הנשימה בשחיה

שולח לך מאמר שלי מעניין בנושא. אם צריך עוד הבהרות - אשלח:
פרפר, חזה, חתירה וגב הנם הסגנונות המקובלים בשחייה למתאמנים 'מן השורה' ולספורטאים. נדייק ונציין שבקרב הלא ספורטאים הסגנונות שנעשה בהם שימוש רב הנם חתירה וחזה ואילו פרפר וגב תחרותי שמורים בעיקר לשחיינים מקצועיים. ההוצאה הקלוריות הכרוכה בשחייה גבוהה פי 4 מאשר בריצה במעבר של אותו מרחק. בהתייחס לסגנונות השחייה, סגנון החתירה הוא צרכן האנרגיה המועטה ביותר בהשוואה לסגנון הפרפר (הדרישה הגבוהה ביותר לאנרגיה), החזה והגב. זו אחת הסיבות לכך שבעת שחיית חתירה יכול השחיין להתמיד ולצבור מרחק רב יותר ללא הוצאת הראש מהמים.

כשמדובר בשחיית חזה וחתירה הסגנון כרוך בהוצאת הראש לפרקים לשם נשיפת ושאיפת אוויר. מספר הוצאות הראש בעת השחייה שונה בין שחיין 'מן השורה' לבין שחיין מקצוען. במקרה הראשון סביר שהראש יוצא מהמים מדי תנועה אך כשמדובר בספורטאי הישגי לא כך הדבר ונבחין במקרים רבים של הוצאת הראש מדי מספר תנועות או אף במקרה של שחייה מהירה במיוחד עשוי השחיין עשוי אף לא להוציא את הראש מהמים בכלל (לדוגמה, בעת שחיית 50 מטר בסגנון חופשי).
הסיבה לכך הנה האטת קצב השחייה. ככל שהראש מוצא מהמים מספר פעמים רב יותר ישנה לכך השפעה על מהירות השחייה (תהיה איטית יותר). הדבר משמעותי במיוחד בשחייה מהירה למרחקים קצרים.
עובדה מעניינת אחרת שהנה פחות חשובה לספורטאי הישג הנה הקשר בין מספר הוצאות הראש מהמים להוצאה הקלורית הכוללת בשחייה. מסתבר ששכל שממעטים להוציא את הראש מהמים (למשל, בסגנון חתירה, הוצאת הראש מהמים כל 4-3 תנועות חתירה ולא כל 2) צריכת החמצן* המרבית תגבר ואיתה תתרחש גם עלייה ברמת חומצת החלב בשריר ובד בבד - ההוצאה הקלורית. מסיבות אלו יתקשה השחיין להתמיד בקצב הנדרש וייאלץ לנשום כל מספר מועט יותר של תנועות או להאט משמעותית את מהירות שחייתו.
אם כך, ניתן להגביר את ההוצאה הקלורית במידה מסוימת על ידי שינוי בתדירות הוצאת הראש מהמים בעת שחייה. הדבר מקובל יותר בשחייה בסגנון חתירה ופחות - בשחייה בסגנון חזה.
הפחתת הוצאות הראש מהמים בעת שחייה מתאימה בעיקר לשחיינים מיומנים וכמובן - לשחייני הישג. הדבר מצריך מיומנות רבה וסבולת לב ריאה מפותחת במיוחד ספציפית לשחייה. נוסיף ונאמר ששינוי במספר הוצאות הראש בעת שחייה חשוב שיתבצע רק בתנאי שמדובר באדם מאומן. חשוב לציין שלמרות המצוין לעיל הבדלים משמעותיים בהוצאה הקלורית עשויים להתרחש רק כשמדובר בשחיינים השוחים בנפחים גדולים במיוחד ופחות – באדם 'מן השורה' השוחה להנאתו מספר פעמים בשבוע מאות מטרים - קילומטר בממוצע. בעוד שחיינים תחרותיים מסוגלים לשחות למרחק רב תוך מיעוט הוצאת הראש מהמים לנשימה, לאדם מן השורה השוחה למטרת צבירת נפח (מרחק וזמן שחייה) מומלץ לנשום כל מספר תנועות קטן יותר (תלוי בכושר הגופני) על מנת להשלים את המרחק או את מספר הבריכות שקבע לעצמו. אולם, לשם שיפור כושרו הגופני, מומלץ לבצע מידי פעם אימוני אינטרוולים כגון: שחייה בקצב מהיר או אימוני היפוקסיה (חוסר בחמצן) על ידי הוצאת ראש מהמים בתדירות נמוכה יותר. על ידי כך ישפר השחין את סף חומצת החלב ואת צריכת החמצן המירבית שלו ויוכל לשחות בקצב מהיר יותר בביצוע פחות נשימות.