מוטיבציה וזמן לספורט

אני בת 24 מתאמנת קרוב ל10 שנים, הליכות היו תקופות שכל יום גם
חד"כ 2-3 או יותר בשבוע תלוי תקופה
אופניים פעם בשבוע
קיקבוקס פעם בשבוע
בריכה פעם בשבוע או אפילו פעמיים

אבל לצערי בתקופה האחרונה המצב לא ככה, בחודש האחרון אני עושה הליכה פעם בשבוע וזהו, אני סטודנטית וכעת על הקו של בית ההורים והבית באזור הלימודים
ועם העומס בלימודים, למרות אהבתי לספורט וההרגשה הטובה שזה מעניק
קשה לי לארגן את הזמן והאנרגיות לספורט, יש לי מבחן בקרוב וכל הזמן לומדת
וכשמפסיקה אז קשה לאסוף את עצמי להתאמן, למרות כשכן אז זה נהדר
איך משנים את זה? בשיגרה אני שוחה פעם בשבוע וכל אימון שניים שלושה בשבוע גם הולכת חצי שעה... אבל מה עושים עם התקופות שפתאום יש חופש או יש עומס..?

אני מתחת למשקל שאמורה להיות בו, ואילו בן זוגי קצת מעל, בחצי שנה שאנחנו יחד הוא הוריד במשקל אבל הבעיה שתיארתי אצלי יותר חמורה עבורו כי הוא לא רגיל לספורט
הוא בא איתי לאימון פעם בשבוע גם לא תמיד, אם יש מבחנים הוא ילמד הרבה ומתי שלא פשוט ננוח ביחד... וגם אם אגיד לו יאללה בוא להתאמן או להליכה הוא לא יבוא...
איך לגרום לו שיהיה לו מניע פנימי להתאמן בלי שאני אגרור אותו?

תודה , אגב הושפעתי מהכתבה שפורסמה היום על גיל פיזיולוגי לעומת גיל כרונולוגי
מהסתכלות על הוריו שנראים מבוגרים מגילם אני קצת דואגת, למרות שכשהוא נותן לי תירוצים של זה גנטי ובגלל זה הוא קצת מעל למשקל אני נותנת לו דוגמא של אנשים מהמשפחה שלו שעושיפ ספורט ורזים, אבל האם זה באמת גנטי?
ובנוסף מאותה כתבה אני אוכלת בריא ומתאמנת ורוצה להמשיך להתאמן כל החיים
ההשלכות שהוצגו בכתבה קצת נוגעות לחיים שלנו, רוצה לעצור את זה