שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן

אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון, זה נשמע כמו מקרה קלאסי של צורך בגוון. לא בהכרח בתרגילים עצמם אלא בתחום הכושר עצמו. האם אתה עובד רק בחדר כושר? האם יש עוד פעילויות שבאות בחשבון? למשל שחייה: מתי בפעם האחרונה שחית? אתה יודע שאם תכנס עכשיו למים אחרי שנים ללא שחייה ותעשה שני ק"מ תרגיש אחכ כל שריר בגוף? או למשל כדור-סל. ממש לשחק, לרוץ, לנתר, צעד וחצי. שעה כזו של משחק ואתה מרגיש את כל הגוף אחכ... אין תחום ספורט אחד דומה למישנהו מבחינת השרירים, סבולת לב-ריאה, גמישות, כוח. גוון בענפים השונים יחזיר את חדוות הספורט ואת כאבי השרירים... האם זו אופציה מבחינתך?

מה קורה במצב של בולמוס ? :(( פעם ראשונה שזה קורה לי, ולא ההיתי ממש רעבה מזה אומר ומה עושיפ מפה ? :((((((

שאת נורמלית לחלוטין :))
זה אומר שאכלת או ממצוקה רגשית או שקשה להיות כל הזמן כל הזמן בשליטה ופשוט שחררת את הרסן (שוב, נורמלי לחלוטין) קבלי את שאת שאת אנושית והמשיכי כרגיל.

אבל אלתי ממש ממש מלאאאאאאא מצד אחד עובר בי מחשבה שאני ישמין עכשיו מדצ שני קצת הלחיץ אותי הענין הזה שאכלתי כל כך בכמויות ואייני יודעת למה מרגישה שאני שכל ההשקעה באימונים ובתזונה הולכים כאילו כלום.

מפעם אחת בלבד לא משמינים. הכל בסדר. המשיכי כרגיל, אם תהיה שוב התקפה כזו נחפש את המקור המנטלי שלה. בלי לחץ.

תודה על החיזוקים.זה "מנחם" אותי קצת. טוב אין ברירה האמת אני יקח את זה בפרופרציה הנכונה וימשיך כאילו כלום ויכול להיות שהזריקה אוכל הזאת ..מילאה אותי קצת פסיכלוגית ונפשית (כמובן שזה לא יחזור אל עצמו שוב) כנראה שהשליטה הזאת והפקדנות כל הזמן לא כל כך מועילות וטובות למרות שאני מפנקת את עצמי מדי פעם בבכל מקרה..תודה רבה לך !!

למדתי קצת להכיר אותך, אני אפילו שמחה שאת נורמלית :)) קבלי את זה באהבה, המשיכי כרגיל.

אני כ"כ מודה לך.זה מאוד מעודד אותי..למרות שאני מרגישה עכשיו טיפה רע יש לך אול יטיפים לתת לי לדוגמא אם אני ירגיש שזה יקרה שוב ? איך להרגיע את החולשה הזאת לאוכל למרות שאני די שולטת ואני מקווה שזה לא יקרה יותר !!!!

כמילת מפתח, אחד הטיפים החזקים ביותר שאני יכולה לתת לך במסגרת המגבילה של הפורום. מודעות תוך כדי מעשה. הבולמוס הוא ממצב של "אבדן הכרה". אבל יש לך את היכולת תוך כדי - להחזיר לעצמך את השליטה בתודעה שלך. "להסתכל על עצמך" לרגע מהצד ולשאול את עצמך אם את באמת זקוקה לזה, או במה זה משרת אותך. ברמת מודעות גבוהה יותר את כבר שואלת את עצמך מה את לומדת מזה על עצמך, מהו השיעור שלך מהזלילה הגדולה (למשל : שאת אנושית, שמותר לך לשחרר את הרסן מידי פעם. שזה בסדר וכו' וכו'). אמצי לך את החיבור הזה לעצמך ממקום של מודעות.
ההסבר לתופעה: דקארט במאה ה- 17 דיבר על הקשר בין החשיבה לקיום שלנו "אני חושב משמע אני קיים". כולם מכירים את המשפט הזה, בזמנו זו הייתה רבולוציה. 300 שנה אחכ בא עוד פילוסוף נודע, סארטר, ודיבר על רמה אחרת של מודעות: על המהות שלנו שקודמת לקיום שלנו. כמו בחלימה, כשאנחנו יודעים למעשה שאנחנו חולמים. או לגבי דקארט: אנחנו מודעים לזה שכשאנחנו חושבים אנחנו קיימים. במאה ה-20 כבר גילינו את "הסוד", ועוד לפני זה לואיז היי הביאה את עניין האינטואציה, החכמה הפנימית, הריפוי העצמי, רמת תודעה גבוהה עוד יותר. על זה אני מדברת. על היכולת שלנו לעצור לרגע, לפתח מודעות ברמה אחרת, ללמוד איך להתפתח מזה, ולהמשיך הלאה.
אני ברורה?

