התקן מירנה

שאתלך מצויינת, ומענה של ממש מחייב הרחבה רבה של מנגנוני הפעולה של אסטרוגן ופרוגסטרון על תהליך הווצרותם וגידולם של שרירני רחם (מיומות). לפיכך אנסה להשיב בראשי פרקים: א. אסטרוגן ופרוגסטרון הם שני הורמונים טבעיים אשר עם השנים ייצרו להם חומרים סינטטיים בעלי פעילות דומה ושונה, חזקה וחלשה, אשר בהכללה נקראים חמרים בעלי פעילות אסטרוגנית ופרוגסטטיבית. ב. חמרים סינטטיים אלה פועלים בצורות שונות על רקמות גוף שונות. בהקשר הנוכחי הם פועלים בצורה שונה על שריר הרחם הרגיל לעומת רקמת השרירן (המיומה). ג. אכן, בספרות הרפואית יש מאמרים המתארים מצב בו החומר המופרש ע"י התקן המירנה (שהוא חומר בעל פעילות פרוגסטטיבית) מקטין את שריר הרחם ולא מקטין (ואולי אפילו מגדיל אותו) ומאמרים אחרים בהם זה לא קורה. ד. מנגנון הפעולה של עצירת הדימום בנוכחות שרירן אינו על השרירן עצמו אלא ע"י תמיכה ברירית הרחם, אשר היא זו שמדממת (לבנוכחות שרירן גם דמון חזק יותר שנקרש לעיתים). זו הסיבה שבמקור התקן המירנה מיועד לעצירת דימומים אשר מקורם בחוסר איזון בין הפרוגסטרון לאסטרוגן ברמת רירית הרחם ולא ברמת השרירן. ה. חמרים יעילים להקטנת שרירן והפחתה בדימום הם חומרים בעלי פעילות אנטי-פרוגסטטיבית משום שכאמור, הפרוגסטרון יחד עם האסטרוגן גורמים לשרירן לגדול. ו. ולסיום, זו הסיבה מדוע בגיל המעבר, עם הפסקת ההפרשה של אסטרוגן ופרוגסטרון מהשחלה השרירן קטן.
מקווה שהדברים מבהירים ולא מסבכים עוד יותר.
פרופ' יונה תדיר