקופה אלפי נשים, כן: אלפי נשים, ועדיין לא ראיתי שתי נשים שהן בדיוק אותו דבר. למה כוונתי: או שגודל המיומה/וצת שונה, או שהמיקום שונה, או שהגיל שונה, או שתכניות הילודה שונות, או שקצב גידולן שונה, או שמבנה גופן שונה, או שהתזונה שלהן שונה, או שהגנטיקה שונה, ועוד, ועוד, ועוד... ולכל אלה יש השלכה חשובה על החלטות המעקב והטיפול המומלץ. נכון שבמקרים גבוליים יתכנו המלצות טיפוליות שונות, או יותר מחלופה רלוונטית אחת. מהמעט שהבנתי המקרה שלך אינו גבולי, אבל נראה שאת מתמקדת שדעות השונות יותר מאשר במכנה המשותף שלהן. (האם אני טועה?) . בעידן המודרני (מבלי להגדירו ....) מקובל ללמוד רפואה מהאינטרנט, ולחפש מכנים משותפים בין המקרים השונים. זו עלולה להיות התוצאה, כאשר מנסים להסיק מסקנות ממקרה אחד, או מ 50 מקרים, אשר ספק אם אפילו אחד מהם רלוונטי לעניינך. אשר לנשים אפריקאיות-אמריקאיות . אכן, השכיחות גבוהה יותר (גנטיקה, תזונה, חתך סוציו-אקונומי ונגישות לשרותי רפואה מתקדמים?) אבל כל זה כלל אינו רלוונטי לעניינך. ומה עושים כאשר מגיעים לרופא/ה בהריון עם מיומה? לפעמים זה נגמר טוב, ולפעמים זה נגמר רע. ברפואה המודרנית כדאי להמנע מהפתעות. לסיכום: בעידן המודרני טוב שנשים מודעות יותר, ומבינות יותר, אבל בכך יש גם בעייתיות בכל הקשור לקבלת החלטות מושכלות.
בהצלחה, פרופ׳ יונה תדיר

יש להפריד בין דעות שונות למקרים שונים, לבין דעות שונות למצב זהה. רפואה אינה מתמטיקה בה יש רק תשובה אחת נכונה. לפיכך, נכון להוועץ עם מספר מומחים, במקום בו יש דעות שונות למקרה אחד ולקבל החלטה מושכלת. את דעתי לדעות שונות אני מייחס להסקת מסקנות על פי אתרי אינטרנט, ממקרים שונים, ולהליט לפי זה על המקרה שלך. ולעניין אמוציות: הצדק איתך, יש להקפיד להיות שכלתן, קפדן, מקצועי, ומכבד. ועדיין, להגדיר מצב שנשים אפריקאיות יולדות עם מיומות ולא עוברות ניתוח זה לא אחר מאשר ״קשקוש״ או כל מילה נרדפת אחרת למצב שאין לו כל אחיזה במציאות. בהצלחה.

זו פעם שניה שאני קורא את דבר ההבל הזה, על נשים שחורות בארה״ב שיולדות עם שרירנים ללא ניתוח. יתכן וקראת את ״הקישקוש״ הזה משואלת קודמת, אבל לא קראת את תשובתי אליה. ובאשר לשאלתך, לא ניתן לתת מענה חד משמעי ללא היכרות עם פרטים נוספים על עברך הרפואי, המיילדותי, והסימפטומים של השרירן/ים שלך, או קצב גידולם. יש כיום גם אפשרות להקטין שרירן ע״י תרופה (באופן זמני). עקרונית ניתן לאמר שלהתחיל הריון עם שרירן בגודל זה, ואולי עוד יגדל עד ההריון, מומלץ להוציאו או לטפל בו לפני הריון ולא להרות איתו. הסכנות והסיבוכים להריון שמתחיל על שרירן בגודל כזה, ופגיעה במערכות גוף נוספות, גדול יותר.
פרופ. יונה תדיר