ברורה כשמש :) יש לך ידע נורא רחב וכללי לגבי גל ענין האוכל אוכל זה נשמע דבר פשוט וטעים שגורם לנ ולקיום - נכון , אך יש כל כך רקע מאחורי זה ואני מרגישה שהטיפים שלך מדברים מניסיון אישי שלך שאלה אישית קצת את לא חיבת לענות זה פשוט מעט מסקרן אותי את קאווצרית בנשמה:) עברת פעם התמודדות או סוג של הפרעת אכילה בעבר שיש לך כל כך מודעות עצומה ? דבר שני. את פשוט מדהימה.כל מילה אמיתית ונכונה.מזדהה מאוד קל לי יותר עם העבודה שזה נורמלי לפעמים,ושזה טבעי ההתמודדות קצת יותר קשה,אבל אני ימשיך כרגיל ושוב.תודה תודה תודה אין כמוך !

לשאלתך: המון המון מניסיון אישי, בהחלט הייתה בעבר סוג של הפרעת אכילה שנגדעה בזמן לשמחתי, למדתי מהתקופה הזו המון (כמו מכל דבר ) ובין היתר קיבלתי כלים לעזור לאחרים ואני מבינה מאד את כל עניין האכילה הרגשית ודומותיה.. העבודה שלי היא לגמרי חלק ממי שאני, בשילוב עם האקדמיה והניסיון המקצועי זה מרגיש נכון כמו שאת אומרת: זה בנשמה... אני פה.

אוקי,היתה לי הרגשה כזו אני יודעת על מה את מדברת בעבר גם אני סבלתי מהפרעות אכילה כיום אני במצב שונה לגמרי ! פשוט התפיסה לענין הזה שנקרא " אוכל " התהפך לגמרי. תקופה שלימדה אותי על החיים ולא רק על המחלה הזו. כוח התמודדות.והתחזקות נפשית ..בעיקר ללמוד על עצמי,להתמודד עם חולשות הדימוי העצמי הנמוך שהיה לי אז באותו תקופה,היום הוא הפוך מהכל..למדתי באמת להרגיש עם עצמי שלמה חלק מהבולמוס הזה שהיה לי עכשיו ..הוא כן פחד להשמין כמובן כמו כל איש\ה נורמלית שאוכל הרבה.כמובן שזה לא באובססיביות שעכשיו אני יקח את זה בצורה קשה מאוד. אבל זה יותר נוטה לכייון של " לחץ " זיכונות מהתקופה שהיתה שגורמות לי זיכרון רע שלא ממש רוצה לזכור אך אני יודעת שאני בחיים יותר לא יחזור לשם בדרך כלל יש נטייה מאוד קלה לחזור לשם..אני מרגישה אבל שזה לא יכול לקרות לעולם ושוב כמו שאמרתי התקופה הזאת היתה רק לטובה,כמובן שלא ההיתי רוצה שהיא תחזור כי זה לא רק התלווה במחלה עצמה זה בא ביחד עם דיכאונות וכל הסימנים למחלה אך בהחלט "העצימה" אותי...אישית לפחות, ההית נערה אז ?

* כמובן שההיתי רוצה שהיא לא תיהיה

אנת את יודעת מרוב הכמויות אוכל שהכנסתי כואב לי כל הגוףףףףףףף:( אני מרגישהש אני נשברת אוףףףף

הכל בסדר, תנוחי, סיימת להיום מבחינת האוכל. מחר יום חדש וממשיכים כרגיל. התרכזי בדברים האחרים שיש לך לעשות: שיעורים? לימודים? חברות? זה מסיח את הדעת. מחר יום חדש :))))

כ"כ רוצה שההרגשה הזאת תעבור באמת אכלתי המון ..קשה לי לזוז אפילו בחיים לא הכנסתי כמות כאת של אוכל אני לא במצב של חברות ובטח שלא של לימודים מרגישה מאוכזבת מעצמי שאני נותנת לעצמי ככה לסובל עכשיו

