מיומה וציסטה

דלית,
שאלתך (בהמשכים) מעבירה פרטים רלוונטיים, אך רב עדיין הנסתר על הגלוי, לצד פרשנויות אותן את מעבירה ואשר חלקן אינן מדויקות או בלתי סבירות. אתייחס לחלק מהן, ולכך יש חשיבות על ההמשך:
1. מדבריך נשמע כאילו את קושרת את השיפור בדימום להתקן המירנה וממעיטה בחשיבות כריתה חלקית של המיומה. אמנם כל אחת משתי הפעולות עשויה לשפר בעיית דימום אולם יש להבין מספר פרטים נוספים. א. גישה היסטרוסקופית לכריתת שרירן (מיומה) מיועדת לשרירנין תת ריריים ולא תוך דופניים. שרירן תת רירי מצוי חלקו בתוך דופן הרחם, אולם כריתת חלק זה בגישה היסטרוסקופית הוא מוגבל מאחר והדבר עלול להסתיים בנזק (נקב) של דופן הרחם. לפיכך, סביר להניח שהשרירן שנכרת היה תת רירי. לא מדובר בעמידה על "קוצו של יוד" והתמקדות במינוחים, אלא בברור על מיקומו של השרירן שהיה, מה הוצא, מה נשאר? כמה גדל שוב? ואולי גם מה גדל חדש מאז.
2. התקן מירנה מסייע בשיפור דימומים אשר אינם בהכרח על רקע של שרירן אלא דימומים על רקע של חוסר איזון הורמונלי. התקן זה משחרר הורמון (פרוגסטרון) והורמון זה עלול גם להשפיע על גידול מיומה.
3. אין ספק שבעקבות הטיפול הקודם המצב השתפר. יחד עם זאת, אין זה מפתיע שבעיית הדימומים חזרה ונראה כי על רקע של שרירן/ים חדשים או גידולו של הקודם. יש לברר תחילה מה המצב הנוכחי ועל זה להחליט מה מגוון טיפולי הבחירה.
4. העובדה שאת אם ל 4 ילדים חשובה ומגדילה את מגוון חלופות הטיפול.
פרופ' תדיר

ובנוסף לכל הנ"ל. אין קשר בין המיומה לציסטה, וסביר להניח שלא המירנה גרמה להווצרות הציסטה.
פרופ' תדיר