כפי שענת אמרה כדאי להוסיף גיוון לאימונים שלך, אני חושב שאתה צריך גם להגביר את אינטנסיביות האימון שלך.
1.גוון לא רק בסוגי ספורט שונים אלה גם בתוכנית האימון שלך (החלף תרגילים, הוסף, הורד) תכניס טכניקות אימון נוספות כמו (סופר סטים, דרופ סטים, פירמידות, אינטרוואלים וכו') כל זאת ועוד על מנת שתיצור גירוי שרירי חדש ותוסיף spice לאימונים.
2. תתחיל לעלות עומסים בתרגילים ולהוריד את מספר החזרות (משקל גבוה יותר)תעבוד על טווחי חזרות של בין8 ל-12, תבצע את תרגילי הבטן בצורה איכותית יותר ולא כמותית (לא מספר החזרות הוא האינדקציה לעבודת שרירי הבטן), בצע את התנועות לאט ומדוייק יותר לצורך גירוי ושינוי בתוכנית האימון הנוכחית. תנסה להכניס יותר עניין לאימונים שלך ובכך תייעל את האימון ותהנה ממנו גם כן.
אשמח לעידכונים

תודה על העצות שלכם אך לצערי כבר ניסתי אני אכן מגוון גם בתרגילים גם בסוגי ספורט וגם במשקלים חזרות וסטים אם שמידי פעם אני עוזב את העבודה עם המשקולות ועושה את התרגילים עם נממשקל עצמי כגון מתח מקבילים ושכיבות סמיכה אם בתרגילים אני עושה מידי פעם סופר סטים אני לפעמים מכניס סוגים שונים של תרגילים על שריר שאני אמור לעבוד עליו באותו יום ואם בסוג הספורט כגון כדורסל .....אני חושב שאני בכושר טוב מידי מכדי להרגיש שריר תפוס במשחק (לא שאני מתלהב או משו ....זה המצב) ניסתי לעשות הפסקות ארוכות של שבוע לללא אימון בכלל וזה גם לא עזר יש לציין שבבדיקות דופק תמיד התלהבו יש לי 53 בפעמים האחרונות שנבדקתי שהבנתי שזה אומר שהשריר של הלב שלי ממש חזק וזה דופק של ספורטאי ובלי קשר הסבולת הגנטית שלי מאוד גבוההה תמיד נלחמתי בכח סבל שלי ואף פעםם לא ויתרתי לעצמי עוד חודשיים חוזרים לקייץ ואני באמת לא רוצה להרגיש את האימון כנטל תמיד התייחסתי אליו כהנאה ואני רוצה להמשיך להנות מזה כל החיים אנא ממכם תעזרו לי למצוא שיטה להחיזיר את החיוך לאימון :)

יש טכניקת הדמייה מופלאה שמוחקת מתת המודע את התופעה הזו של הנאחס ומתכנתת מחדש את חדוות האימון, מה שפעם חווית. כמעט בלתי אפשרי לעשות דרך הפורום, אבל מה שמעודד הוא שבאמת הכל בראש. אתה יכול למשל לעצום רגע עיניים, לראות את עצמך בימים הטובים של הכיף ותחושות ההישג, ולהישאר שם רגע. לראות את המראות, להרגיש את התחושות, להיות כל כולך ברגע הטוב הזה, ולהעצים אותו בדמיון עוד ועוד. עשה זאת כל פעם לפני שאתה מתחיל אימון, אחרי מספר פעמים כאלו אתה מתכנת את תת ההכרה שלך וה"אוטומט" מתכוונן על הנאה ואותה עבודה "של פעם".

אממ לא ככ הבנתי אני מאמין גדול בזה שהכל בראש אבל לא ככ הבנתי איך מהראש יחזרו לי הכאבי שרירים או יתפסו השרירים כמו בהתחלה

אמפירי לגמרי, כלומר הוכח מחקרית, שכשהמוח משתתף באימון, מתרכז בשרירים, אתה מדמיין את עצמך מפעיל כל שריר וכו', אתה משפר משמעותית את יעילות האימון. יצא מאמר שלי ב"מנטה", זה מעניין ביותר. רשמתי שם גם תכנית אימונים לחמישה שבועות שפועלת על עבודה סטטית, אם יוצא לך להגיע לגיליון פברואר. זה יכול להיות גוון טוב לאימונים שלך.

ישנן שיטות אימון מתקדמות לאימון אינטנסיבי וקצר . גלגל ל - HIGH INTENSITY TRAINING ותנסה משהו שימצא חן בעיניך
בהצלחה